בקשת המחילה, מאחי הליטאי

 

מאת: חרדי בעולמו

 

אחרי כותבי כאן בקשת מחילה מאחי החסידי ומאחי הגערר, הגיע הזמן לבקשת מחילתך, אחי הליטאי.

האמת היא שאיתך יש לי 'דיבור אחר'. משום שמי שקרוב למישהו, 'מותר לו' לבקר אותו קשות  אכן, כל כמה שאני מנסה להתעלות על שיוכי התת-מגזרי, עדיין קרוב אני יותר לאחי הליטאים. בהתאם, איתך קל לי יותר 'לדבר פתוח'.

התחושה שלנו היא שאנחנו טובים  נעלים ומוסריים על פני החברה הסובבת אותנו. לא מיבעיא מהחילונים (שהם, כידוע, רֵקִים, פוחזים ורדופי תאוות בלבד), אלא גם על פני אחינו החסידים (שמאלילים אדמורי"ם, שבודדים מהם מבינים משהו בלימוד בכלל). לא אחת אתה תמה איך החילונים לא פוקחים עיניים וחוזרים בתשובה, לא רק בגלל אמיתת התורה, אלא מפני שמדרגתנו הרוחנית והמוסרית גבוהה משלהם ובולטת למרחקים. וכי תמצא אצלם מי שמשיב אבדות כמותנו? אנחנו הרי מקפידים על שווה פרוטה ואם יעלה בליבנו חשש, שגזל בידינו, הרי נִסַּע עד קצווי ארץ כדי להשיבו. באמת פליאה נשגבה היא כיצד לא כולם חוזרים בתשובה, רק למראה או משמע הנהגותינו הנעלות.

 

אם נצא לרגע מִבּוּעַת שביעות הרצון העצמית הזו ונעז להתבונן בַּמַּרְאָה, כיצד אנחנו נראים בעיני זולתנו, נגלה מראה שאינו מלבב. 'ספינת הדגל' הליטאית הִנָּהּ ישיבת פונביז' המעטירה על גבעה נישאה בטבורה של העיר בני ברק. לציבור הרחב אין ידיעה איזו מסכתא נלמדת בישיבה, אבל כן ידוע ש'מכות' היא המסכת המורבצת שם תדיר. לא חסרות פויליטיקות מלוכלכות בציבורים האחרים, אבל בשום מקום לא הגיעו למצב בו ריב ירושה בין שני גיסים הופך למריבות דמים ושריב כזה, נקרא 'מחלוקת' (אִידֵאוֹלוֹגִית, עאלק) שמעורבים בו כמעט כל רבני תת המגזר. (מחשבה אפשרית: 'אם ככה נולדות אצלכם אִידֵאוֹלוֹגִיות, מי יודע איך נולדו אצלכם השאר?').

 

גם מי שלא יודע לקרוא, את התמונה הזו

הוא מכיר. כך נראה בימינו 'עץ חיים היא למחזיקים בה'.

אין לי טענות לגיסים. מדובר על ירושה גדולה. הרבה כסף והרבה כבוד ומקובל שבשביל שיהיה כבוד בשיעור שנכון לברוח ממנו, צריך לעבוד קשה.

מה שאינני מבין כלל וכלל הוא, הכיצד ייתכן שהורים שולחים את ילדיהם לישיבה שעיקר העיסוק בה הוא 'להכות באגרוף רשע'?? הדבר הזה נשגב מבינתי.

בעת שהתחילה המחלוקת בפונביז' , צפיתי, בתומי-תומתי, שהורים ירחיקו את ילדיהם ממקום כזה. חשבתי שישיבת פונביז' תהפוך ל'מוסד ליתומים'. הייתי בטוח ששוב לא יהיו מי שימליצו להתקרב בכלל למקום כזה. סברתי שבמהרה יגיעו לשם רק שולי השוליים של עולם הישיבות.

שוב טעיתי בגדול.  

או שמא, כלל לא?

אבל, אם לא טעיתי באיכויות של מי שמגיע לשם כיום, טעה טעיתי בכך שהציבור 'שלנו' יכשל מוסרית טוטאלית בכך שימשיך לקיים את גבעת המחלוקת הזו. אנחנו, כפרטים, כשלנו בכך שלא הקאנו מתוכנו את הרוע הילדותי והנמבזה הזה.

איני כדאי להביע דעה איך על מישהו להתנהג - ובוודאי שלא, איך על ציבור לנהוג. אני רק מבקש לעורר שימת לב לעיון ומחשבה, האם ישרה דרכנו?  אמנם, 'דרך כל איש ישרה בעיניו', אבל נִתְּנָה לנו הדעת כדי ליישר אורחותינו. אין כמו ימים אלו לחשבון הנפש והדעת.

כל שאני מציע הוא לבדוק, האם ההתנהלות שלנו, תואמת לערכים שלנו, או שגם כאן, אנחנו מוותרים על הערכים שלנו, מפני הטעות האופטית, כאילו הדברים מונהגים ע"י גדולים וחכמים ויודעי דת ודין.

רק כסימנא בעלמא אעיר, שהרב שך זצ"ל (ראש וראשון לכל 'ליטאיות') יצא בגלוי - ולא אחת - נגד דרך הלימוד בישיבות - כולל בישיבתו הוא. משהו עזר לו? מישהו שמע לו?? המשיכו וממשיכים ללמוד כמה דפי עיון ב'זמן', כְּשֶׁלַּכֹּל ידוע שמכך אי אפשר לצמוח גדולים. כלומר, שלא היה שלטון והובלה, אפילו בתוך ישיבתו שלו. פעם אמר לי ראש ישיבה גדול, שדבריו לא נשמעו בישיבתו הוא 'אני צריך לעשות את מה שאני מבין שאני צריך לעשות והבחורים עושים את מה שהם מבינים. בסופו של דבר הקב"ה יקבע מה יהיה'.

למרבית הפלא (למי שלא פוקח את עיניו. כאן זה נכתב כו"כ פעמים), אין באמת הנהגת של 'גדוילים' או כדו' את הדור. הקב"ה בכבודו ובעצמו מנהיג אותנו. פעמים אכן דרך 'גדול' כזה או אחר ורוב הפעמים באמצעות 'העם' ישירות (כשרה שנירר ובית יעקב. ע"ש היטב). לא רק את ההנהגה הנכונה הוא מעביר לנו ככה, אלא אפילו את התורה עצמה. הרבה מאוד מההלכה הנהוגה כיום בישראל, הנה תוצאה של הנהגה שנהגו הציבור. לפעמים, אפילו לא ברור על סמך מה בכלל (לאו דווקא לאיסור, גם להיתר. הַמּוֹדָה של נטיה לאיסור והחמרה הנה מודה מודרנית יחסית. בל"נ עוד אכתוב בזה).

חזרתי לזה, משום שבדורנו יש רפיון מה בהבנת העניין. בשל הפעילות האינטנסיבית של הפרסומאים (= מהנדסי התודעה), טועים רבים לחשוב שאין עליהם מוטלת החובה לחשוב ולפעול וכי כל תפקידם הוא לממן את מה ואיך שהפרסומאים מחליטים בשבילם

לא חדשה היא התופעה שעסקנים עושים מה שהם רוצים - וזאת בשמם של 'גדוילי ישראל'. ב איגרת רפ"ח (אחיעזר קובץ איגרות ב) כותב ר' חיים עוזר שהוא מתנגד להקמת 'אגודת רבנים עולמית', משום שמניסיונו הוא יודע שברוב הפעמים הפעולות נעשות ע"י איזה 'פקיד או מזכיר' שאינם מתחשבים כלל עם ראשי המועצת ועושים רק מה שליבם חפץ, 'וכמה פעמים גם בניגוד לדעת המועצה ובלא השפעתם כלל'.

עורו ישנים משנתכם. אמנם 'לא עליך המלאכה לגמור' אבל 'אי אתה בן חורין לְהִבָּטֵל הימנה'.

המחילה שאני מבקש ממך היא, שלא הכיתי על קודקדך ביתר שאת וביתר עוז. בל"נ אעשה תשובה בזה ונא תתזכר אותי, אם תראה שאני מזניח את 'תפקידי'.

 

חרדי בעולמו