שמיני עצרת ושמחת תורה ימים נפרדים

במשך שנים עוד מאז שגרתי בארץ שאלתי את עצמי איך עושים יגון ושמחה יחד. אבי ז"ל הלך לעולמו לפני 41 שנה כך שאני אומר 'יזכור' עשרות שנים, ומה שהיה לי מוזר איך 'יזכור' הולך יחד עם שמחת תורה ריקודים ושמחה, המעבר משמחה ל'יזכור' מוזר מאוד. הייתי צעיר יחסית באותן שנים, ובתוך דקות כבר לשנות מריקודים ל'יזכור'? אבל זו מציאות החיים, בארץ, שמיני עצרת ושמחת תורה הולך יחד ומריקוד עם התורה רצים ל'יזכור'

כאשר באתי לארצות הברית הנושא הזה כבר לא עלה על סדר הים, מפני שהייתה חלוקה ברורה. ביום הראשון של יום טוב 'יזכור' ותפילת גשם, ורק בערב במעריב נכנסים לשמחת תורה, המעבר הוא מאוד ברור עברנו ליום אחר מצב אחר ומתרכזים בעיקר בשמחת תורה. זה לא יום טוב שני כמו כל יום טוב כזה, מפני שמדובר ביום שנמצאים הרבה שעות בבית הכנסת, רוקדים ושרים, מסיימים את הימים טובים של חודש תשרי בשמחה עצומה, ויחד עימה נכנסים לחורף בשמחה. אסור לשכוח כי החג הבא - שיש בה יום טוב שני - יהיה רק בפסח, והשנה זה יהיה רק בעוד שבעה חדשים

בשבת באחד מן הדרשות שלי הסברתי איך אני רואה את ה'זמן שמחתנו' מדוע הזמן הזה הוא דווקא בחג השלישי בסוכות, מפני שבחורף יש המון שמחה. ראשית, הרחוב לא כל כך פרוץ כמו בקיץ שזה כבר ברכה ושמחה גדולה, והדבר האחר כמו שהגמרא אומרת כי החורף הוא זמן לימוד התורה, בשל הלילות הארוכים

האמת היא כי בחורף מספיקים הרבה יותר, וזו שמחה גדולה חייבים לנצל אותה

שמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו רק קרבן אחד, ומבחינתי סיכום של שנה מצד אחד ותחילתה של שנה מצד אחר, אנו בתחילת השנה, אבל אנו גם בחודש השביעי. הסברתי פעם שלמה זה ככה, מפני שזה אמצע השנה ועלינו לעשות סיבוב לתקן ולהספיק את מה שלא הספקנו בששת החדשים הראשונים

ראש השנה הוא באחד לחודש השביעי שזה בדיוק אמצע השנה, זו הסיבה מדוע קוראים לראש השנה 'ראש' שהוא האמצע והוא גם למעלה, זה הזמן להפעיל את הראש, וכפי שאמר שלמה המלך אל תרחק הרבה, חייבים לעשות את כל הדרך חזרה, ראש השנה מתחילים 'לשוב' ואין כמו חודש תשרי שהוא חודש שיש בו כוחות עצומים, זו הסיבה מדוע כל כך הרבה חגים בחודש הזה, ומבחינת המצוות הכי הרבה מצוות, יוצאים מן החודש הזה עם מצבור ענק הרבה כוח לשנה הבאה

אודה על האמת, פיזית החודש הזה מוציא לי את כל הכוחות, אני משקיע בו מה שאני לא עושה בכל השנה, וכשאני עובר את החודש הזה בשלום אני מודה להקב"ה על שנתן לי את הכוחות הפיזיים להתמודד עם כל כך הרבה ולהתחיל שנה בכוחות מחודשים

ביום רביעי - בחו"ל - נסיים את התורה ונתחיל אותה מחדש, עבורי כל שנה היא שנה חדשה מבחינת החומר, מעולם לא אהבתי את התפקיד הרבני, והסיבה שאני מחזיק בה הוא בשל הכרת הטוב, בתפקיד הזה למדתי יותר מאשר בכל חיי, לתת כל שבת דרשות ולומר שיעורים, ובמשך שנים נתתי שיעור בדף היומי כל יום, לקח לי זמן להכין, על זה אני לא מוותר. ישנם מי שאומרים לי כי בגילי הגיע הזמן להוריד קצת מהעול, ואיני מוכן לשמוע מזה. אין שבוע שלא למדתי דברים חדשים, בתפקיד הרבני אתה לא יכול לחזור על אותם הדברים פעמיים מפני שיזכירו לך זאת. תענוג הוא לרבנים שמחליפים מקומות בכל כמה שנים הם יכולים לחזור על מה שאמרו בשנים קודמות במקומות אחרים. אבל כשאתה רב באותו מקום הרבה שנים, אתה חייב לחדש, וזה מחייב אותי לחפש עוד ועוד ובעיקר לומר את שלי שזה אני הכי אוהב. לא באנו לעולם ללקט, באנו לחדש, ולכן אני ממשיך בתפקיד הזה כל עוד שהקב"ה נותן לי כוח

מאחל אני כאן לכל עם ישראל בלי יוצא מן הכלל פתקא טבא, ושיזכו לשנה טובה יותר כל אחד בתחום שהוא זקוק לו. אסור לשכוח כי עם ישראל הבנוי משבטים, לכל שבט תפקיד אחר, וכולם צריכים חיזוק, עלינו להאמין בטוב אז יהיה טוב, לחיות חיים חיוביים לחשוב חיובי להאמין כי הטוב לפנינו וככה נגיע לכך. אותה שיטה של לבכות לחשוש ולפחד מובילה לעצבות שהיא החורבן של כל יחיד. אנו עתה בזמן של שמחה וברכתי היא שנמשוך את השמחה הזו לכל השנה כולה

חיים שאולזון