בס"ד
בפרשתנו נאמר "ויפל ה' אלוקים תדרמה על האדם ויישן". כותב רבי נתן מברסלב זיע"א (ליקוטי הלכות ספר תורה, ד) ששינה היא בחינת שכחה, שאדם נמצא במצב ללא דעת וללא מודעות.
וזה לשונו: "הָעִקָּר לְהוֹצִיא מִזֶּה כָּל אֶחָד עֵצוֹת לְעַצְמוֹ שֶׁאֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, יָבִין מִזֶּה עֵצוֹת לְהִתְחַזֵּק עַל יְדֵי שֶׁיְּסַלֵּק וְיַשְׁכִּיחַ מִדַּעְתּוֹ בְּכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁעָבַר. וְיֵדַע וְיַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עוֹשֶה חֲדָשׁוֹת בְּכָל עֵת וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וּבִפְרָט בְּכָל שָׁנָה שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים קְדֻשַּׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר עַד שִמְחַת תּוֹרָה, וְאָז מְסַיְּמִין הַתּוֹרָה וְחוֹזְרִין וּמַתְחִילִין אוֹתָהּ, וְנִגְמָר בְּכָל שָׁנָה תִּקּוּנִים חֲדָשִׁים לְכָל אֶחָד בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל כָּל אֶחָד לְהִתְחַדֵּשׁ לְטוֹבָה תָּמִיד".
כותב בעל ספר 'הלקח והלבוב' (ראש השנה): "והנה, מה שנמשך האדם להיות כל ימיו בבחינת ישן, זה היה כבר אצל אדם הראשון, שנאמר 'ויפל ה' אלוקים תרדמה'. ובספר מעין בית השואבה העיר, שלא מצינו שנתעורר מתרדמה זו, אולם מוטלת וחובת האדם בעולמו לצאת מזה התרדמה על ידי התורה הקדושה".
מפורסם המשל של המגיד מדובנא זיע"א על הפסוק "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ" (דברים לב, יח), לאדם אחד ששקע בחובות עצומים, וחברו שגם הלווה לו סכום כסף הציע לו שבכל פעם שמגיע אליו בעל חוב לגבות את חובו, יעשה את עצמו כמשוגע. ובאמת, עצה זו עזרה לו, מכיוון שבכל עת שהגיע הנושה הוא הבין שבעל החוב יצא מדעתו, והתייאש מלראות את הכסף בחזרה.
יום אחד, הגיע אותו חבר שנתן לו את העצה. ראה בעל החוב שהחבר הגיע, וכהרגלו החל להתנהג בשיגעון. החבר הסתכל עליו ואמר לו, הרי אני הוא זה שנתן לך את העצה להשתגע בפני בעלי החוב, ואיך אתה מעז להשתמש בעצה הזו נגדי.
כך היא, מסביר המגיד מדובנא, התוכחה של משה לעם ישראל "צור ילדך תשי" – הקב"ה ילד אותך עם תכונת השכחה, כדי שלא תזכור כל הזמן את השלילי בחיים שלך, אבל "ותשכח א-ל מחוללך", זו תוכחה לעם ישראל שמשתמשים בתכונה זו נגד ה׳ יתברך.
כותב בעל ספר 'הלקח והלבוב' (בראשית) בשם ה'שם משמואל' זיע"א, שחודש חשון הוא כנגד שבט מנשה, מנשה נקרא על שם השכחה, כי בחודש הזה יש כוח השכחה.
בחודשי אלול תשרי חזרנו בתשובה, בראש השנה ויום כיפור התפללנו רבות בבית הכנסת, ישבנו בסוכה ושמחנו עם התורה הקדושה. אחרי כל זה, שבים אל החיים הרגילים ועלולה להיות סכנה שהאדם ישוב להרגלו הראשון כפי שהיה לפני אלול ותשרי, ויחזור למעשיו הקודמים.
כותב רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א (שיחות הר"ן סימן כ"ו): "אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם. אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה. כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה'. אם היה זוכר כל מה שעבר, לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אופן. גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו. אבל עכשיו, על ידי השכחה, נשכח מה שעבר. וענין זה הוא דרך עצה טובה גדולה מאד בעבודת ה'".
לכן, צריך האדם להאמין שהקב"ה נתן לו כוח השכחה, לשכוח מהרגלי מעשיו הראשוניים ולהתחיל מחדש. ועוד, יש להאמין שיש בכוחו להמשיך קדושת ימי תשרי כל השנה, כנרמז בזמירות שבת 'דתשרי על עמיה' שישאר חודש תשרי על כל השנה.
כתוב בספרי (האזינו פיסקא שיט) 'ותשכח אל מחוללך'- 'אל שמוחל לך על כל עונותיך', ופירש ה'אמרי אמת' זיע"א, שעל ידי שאדם זוכר חסד ה' עליו שמחל לו על עוונותיו, האדם מתמלא בבושה מלפני ה' שעשה לו חסד גדול כזה, למחול עוונות גדולים כאלו, ועל ידי הבושה הוא בוש מלחטוא עוד.
כותב רבנו הקדוש זיע"א בספרו ליקוטי מוהר"ן (חלק א, סימן ע"ח) על הפסוק (ירמיהו לא, יט) "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו", שלדיבור יש כוח להזכיר לאדם את האמת והתכלית, ובפרט להזכיר ליהודי איך הקב"ה מחל לו על עוונותיו, להזכיר לעצמו את ההתעלות של ימים קדושים אלו, ההשתוקקות, הכיסופים והרצון הטהור שלו לדבוק באביו שבשמים.
ועל דרך זו, אמר הרבי רבי בונם מפרשיסחא זיע"א, ששם חודש 'מרחשון' מורה על זה שעדיין מרחשות השפתיים מימי התפילה של חודש תשרי, כי נמשך כוח התפילה מחודש תשרי לחודש חשון וכך להפוך את המר למתוק.
אנו יוצאים מימים קדושים ונעלים של חגי תשרי, ימים שנקראים ירח האיתנים, שבהם עם ישראל איתנים במצוות. הקב"ה הגבהנו משפלות לאור באור החיים. יהודי מרגיש שהוא התקדש והתרומם. איך ניתן לשמור על הרמה הרוחנית וקרבת ה', כשחוזרים לשטף החיים.
בתפילות החג אמרנו את נוסח הברכה "אתה בחרתנו מכל העמים וכו' ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת". ה'חידושי הרי"מ' זיע"א, מפרש באופן מיוחד את הפסוק במשלי (יב, א) "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ": בזכות אותם ימים שאומרים 'אתה בחרתנו' יש יכולת לשאוב להמשך השנה זיכרון, שבכל מה שיעבור עליו יחזיק מעמד על ידי שיזכור את מעלתו וערכו אשר שם שמים חל עליו- 'ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'.
עוד אמרנו בתפילות החג "והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך", כותב הרב הקדוש רבי אהרן מקרלין זיע"א בספרו 'בית אהרן': "והשיאנו - יטעננו". שימים אלו נועדו להיטען בהכרה ש'אתה ה' אלוקינו', וזו 'ברכת מועדיך'. בזכות סגולת ימים אלו, יש לאדם את היכולת להיטען בחיבור בבורא עולם, להרגיש בעוצמה רבה את הקשר שלו אל 'ה' אלוקינו', ומתוך כך, לצבור כוחות חדשים שיהיו מונחים לפניו עבור הימים הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.