מאת: חרדי בעולמו
מבקש אני מחילה, ממך הקורא החסידי. אני כותב כאן מתוך ידיעה שנכנסים לכאן בערך 70,000 קוראים ביום. קשה מאוד למסור שיעור בפני ציבור של יותר מכמה עשרות תלמידים קבועים. כשאתה מוסר שיעור קבוע בפני כמה עשרות, אתה יכול, בעת הכנת השיעור, ל'החזיק ראש' על כל אחד ואחד. אתה יודע איך פלוני יבין קושיה כזאת ומה פלמוני יסיק מתוך תשובה אחרת. כשאתה מדבר בפני רבים, אתה מאבד, בפועל, את היכולת להיות ממוקד בפרט ונאלץ לחשוב על הכלל. ברור לי שמחירה של כתיבה כזאת כולל גם 'אי התאמה' לכמה וכמה מהקוראים. אם אתה נמנה על אלו, אני מבקש ממך בקשה וגם מחילה.
כפי שכבר אמרתי כמה פעמים, ברור לי שיש
אנשים שבשבילם לקרוא את מה שאני כותב, עושה 'לא טוב'. 'לא טוב' מבחינת ההרגשה, או
'לא טוב' מבחינת האידישקייט שלהם. אם אתה מאבחן את עצמך שקריאה בכתיבתי עושה לך
'לא טוב' מבחינה כלשהי, חוס על נפשך וברח לך מכל כתיבה שנושאת את הדגל השחור 'מאת:
חרדי בעולמו'. עד שלא תשמע אחרת, כתיבתי מן הסתם לא תשתנה. לא תפסיד הרבה, אם
תחסוך מעצמך את הגיגי. אין להם באמת ערך, יותר מאשר הגיגך שלך, למשל.
אני כותב כאן מתוך הנחה, שכאן מתרכזים האנשים היותר חושבים ויותר ביקורתיים בציבור שלנו. הרי בעקרון, כולנו 'עוברים על איסור' בעצם נוכחותנו כאן באינטרנט. זה שהמציאות היא שרוב הציבור החרדי נמצא כאן, עדיין לא מוחק את הרשימו הפנימי שלנו, שאנחנו 'לא בסדר' ועדיין כל השופרות החרדיים, ממשיכים להתייחס למציאות כאילו אנחנו המיעוט והם הרוב. מי שקורא כאן, הוא ב'כפל מבצעים'. גם הוא באינטרנט וגם שהוא קורא בבלוג של החוטא ומחטיא המפורסם ביותר בציבור החרדי, שדינו פשוט כרודף ורק הביצוע לא צלח בידי המבצעים, כידוע לזוכר.
בעבר, אכן היו רבעס שהיו גדולים בתורה וביראה. כיום, זה פשוט לא נדרש מהם (לכן הסיכוי של בן אדמו"ר לגדול בתורה, נמוך מאשר כל ילד אחר, שממנו זה כן נדרש/מצופה). אבל מהתרפקות על מה שהיה בעבר, לא נבנה שום דבר טוב להווה או לעתיד. אז בוא נתייחס לעובדות כמות שהן ונעשה את מה שאנחנו יכולים בתוך מסגרת החיים אליה הטיל אותנו הבורא בהיוולדנו למשפחתנו.
כשאני כותב שהשומן של הרבעס, נובע מקלוריות - ולא מ'דיבור עם מלאכים' (ובמתכוון אני משתמש לרגע במשהו שמישהו השתמש בו לאחרונה, שלא בטוב טעם), או שאני מאיר שהתנאי היחיד שצריך לו, בימינו, כדי להיות רב'ה הוא פשוט להיוולד לאדמ"ור. מעבר לזה, הכל רק בונוס. ושהתכונות הנפשיות הנדרשות לתפקיד הינן אך שתיים: 1. הנכונות לחיות על חשבון אחרים ו-2. היכולת שלא לפרוץ בצחוק במהלך העבודה. בכל זה אינני מדבר סרה, לטעמי, ברבעס שאכן עונים להגדרות הנ"ל. הם (ויחצניהם) מחוסנים מפני כל ביקורת ולהם אי אפשר להזיק בכלל, ב"ה.
הדבר היחיד שיכול להשתנות בעולם בעקבות הארותי אלו, הוא רק שאי מי יבין היכן הוא חי ויסיק את המסקנות המתבקשות. לא חלילה בפריקת עול, אלא בכיוונון מחדש של עבודת השם שלו.
הח"ח כותב שחנווני שמתעקש עם הַסַּפָּק שלו שיספק לו יותר חלב, יכול לעשות זאת ממקום 'נמוך' (שהוא רוצה להרוויח עוד כמה פרוטות) ויכול לעשות זאת ממקום 'גבוה' (שהוא דואג שאכן יהיה מספיק חלב, גם לאחרונת האמהות). המעשה הוא אותו מעשה, אבל המחשבה והכוונה של האדם עושה אותו למעשה מצווה (או חלילה, בהיפך).
חסיד שידע שכשהוא נותן כסף לחיתון בנש"ק אינו מקיים בזה אלא מצוות צדקה למהדרין ('כדי מחסורו') שכמעט רק חסיד יכול לזכות בזה בימינו. אם אתה נותן על דעת שזו חובתך, סתם בזבזת כסף אבל אם נתת כמצוות צדקה מהודרת, זכית במשהו נדיר. אם תלך לטיש במחשבה שר' חיים העלה כאן , שזה פשוט חסד עם האדמו"ר אז אתה עוסק בחסד וּמִתְדַּבֵּק במידותיו יתברך. אם אתה חושב/מרגיש שאכילת שיריים עושה אותך יותר קרוב לקב"ה, נו נו. אם אתה עושה זאת כחלק מדיבוק חברים והתחזקות בעבודת השם בכלל, הרי שזכית במה שאני איני יכול זכות.
כפי שר' חיים האיר כאן, בטוב טעם ודעת, אפשר לעשות חסד בהליכה לטישים ושמחות של רבעס. הכל תלוי בכוונתך ובמחשבותיך. את הקב"ה אפשר לעבוד בכל מקום ובכל תנאי ואם הקב"ה שם אותך במקום שאתה מוקף במשפחה ובחברה שמאמינה בדברים שבעיניך הם נראים כהבלים ושטויות, עדיין אתה אסור בעבותות למעגלים החברתיים שלך וכל זמן שאין סתירה בינם לבין עבודת השם האמיתית, מה לך להתעמת איתם?? חיה את חייך, אכול את אכלך (כולל 'שיריים', מה רע בכך?) ועבוד את השם ביראה ובשמחה.
בהחלט ייתכן שאני סובל מחוסר הבנה בנושא. ייתכן שמי שלא גדל בתוך הצ'ולנט הזה, לא יכול להבין את זה ואם כן (כלומר, אם אתה מרגיש שהחסידות שלך היא שונה ושהיא באמת נותנת לך כלים וחוזקות בעבודת השם), אז כל דברי נמוגים מאליהם. מכיר מקרוב את החיסרון של היבשושיות הליטאית. מכיר רבים שיהדותם חלולה לגמרי, משום שאין בעולם הליטאי משהו שיתן להם 'הרגשה' בקיום מצוות. איני רואה עצמי כדאי להיות 'בעל דין' לאחד הצדדים ומניח שישרים דרכי השם, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. כן, בדיוק אותה דרך יכולה להיות טובה לאחד ורעה לאחר ורק לב יודע מרת נפשו אם לטוב אם למוטב.
בכל אופן, אם קראת בדברי ונפגעת מהם איכשהו, אני מבקש את מחילתך. לא לכך היתה כוונתי. למד נא עלי זכות שכל כוונתי היא אך ורק לסייע למי שזה מסייע לו.
גמר חתימה טובה
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.