מאת: חרדי בעולמו.
התחלתי כאן את נושא מצבנו והאחריות שיש לנו על מצבנו ומדוע איננו פועלים כפי יכולתנו.
בראשית דברי טענתי שאנחנו מעבירים את האחריות מעל צווארנו בגלל תפיסה שגויה כאילו הדברים מנוהלים ע"י גדוילי התורה. הוכחתי שאין הדברים כך ושגם לא היו כך מעולם וזוהי המצאה של פירסומאים איך לשלוט במוחנו ובכספנו בלבד.
כתבתי גם שהראיה למרחוק היא גם אחד הבלופים שמונעים בעדנו מלפעול. הפעם אביא דוגמה לכך, מניסיוני האישי.
רצה המקרה (ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר וכו'. תענית ז:) ושהיתי במחיצתו של הגראי"ל שטיינמן בעת שבא לפנים מאן דהן, חרדי מוכר מתחומי התקשורת. היה זה לפני למעלה מעשרים שנה ואז היו רק טלפונים 'טפשים' (כאלו שהיום נקראים 'כשרים'). עדיין לא היו מסכים לפלאפונים וכנראה שהדיבור אז בענף היה לא על מסכים, אלא שבכל טלפון יהיה מַקְרֵן קטן, כך שיוכלו להקרין סרטים על כל משטח.
הלה, שהיה כנראה בר דעת ורואה למרחוק, הבין שדבר כזה עלול להיות מכשלה נוראית לבני הנעורים, בא לפני הגראי"ל וטען לו שהמצב יהיה ש'לכל נער יהיה בית קולנוע בכיס' וחייבים כבר עכשיו (כשאף אחד לא מבין על מה מדובר בעצם) לעשות איסור על פלאפונים. הבנתי שהלה נמצא בסבב אצל גדוילי התורה והוא מנסה לגייס את הגראי"ל למהלך. הגראי"ל ענה לו ביושר (היה גדול אמיתי. מי יתן לנו תמורתו) שאינו מבין כלום בנושא ושכדאי שיפנה אל בוימלגרין.
כשלעצמי, הדברים היו לי חדשים ומוזרים. צריך לזכור שבאותם ימים הפלאפון היה בחיתוליו. לשמוע 'נבואות' ועתידות כאלו, שהפלאפון יהיה 'קולנוע בכל כיס', היה נשמע בדיוני לגמרי. מ"מ חשבתי שאכן יש כאן סכנה גדולה והחלטתי לחפש ולמצוא את אותו בוימלגרין, כדי לסייע בכספים.
לא היה קשה למצוא אותו. לתדהמתי ולאכזבתי הסתבר לי שאותו בוימלגרין* עוסק מעל ראשו בשולי שולי השטויות של העסקנים. איני זוכר אם היה עסוק בהגדלת הדנייר בגרבי הנשים מארבעים לשבעים דנייר, או בשטויות אחרת של שק"ץ. בקיצור , איש הזוי שעוסק בדברים הכי שוליים בעולמה של תורה (אחד 'המעוררים'). אחרי נתינה או שתיים (וקבלת 'עלונים של קדושה') ניתקתי מגע. לא מצאתי (באותו הזמן) את ההוא שבא לפני הגראי"ל (שהבין וניתק גם הוא מגע מההזוי).
בהכירי את הגראי"ל, ברור לי מהתנהגותו שהוא הבין את פניית האיש כעוד הטרדה והטרלה של 'משיגינער' נוסף. אמנם ענה ביושר שאינו מבין, אבל שייך את הדברים למחלקת ההזיות והחומרות ולא כמשהו שבאת יכול לאיים בעתיד על היהדות החרדית. היום אני חושב שהערצתי את הגראי"ל, גרמה לי לבטל דעתי מפני דעתו. אם הוא מבין שזה 'שטויות והבלים' אז כנראה סתם נבהלתי וגם זו היתה סיבה עבורי לזנוח את הנושא (מעבר לעובדה שהאיש ש'מונה על כך' היה בבירור משיגינער פריק).
קיצורם של דברים הוא, שאף אחד מכל הרבנים שההוא פנה אליהם, לא הבין באותו זמן את עומק האסון המתקרב ורק בכוח ובלחץ הצליחו לגייס אותם להתחלת 'כינוסי הרבבות' נגד נגע הפלאפונים.
כפי מזלי, הזדמנתי פעם לשולי אחד הכנסים
הללו (באתי לאסוף משם 'גדול' אחר) וראיתי ביציאה ממנו את ר' שמואל אויערבך
זצ"ל מוציא מכיסו את מכשיר הפלאפון שלו ונוזף בנהג שאינו מחכה לו. זאת, רגע
אחרי שיצא מדרשה חוצבת להבות אש שהוא בעצמו נשא על האיסור והנגע שבפלאפון. ר"ל.
נראה שגם כשנראה לנו שאחדים מהרבנים כן הקדימו לחזות (יחסית) את העתיד, בסופו של דבר מסתבר שזה היה סתם מילים מהשפה ולחוץ. איני יודע איך 'סחבו אותו לשם', אבל מעדיף לחשוב שהוא פשוט לא האמין לזה שיש כאן בעיה, מאשר לחשוב שהוא האמין שיש בעיה, אבל לו עצמו מותר. פשוט קשה לקבל את זה.
אגב. המלחמה נגד הפלאפונים אכן לא המריאה, עד שחסידי גור הבינו איך עושים מהאיסור הזה כסף. משהבינו, חתמו עסקה עם מירס והשאר זה היסטוריה. מאז, בדרכם הדורסנית והאלימה, האיסור (והכספים) זורמים היטב.
ושוב קצרה היריעה מלהמשיך. בל"נ בפעם הבאה אביא בפניכם דוגמה מפורסמת וידועה לכל, שמדגימה קוצר ראיה משווע ואיך הקב"ה בכל זאת מנהג אותנו בחסד וברחמים, ובסופו של דבר הציבור מקבל את המענה שהוא זקוק לו.
חרדי בעולמו
* כמובן שאיני בטוח בשמו של האיש. אם
הייתי בטוח שזה שמו, הייתי משנה אותו. אבל זה שם בקירוב. אולי בוימלקרנץ או
שטרנגרין, או משהו אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.