במלחמה הסאטמארית, שני הצדדים ניצחו, ושני הצדדים הפסידו. כל צד מוכיח שיש לו ציבור גדול וענק, ושני הצדדים הפסידו מפני שסאטמאר היום אינה עוד סאטמאר שהיתה. הכח הסאטמארי אבד. בעבר לרבי ר' יואל היה כח אדיר, הוא שלט על עשרות רבנים ואדמורי"ם. גם הרבי הקודם מסאטמאר למרות שהיה חלש לעומת קודמו אבל עדיין סאטמאר היתה חזקה. היום לא עוד. סאטמאר של ימינו היא קהילה ותו לא. לסאטמאר אין עוד כל כח השפעה על הכלל, ועד כדי כך שאפילו אצל מי שהיו קרובים אינם חזקים עוד
הפילוג הסאטמארי, פילג את הציבור הכללי בתמיכה בהם. יש מי שתומכים בזה ויש מי באחר. מי שהרוויחה מן הענין זו 'העדה החרדית' מפני שהיא השתחררה מכבלי סאטמאר. קודם רעדו מסאטמאר, היו צריכים את הכסף שלהם. היום משחקים בין האחים, ובסופו של דבר 'העדה החרדית' עושה את מה שהיא רוצה
כאשר אני מסכם את הסיבוב הנוכחי במאבק הפנים סאטמארי. לאהרונים בעיה, הם אינם יכולים עוד לטעון שזלמן לייב מחפש עשירי למנין, רוב רובם של אדמור"י דורנו היו מאחלים לעצמם ציבור כל כך גדול. הזאלונים אף הם לא זכו עדיין למה שביקשו תחילה חלוקה מוסכמת. ובכל זאת נדמה כי הציבור הסאטמארי השלים עם המציאות שיש שתי קהילות בסאטמאר ושכל צד יעשה לביתו. בעיית הבעיות של סאטמאר שאת המאבק מנהלים ילדים קטנים, ומאבקם דומה יותר למשחק ילדים מאשר למבוגרים. הסאטמארים צריכים הרבה להתבגר, כאשר יתבגרו ינהלו את הוויכוח הפנימי בצורה חכמה ומועילה יותר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.