רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 13 בנובמבר 2026

הדשא של השני ירוק יותר - שיעור לחיים

 

השיעור לחיים מהבן של יואלי לנדא

זה קורה לכולנו, בכל גיל ובכל מעמד. אנחנו עומדים בצומת, מביטים החוצה מבעד לחלון, ובטוחים ששם, בצד השני של הכביש, החיים יפים ונוצצים יותר. 
לאחרונה , לפני כחודש , קיבלנו תזכורת מצולמת ומפתיעה לכך שהאמת הפוכה לחלוטין – והיא הגיעה דווקא מתחנת הרכבת בירושלים.
הנגיד האמריקאי ר' יואלי לנדא, איש שרגיל להתנייד בשיירות מפוארות של רכבי קאדילק אסקלייד ומרצדס נוצצות, עשה מעשה לא שגרתי. בדרכו מירושלים לנמל התעופה בן-גוריון, הוא ויתר על הפאר המוכר, קנה כרטיסים ועלה עם בנו הקטן לקרון של רכבת ישראל. על הדרך, בין תחנה לתחנה, הוא אפילו הספיק לקבוע חברותא וללמוד תורה בנחת עם ידידו, עורך מגזין "משפחה" אריה ארליך.
אבל הסיפור האמיתי כאן הוא לא הוויתור על הנוחות, אלא הסיבה לנסיעה: הנגיד עשה זאת פשוט כדי לשמח את בנו הקטן, שחלם לחוות את ההרגשה של נסיעה ברכבת ישראל.
כשקראתי את הידיעה הזו, לא יכולתי שלא לחייך לעצמי במרירות מתוקה. נזכרתי בבן שלי. כשאנחנו הולכים ברחוב ולידנו חולפת שיירה של רכבי שרד שחורים ומפוארים, העיניים של הבן שלי נדלקות. הוא מביט בהערצה ובקנאה קלה בילדים שיושבים מאחורי החלונות הכהים, בטוח ששם, בתוך המושבים מעור והמיזוג החרישי, נמצא האושר האמיתי.
והנה, מתברר שבאותו רגע ממש, הילד שיושב בתוך הקאדילק המפוארת מביט החוצה מבעד לאותו חלון כהה, ורואה את הרכבת האדומה-כחולה דוהרת על הפסים. הוא מביט בילדים שלנו, שנוסעים ברכבת ישראל כדבר שבשגרה, ומתפלל שאבא שלו יגשים לו חלום וייקח אותו לסיבוב.
זו תמצית הטבע האנושי בתמונה אחת. הבן שלי חולם על המרצדס של יואלי לנדא, והבן של יואלי לנדא חולם על הרכבת של הבן שלי.
כמה אנרגיה אנחנו מבזבזים בחיים על מבטים הצידה. אנחנו בטוחים שאם רק היה לנו את הרכב של ההוא, את הבית של השני או את חשבון הבנק של השלישי – היינו מאושרים באמת. הסיפור הקטן והמקסים הזה מלמד אותנו שיעור גדול בענווה ובהכרת הטוב: מה שנראה לנו כמו שגרה אפורה ויומיומית, הוא החלום הגדול של מישהו אחר.
בפעם הבאה שהילדים שלנו – או אנחנו בעצמנו – נביט בקנאה על "הדשא הירוק" של השכן, כדאי שניזכר בתמונה של הנגיד ובנו בקרון הרכבת. האושר לא מחכה בתחנה הבאה, וגם לא במושב האחורי של רכב יוקרה. הוא נמצא ממש כאן, במקום שבו אנחנו יושבים עכשיו, בתנאי שנלמד להעריך אותו.
נקודה למחשבה .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.