ישיבת מיר היא הגדולה בארץ ישראל, היא מקיפה כמה אלפי תלמידים ואברכים. וכאן ניצבת השאלה הגדולה, מי התיר להקים ישיבה כל כך גדולה, ולשאת באחריות כל כך קשה. מדובר בסכומי עתק, וגם אם היה ראש ישיבה שהאמין שהוא יכול ומסוגל להביא את הכסף, איך זה שהוא לא לקח בחשבון שאם הוא יכול אין זה אומר שגם מי שיבא אחריו יוכל. ובנוסף, איך לא לוקחים בחשבון את שנות הרעב?
שאלת השאלות בקשור בישיבת מיר, מדוע ולשם מה הרחיבו את הישיבה לממדים כאלו. הרבה יותר סביר היה לחלק את הישיבה לכמה חלקים ושכמה יאספו, כך יביאו הרבה יותר. מן הנסיון למדנו, שלתת לראש ישיבה אחד סכום גדול זה יהיה הרבה פחות מאשר לתת לעשרה ראשי ישיבה סכום קטן. עושה רושם כי חשבונות אחרים נעשו בהרחבת הישיבה, וזה קשור הרבה יותר למצב המשפחתי לסתום פיות, לספק פרנסות
אין זה סוד כי רבים במשפחת פינקל סבורים כי הישיבה שייכת להם, הם יורשים לא פחות ממי שעומד עתה בראש הישיבה, וכל עוד שמספקים את כולם שותקים. ביום שלא יהיה בשביל כולם, יקרה שם מה שקורה בפונוביז' ומקומות אחרים
לא היה זה פלא מדוע מיהר הראש ישיבה החדש למנות את גיסו כראש ישיבה בברכפלד. המינוי הזה היה מאוד תמוה, שם לא זקוקים לראש ישיבה, יש להם ראש ישיבה שהוא היום מן המבוגרים והגדולים שבמיר. הנימוק של הראש ישיבה החדש היה כי הוא יודע שזה היה רצון אביו. - מילים יפות. האמת המרה היא, המינוי הזה בא למנוע ריב משפחתי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.