שלא שינו את דבריהם

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

אחר מחילת כבודו של היקר שהפנה כאן למאמרי 'שלא שינו את שמם לשונם ובגדיהם', אבקש להבהיר כי מתחילה קיצרתי כי אכ"מ, אבל משטעו בי המינים, אבאר מעט.

כתיבתי לא היתה על חז"ל (מעבר להערת שוליים שהחז"ל המפורסם הזה אינו מחז"ל כלל) ורק הבאתי דוגמאות שמסורת התורה היא שבכל דור שינו שמותיהם, שפתם ולבושם - כדמוכח להדיא כאן.

אם הקצף יצא על הערתי שהחז"ל המפורסם אינו מחז"ל, לחינם יצא הקצף. הדברים ידועים ומופיעים בכו"כ מקומות (כולל באגרות הקודש, ה, תל"ג). כפי שהערתי שם, הדברים הם כנראה צירוף של כמה חז"לים ודברים מאוחרים יותר. אמנם אינם ממקור זר, אבל קדושת דברי חז"ל - בוודאי אין להם.

האמירה כאילו אני מלעיג ח"ו וח"ו על דברי חז"ל ועל מדרשים מפורשים, מגלה חוסר הבנה בדברים עצמם. קדושת המדרשים ככל קדושת התורה והמלעיג בזה, ר"ל, לא עליהם הוא מלעיג אלא על עצמו הוא מלעיג, כי בכך הוא מגלה את קוצר דעתו שלא הגיע לאפס קצם ולהבין לשון קודשם. כל מי שמורגל בלימוד דברי חז"ל לעומקם, מגלה כמה עומק ידעו חז"לינו להטמין בתוך דבריהם.

לעומת זאת, אני כויפער גמור בקדושה שמייחסים בימינו למחשבות מקובלות. יש לנו מסורת חז"ל איתנה ולצערנו אליה צורפו בדורנו מחשבות חדשות חסרות שחר ואלו מקודשות בקדושת התורה, ר"ל. לא כל מחשבה שהורגלת בה, הופכת להיות חז"ל. בכתיבתי אני מראה שוב ושוב איך רבותינו למדו והבינו אחרת מהמקובל כיום ובכ"ז יש הדבקים בהבנת-אתמולם ומכנים זאת חז"ל. סליחה, אבל הבנתך דאתמול איננה חז"ל!

פעמים רבות משתמשים בסיסמאות בלי להבין בכלל את פשטם של דברים. למשל, 'שלא שינו את שמם' אין הכוונה שלא קראו שמות חדשים לילדיהם, כדמוכח להדיא, אלא ש'ראבן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין, שלא קרו לראובן רופוס וכו' (שהש"ר, פ"ד). מתוך קוצר הבנה ממציאים חוקים וכללים חדשים והכופר בשטותם, כויפער בחז"ל קרו ליה.

למעשה, הראשון שהביא את הדברים בשם חז"ל הוא רבי אליהו בחור (בהקדמתו לספרו 'מתורגמן'), אבל כבר הכו על קודקודו. אמנם, יש השתמעות מתוס' (על 'מלמד שהיו מצוינים שם') שייתכן שהיתה להם גירסא קרובה, אבל אינה בידינו. גם בצוואת החת"ס יש 'ויבוא יעקב ש'ל'מ ר"ת ש'מם, ל'שונם, מ'לבושם. אבל ברור שאלו חידודי לשון וסיסמאות שנצרכות לאותו זמן ולא הוראה כללית איך ישראל נוהגים.

יש בחז"ל כו"כ מקורות שכתובות הרבה סיבות לגאולת ישראל. חלקם מפורסמים (כמו 'בשכר נשים צדקניות נגאלו ישראל'. סוטה יא:) וברובם מובאות כמה סיבות, בשילובים שונים. הדברים ארוכים מכדי להביאם כאן ואביא רק המקור היותר מפורסם (מד"ר, ויקרא לב) "רב הונא אמר בשם בר קפרא: בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם ואת לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערווה". כאן נזכרים שניים מתוך 3.

'מלבושם' מופיע רק במקו"א אבל הלשון שם מטה שזו ט"ס (שכתוב שם 'שמלותם' במקום שבכל המקומות האחרים כתוב 'שמותם') וכן הגיהו רבים. גם כתוב בתורה במפורש ששאלו שמלות מהמצרים והלבישום לבניהם ובנותיהם. עם זאת, בילקוט לקח טוב (סי' ו): והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם, כנגד ד' זכיות שבידם, שלא שינו את לשונם, ולא חילפו את שמלותם, ולא גילו את סודם ולא ביטלו מילה. אבל זה חיבור מאוחר.

אולי נכון לסיים בר' משה פיינשטיין שכתב באגרו"מ (או"ח, ח"ד, ס"ו)

והנה יש מקום לומר דזה ששיבחו חז"ל ויק"ר ל"ב בגלות מצרים שלא שינו את שמותן הוא לקודם מתן תורה שלא היה היכר גדול בשביל קיום המצות... אבל אחר מתן תורה אין לנו חיוב מדינא וגם לא מענייני זהירות ומוסר אלא מה שנצטוינו התרי"ג מצוות לדורות וכפי שנאמרו בתורה שבעל פה ולכן לא הקפידו ע"ז רבותינו.

ככלל, חוששני שיש בלבול בין זלזול בפירסומאים והיחצנים שמוסיפים כל הזמן דברים על התורה ומשכנעים את הציבור כאילו היתקבעות על 'מה שהיה הוא שיהיה' היא דרכה של תורה. אלו גם הכתירו את המועצגטיסתים כגדולי הדור ואני רואה בהם קרייריסטים עסקניים באיצטלא תורנית, המהווים  זרוע משלימה לזרוע הפויליטית המוצהרת. אם זו הכפירה בה אני מואשם, אקבלה בשמחה.

מן הסתם גם בתוכם יש אנשים ראויים, אבל רוב ככל גדולי התורה שהכרתי אישית, לא היו שותפים במסגרות פויליטיות אלו ושמעתי מהם הרבה זילות למתהדרים בכתרה של תורה ועושים אותו קרדום לחפור בו. ה'גדול' היחיד ששמעתי עליו ושלא מפירסומיהם הוא הינוקא. באיזו מועצגת הוא חבר??? כששואלים אותו לאיזו מפלגה להצביע הוא עונה 'תשאל את מי ששאלת עד היום'. ראיתם איזו כותרת באיזו שופרון על שיעור שלו? על קריאתו לדקדק בבין אדם לחבירו??

אם יש למישהו הערה עניינית לגופם של דברים, אשמח מאוד ללמוד ממנו. אם כל עניינכם הוא לקדש את ההיתקבעות במה שחשבתם עד אתמול - מחלקכם בל יהי חלקי.

ואצפה בקוצר רוח לדברי המרא דאתרא שהבטיח להתייחס לדברים לגופם.

 

חרדי בעולמו