והקשו רבותינו הקדושים, הרי אין זועקים בשבת, אם כן איך רפואה קרובה לבוא ?
הנה עומדים אנו שעות בודדות לפני ההתאספות על ציון מור זקני הקדוש זצוק״ל, אשר רבים נושעו בדברים מעל הטבע וכך מסורת היא מדורי דורות, שכל יהודי שהיה בצרה או בחולי או בפרנסה, בכל ענין, היה עולה לציון הקדוש ונושע.
והיום באים אנו ברוב עם הדרת מלך, עם מטען של תורה עצום, שכל הבתי מדרש של הקהילה הקדושה מכל קצות תבל, כל אחד באמתחתו תורה ויראת שמים, זכוי הרבים עצום, ובאים להניח את כל המצות והמעשים טובים לפני מור זקני, ולבקש ממנו שיעלה לשמים ויהיה מליץ יושר בעדינו ובעד כל בני קהילתינו ובעד כל כלל עם ישראל, ומקבלים בלי נדר שבכל שנה בשבוע שחל בו ראש חודש כסלו, נעמוד פה ונשתף את ראש משפחתנו הקדושה, שיהיה נחת רוח ועל ידי זה יושפע שפע רב מכל העולמות.
הנה משתפים אנו את אהובינו החביבים בסוד עצום, אשר בו נהגנו על ציון מור זקני זצוק״ל, ובסוד קדוש זה ובדרך זאת כל מה שביקשנו מהקב״ה בדרך זאת נעננו, וחכם לב ינהג כך וחזקה שתתקבל תפילתו ובקשתו.
הגמרא (ברכות ס ) האומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זה תפלת שוא. ופריך מי לא מהני רחמי, הא כתיב, ואחר ילדה בת, ותקרא את שמה דינה. ואמרינן, שדנה לאה דין לעצמה, אם זה זכר וכו׳ ונהפך לנקבה. ומשני אין מזכירים מעשי ניסים ע״כ.
והנה בכול אופן רואים שכן נעשה נס, לאה היתה מעוברת בבן אחרי ארבעים יום שהיתה בהריון, והצטערה על רחל אמנו שלא תחסר מן השפחות והתפללה, והבן שהיה בביטנה נהפך לבת, לדינה.
אם כן, אנו מוצאים שכן תפילה מועילה ומשנה סדרי מעשה בראשית.
אך אם נדקדק בלשון, שדנה לאה דין בעצמה, וזהו יסוד עצום,
כאשר האדם מבקש ישועה, הצלחה שהיא בגדר נס ושינוי מעשה בראשית, צריך שהתפילה תהיה בינו לבין עצמו. שלא ישמע בחוץ מה הוא מבקש, מה הוא ביקש.
וזה מה שלאה עשתה, דנה לאה דין בעצמה, לא ספרה לשום אדם מה בקשה בליבה, לא התפללה בקול, אלא בינה לבין עצמה.
וכך למדנו מחנה, אשר הייתה בצער עצום שלא נפקדה בבנים, ועמדה לפני עלי הכהן, לקחת מכחו של עלי הכהן ומקדושתו, ואז התפללה בינה לבין עצמה, ״רק שפתיה נעות, וקולה לא ישמע״ ותפילה זו התקבלה ומחוץ לדרך הטבע ילדה את שמואל הנביא, שהיה מגדולי הנביאים שהיו בעם ישראל, עד שאמרו על שמואל ״משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ה׳ והוא יענם״
וכל הכח של הבן הקדוש הזה נולד על ידי דרך הניסים הזאת, שאדם מתפלל בסוד עם עצמו להקב״ה, בלי לומר לקרובים מה מתפלל, ובלי שקולו ישמע במה שמבקש ומה שמתפלל.
וכך לאה שינתה את הבן שהיה בביטנה לבת, בלי להשמיע כל תפילה, דנה בעצמה.
ובזה יובן דברי הגמרא: הנכנס לבקר את החולה אומר, שבת היא מלזעוק. והרי אין זעקה בשבת ואסור לזעוק בשבת, אלא הזעקה, היא זעקה בלב. בלי דבור וזעקה בלי דיבור, נענית מהקב״ה.
אם כן, היום כאשר נעמוד בציון הקדוש ברוב עם הדרת מלך, בקדושה ובטהרה, עם כל המסע הקדוש שיש לנו מכל קצוות תבל, נעמוד ובלב שלם נתפלל בנינו לבין הקב״ה, כל אחד את אשר על ליבו, שערי שמים פתוחים, ובדרך לאה וחנה, בין הלב והפה, אך בלי להשמיע, נבקש את אשר על ליבינו וחזקה שכל תפילותינו יתקבלו לפני הקב״ה.
ונסיים תורה זו בסוד שני גדול בנפשנו, כאשר אנו רואים צרה או בעיה קשה אצל אדם מבני קהילתינו, מבקשים אנו מהקב״ה בשברון הלב ואומרים: הקב״ה אנחנו יודעים שהכל אצלך בחסד ורחמים, וגם הצרה אשר פוקדת את פלוני אלמוני היא חסד גדול בסופה, אך אין הוא יכול לקבל בדרך זו את החסד הגדול אשר אתם משפיעים עליו.
בבקשה ובתחנונים מבעל הרחמים, להשפיע חסד בדרך קלה יותר, בלי הדרך אשר קשה לו. וכך נשארים בעולם החסד, בלי שמכניסים את הדין וכך השפע והחסד בנקל יורדים על האדם.
הקב״ה יושיע וירחם, שנזכה היום ובכל יום לישועה, לחן, לחסד ולרחמים רבים.
בגעגועים ובשמחה ופחד ואימה,
יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.