ד''ת לפרשת תולדות

מאת יהודי פשוט

ברשות אדוני בעל האכסניה לתורה הרב המשפיע הדגול פה מפיק מרגליות כש״ת      

רבי חיים שאולזאהן שליט״א                                   

ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק/ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את יהוה/ ויאמר יהוה לה שני גיים [גוים] בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר / ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים / ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב.

אברהם הוליד את יצחק מתוק מכל מתוק הוא פירוש רבינו האבן-עזרא שפירש הוליד במדרש חז״ל כרש''י אך גם הוסיף ואמר: ויש אומרים, כי טעם הוליד – גידל וריבה, כמו "יולדו על ברכי יוסף" כאומר שיצחק הצדיק גדל תחת אברהם (ולא כן בבנים שיוזכרו להלן איש לפי טבעו זה לחיי עולם וזה לחרפות ולדראון עולם.) כי יש בדבר ללמד זכות על ויאהב יצחק את עשו, כי מה השגה הייתה לו לאותו צדיק תמים שידו לא זזה מתוך ידו של אביו אהובו ית' והיה בבחינת עולה תמימה, וכי מניין יבין בעקלקלות דרכי הרשעים.. (ויזכיר סיפור נאה שסיפר לי אבא ע''ה כי באו איזה בעלי בתים לפני רב צדיק בן צדיק תמים שהקים בעיירתו ישיבה והתלוננו לפניו שנראו הבחורים פלוני ופלוני ופלוני ופלוני שהולכים ומשחקים בשחוק הקוגל-שייבן (באולינג) בבין הסדרים. ואותו רב נחרד בתומתו חרדה גדולה עד מאוד ומיד קרא לאותם בחורים ואמר להם אוי לי בני כי לא טובה השמועה שמעבירים הבעלי בתים.. ואתם תנו תודה מה מעשיכם בבין הסדרים!? הבחורים שידעו בתומתו וטוב לבבו של רבם אמרו לו, הרי יודע רבינו שקשה היא אריכות הישיבה על הספסל ותמידות העיון בספר על בני הנעורים, וזקוקים אנחנו לעשות פעולות לחלץ איברינו ולפקח דעתנו, ויש מין המצאה חדשה אצל השכנים שעומדים ומגלגלים ספירות כבדות משקל איש אחרי איש לתוך המסילה וכך מניחים את עומס המחשבות ומחלצים העצמות וחוזרים לגמרא כבריות חדשות.. אורו פני הרב ואמר להם: אשריכם תלמידי כי חשדו בכם במה שאין בכם, ולא עוד אלא שבתחבולות מחוכמות תפשתם במלחמת היצר המבקש להטיל חולשה בתלמידי חכמים, רק החזיקו בני ככל שתוכלו באותה עבודת הקודש של גלגול הספירות ולא תכשלו חלילה בקלקלת הקוגל-שייבן..)  וכן אמר רבי אלעזר במדרש על ותכהנה עיניו שעיניו כהו בעניין ששום רע לא נראה לו. והכלי יקר השלים דבריהם בפסוק זה ואמר : וכדי שלא ימצא המערער מקום לחלוק, ולומר אם יצחק נולד כ"כ בקדושה וטהרה א"כ למה יצא ממנו עשו שהיה צד נשים תחת בעליהן, ודאי מאבימלך נתעברה שרה ע"כ נמשך בן אחד אחר טבעה של שרה, והשני אחר טבע אבימלך, כי מטעם זה אמרו רז"ל (ב"מ פז.) שהיה צר קלסתר פניו דומה לאברהם. הנה לפי דרכנו כדי להסיר הרהור זה, אמר הכתוב בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי. ורוב בנים אחר אחי האם, על כן קבל אחד מן הבנים טבע של לבן צייד הרמאי. ולפום ריהטא נראה שלכך הזכיר שלשתן לתרץ על מה שמצינו שלשה מדות פחותות שהיו בעשו מעין מקורם, כי מה שהיה צד נשים תחת בעליהן, ירש מן בתואל אבי אמו שהיה בועל כל הבתולות תחלה כדאיתא (בילקו"ש חיי שרה קט.) וכן בחזקוני מביא מדרש זה, ומה שאמר הלעיטני נא וגו' והיה מן האוכלים ושותים ופוחזים, מדה זו ירושה לו מצד היות משפחת אמו מן פדן ארם, כדמסיק בב"ר פרשת לך לך (לט.ח) בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים אמר אל יהי חלקי בארץ הזאת, ומה שהיה עשו רמאי מרמה את אביו, ירש מן לבן הארמי שהיה נבל ורמאי כנודע. ויתרצצו הבנים בקרבה.. לכאורה קשה להלום ויתרוצצו כפשוטו אלא כהרגשתו שהאם חשה בקיומם וחיוניותם של הוולדות שבמעיה. והרבה התלבטו מפרשי המקרא במשמעות הכתוב  ותאמר אם כן למה זה אנכי.. ואני עני לבי אמר לי שהוא כדרך כל מבכירה בעלת אחריות שנתברר לה וודאות הריונה וחיות הוולד שבמעיה היא מבקשת להתכונן לתפקידיה כאם ואומנת, ובמקרהו של יצחק שהיה פרוש בדבקותו בהשי''ת היה עליה גם לחשוב מבעוד מועד בתפקידיה כמחנכת, והתשובה הנבואית שקיבלה באשר הלכה לדרוש את ה' היה באשר הודיעה שייעודם וטבעם של הבנים נקבע: ויאמר יהוה לה שני גיים [גוים] בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו.. כאומר הנכון לפניך ליתן לכאו''א מהם להיות מה שהוא נועד להיות, עשיו לא יהפוך ליעקב ויעקב איננו מסוגל מטבע ברייתו להיות עשו, והמירב האפשרי הוא להכהות מעט רצחנותו של עשו ולצמצם את אש האמת שהיה מלהט ביעקב פן יאבד בצדקו בעוה''ז ח''ו.  אך מאוד כבדו עלי דברי הכתוב: ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב. מה טעם הגידה תורה סיבת האהבה ולא נאמר סתם כפי שסיפר אהבתה של רבקה ליעקב, וכלום לא היה חידוש מרעיש לו סתם הכתוב את סיבת אהבתו של יצחק לבן המביש שיסופר בסורו הרע כמאמר הכתוב ויאמר עשו בלבו וגו'  וגם כי עברת נצחים היא שנאתו כמו שירא יעקב גם ברבות השנים פן יפול בידיו והכהו אם על בנים.. והנה לא די שהכתוב הגיד באהבתו של יצחק לעשו עוד הטעים אותה אהבה בעניין נמוך כי ציד בפיו.. שפשוטו כאונקלוס שפירש ארי מצידיה הוה אכיל. מה גם שכאן סיפור המקרא בהיותו של עשו איש ידע ציד איש שדה יקרב הלב לפשטות פשוטו של מקרא.. עד אשר כמעט ויכריח לחובתו של אותו צדיק, מאידך, גם הביאור הפשוט לא ישלים הסיפור שהרי שהרי האהבה והשנאה מן הדברים המתחדשים המסורים ללב הם והרבה סרסורים להם לקיומם של כל אהבה והיפוכה, ולא יעלה על הדעת כי בכח הדבר שעורר את האהבה בתחילתה יצלח גם לקיימה לאורך השנים.. על כן יפה פירש התרגום יונתן שאמר ויאהב יצחק - ורחים יצחק ית עשו ארום מלי רמיותא בפומיה.. כלומר שצדו ושוב צדו במענה פיהו כדרך שפירט בתנחומה . ועוד נזכרתי בדברי אבא ע''ה שאמר לי בשם המגיד מישרים משאפראן על ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב. שעשיו צד את אהבתו של אביו מכח החמלה שעורר בתלונותיו על אמו ורבקה אהבת את יעקב.. ובוודאי כולם אמת  והנה בסה''ק נועם אלימלך ביאר דברי הכתוב אלה תולדות על דרך הרמז באשר לצדיקים השלמים אשר נשמותיהם מיסוד הגבורות הנופלים ממעלתם בהתעורר בהם יסוד החסד שמערב בהם מהנקודות הנפולות שנדבקים בו והדברים עמקים.  אלא שידוע שכאו''א נמשך למפרשי המקרא בפשט רמז דרוש וסוד לפי שרש נשמתו, ואני עני האיר ה' עיני לראות נפלאות בתוה''ק בדרך הפשט דייקא, על כן נתתי אל לבי את דברי הרשב''ם בפירושו שאמר "אלה תולדות יעקב - ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין ועל ידי אריכות הלשון ועל ידי שלושים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וע"י שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא. ולפי שאמרו חכמים: אל תרבו בניכם בהגיון. וגם אמרו: העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות וכדאמרינן במסכת שבת: הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים, נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי, היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום.." על כן אתפוס כאן גם בפשיטות הפשט וכלשונו הקדוש של רש''י שציטט הרשב''ם 'לפי הפשטות המתחדשים בכל יום' כי נודע לנו מפי מחקרי טבעי המחשבות בימינו (פסיכאלאגי׳)שהבריות יגבשו את עיקר איתני דעתם וטבע רגשותיהם על מיודעים ברגעים הראשונים שאלו נתוודעו להם..  והתוה''ק תגלה לנו האיך נפתך הפתח שדרכו עבר עשו על כל משחתותיו אל תוך לבו של יצחק.. כי אחרי שהאדם נקבע בדעתו רק מאורעות מטלטלים יזיזוהו ממנה.. וכבר ראשוני החכמה הנזכרת עמדו על בגודל הכאב ההופך לטינה ואיבה באדם על חבירו שבידה את השקפתו הראשונה. ואכן אין מנוס ממה שגילתה התוה״ק שאהבת יצחק לעשו נוסדה באשר אכל מצידו. ומכאן ואילך היו התבוננות נמשכות אחרי ההשקפה הראשונה. וכי מסיפור יצחק אבינו יסוד מוסד לשאלתו של רבי יוסי (בן חלפתא תלמיד רבי עקיבא) במכות אמר רב יוסף מאן סליק לעילא ואתא ואמר, אמר ליה אביי וכו׳ (והנה בזמננו שאם תשאל תלמיד מין שאלה של מאן סליק לעילא ואתא ואמר, כלומר מי טייל למעלה בשמים ושב לספר לכם.. יאמרו לך ששאלתך מריחה במינות וכפירה.. וואסטייטש מאן סליק?! בהמודיע כתוב במפורש שלרבי זה וזה לבדו נמנו כשבע מאות שבעים ושבע נכדים בבגדי לבן שהיו רוכבי שמים היוצאים ובאים בעולמות העליונים, לרבי פלוני מבוקובינה מאה ושמונים צאצאים שכאלה, לצדיק פלוני מוואהלין ארבע מאות ועשרה נכדים בני בית בעולמות העליונים וכו וכו, וגם הליטאים הכלומרשט שכלתנים ראו בדור האחרון כי טוב ולא טמנו ידם בצלחת ובלע״ה כבר גם שם יש ויש בעלי רוה''ק מברכי ברכות בעלי מופתים.. אבל לתלמידי רבי עקיבא כנראה שלא היה עיתון המודיע או היתד שיגלה להם.. עכ״פ לא שמענו שמאן דהו מחה כנגד רבי יוסי שבדבריו הוא פוגם באמונת חכמים.. אף לא כאשר בהמשך הוא שב ושאל כזאת בשנית גם בדבר שהשתמע במאמרם ז״ל בפירוש שהסכימו מלמעלה רק התנצלו והשיבו לו שמקרא היו דורשים.) ואכן כי ציד בפיו של יצחק בן אברהם להורות הוא בא שאף גדולים וקדושים עלולים להיתפס לטעותים נוראים.. וכבר אמרו חכמים ממני כי גדלות הגדולים הם בהיותם ממין האדם, ואם הם נראים כטועים אז בהחלט ייתכן שהם טועים.. כך פשיטא הוה ליה לרבנו האי גאון ולכל הראשונים כמלאכים כדרך שהגיד לנו הרמב''ם שאף רוב נביאי ה' ידעו באשר השי''ת גילה להם ולא ידעו באשר לא גילה. ואם ישאל השואל בעניין 'אמונת צדיקים' אודה ולא אבוש כי אמנם גדלתי בין גדולי החכמים אך לא ידעתי שמץ דבר מה היא.. וגם זכרתי את מאמר רבי אלעזר בן הורקנוס?) המובא בגמרא שבת על הפסוק תן לחכם ויחכם עוד זה שמואל הרמתי, המשבחו על אשר שינה ממצוותו של אלי הכהן רבו שהורהו לומר דבר ה' כי שומע עבדך והוא כנער מדעתו שינה ואמר דבר כי שומע עבדך כשהוא נמנע מלהוציא את שם השם, ורש''י מפרש שם כי שמואל עוד חושש היה שמא לאו שכינה הוא.. ואיפה הציות ואיפה אמונת החכמים וה לא תסור.. אז הנה התשובה!! שלא מזכירים שם שמים לפני שבטוחים.. ואיי הרי הרבי אמר? אז כנראה שדבריו חייבים להסכים עם השכל.. ומה נאמר אנחנו בדורנו שקמו עלינו אלף פובליקציות תורניות חרדיות וחסידויות שעיקר תמצית הטפתם הוא חובתנו להאמין שעטוף שיראין פלוני או עילוי פלוני הנוח להם הוא אכן החכם והצדיק שחייבים למסור את החושים שנתן לנו הבורא, ולהאמין גם שהם אכן צדיקים במעלה שכל דבריהם בכל עתותם בהקיץ ובתרדמה ובחלום הם ברוח הקודש או בנבואת משה רבנו ע״ה ואוי לו לסר מהם ימין ושמאל. וכבר מצאתי כו''כ פעמים לאורך השנים האיך אמרו על בנש''ק פלוני שהוא שוטה רשע וגס רוח, והנה מהרגע שנתאדמ''ר נשבעים אותם מלעיזים דאתמול בשמו ובשם בניו וימסרו את חינוך ילדיהם אך ורק למוסדותיו הקדושים יהיו במצב עלוב ירוד ומקולקל ככל שיהיו..  ומעידני שמים וארץ שבעווה''ר האמונה הקדושה לא נתחזקה בדורנו בשום צד ועניין לא מיניה ולא ממקצת מקצתיה ואדרבא, אלא שתאוות השלווה הבהמית עלתה מעלה והבריות לא יחפצו להתלבט אף לא לרגע אחד בענייני הרוח והדעות, ומה נוח יותר מלפרוק את עול השכל והבחינה במבוכי הדעות לחבור לעדר ולשוט על בדיית חובת האמונה והציות, וכאשר ההתבהמות נעשית בציבור ובהמון ועאכו''כ אם יצטרפו איזה בעלי ממון היא הופכת גם לעניין מכובד.. ודי בזה. . ורבינו השפ''א אמר בזה''ל: אברהם הוליד את יצחק. כי יצחק אע"פ שהוא בחי' מדה"ד מ"מ הכל לזכות בנ"י כדאיתא בזוה"ק יצחק נטל היכלא דזכות דכתיב ויתן לך האלקים בדין אם תהי' ראוי. כדאיתא במשנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כו' למען צדקו כו'. כי זה הזכות שיהיו זוכין במעשיהם אל החסד. דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי'. ולכן עיקר הברכה נמסר ליצחק כי לאברהם נעשה נסים באור כשדים ובמלכים. אבל ביצחק כתיב וילך הלוך וגדל. ויברכהו ה'. היינו להיות הברכה שולט במעשיו. וכתיב בידך לגדל ולחזק לכל. הגדולה הוא מדת אברהם אבל לחזק הוא בחי' יד החזקה שהקב"ה מחזק את האדם כמו שהוא להיות הברכה שולט במעשה ידיו. וזה חסד גדול ביותר. לכן כתיב אברהם הוליד את יצחק לומר שמדת יצחק הוא ג"כ חסד. וכל זה הסדר נוהג בכל פרט שמתחלה הקב"ה עושה עמו חסד ואח"כ זוכה ביותר אל החסד במעשה ידיו עד שבא אל בחי' האמת מדת יעקב ע''כ  ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי.. לשון הלעיטני מפרש רש''י אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה, המלבי''ם אמר כדברי רשב״י בזוהר שיעקב לא חשק בבכורה מעצמו אלא שכאשר ראה את עשו שח ונוהג בעצמו כאחד הנבלים, אמר להוכיחו על שאינו מייחס שום מעלה לבכורתו בביתו של אביו, ע''כ נראה לי שהציע שימכרנה לו בדרך תוכחה, ועוד היה יעקב מצפה שיתעשת לומר שאין במחיר מעט מן האדום האדום לשלם לו ערך בכורתו, אלא שעשיו גם נשבע לו על כך ועוד ביזה את הבכורה. כדברי הכתוב ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה. וראוי לדקדק שיעקב לא נהג בעשו בדרך הפחיתות שביקש בלשון הלעיטני מזה שצבעו נראה לי ומבלי תאר את טבע התבשיל, רק שיהיה רב ויכנס למלא מעיו ללא יגיעה, אלא שיעקב הגיש לו כנימוס הסעודה נזיד עדשים עם לחם ויין. וא''ת הרי הלעיטני היה מה שביקש וכאן בוצעה עיסקת מכר על יסוד אותה בקשה, אלא במשמע שיהיה אשר יהיה אין ביכולת יעקב הצדיק לנהוג בנברא בצלם כבבהמה.. (והלוואי וידעו זאת כל ראשי הישבות ומאורות הדור שבימינו..) ונראה לפענ״ד לדקדק כי כשם שעניין תרמית הברכות לא בא מחמדת יעקב בברכה המיועדת לאחיו אלא בעניינה ומצוותה של רבקה, אף לאה לא נתכוונה לרמות. שהרי מלבד נושא הרמיה שלא יאה לאבות ואמהות העולם, כל אותו עניין מתמיה מאד עד שידמה שרבקה ראתה בברכות כמין מתן גשמי שיהיה של המקבל יהיה מי שיהיה ואיך שיקבלו והיא תחבלה שיגיע לבנה יעקב האהוב הרי זה לא יעלה על הדעת (ויזכיר מעשה אותו אדון שביקש את חזן בית העלמין שיעשה לכבוד המאמישי שלו עוד קואדיש דהלוקס וקל-מלא רחמים אקסטרה ספיישל כדרך שעושים הנגידים ויתן שכרו, ואז משנאמר הקדיש והחזן תפס במיטב שבאומנותו ועצם עיניו בסלסולי במעלות קדושים וטהורים הניח מיודענו את החזן עם המאמישי, נשא רגליו וברח לו מבלי לשלם..) וכבר יעקב עצמו הקשה על עצם המחשבה הן עשו אחי איש שער וגו' אולי ימשני אבי וגו', והיא סתמה כל תעצומותיו באמרה עלי קללתך בני ולך הביא. ואם נתבונן בעין הביקורת נתמה שבעצם כל אותה תחבולה שתחבלה לעשותו כאיש שעיר הייתה כמין פורים שפיהל 'חצי מבושל', וכי יעלה על הדעת כי לא רבקה ולא יעקב נתנו דעתם על טביעות עינא דקלא המתיר סומא באשתו כמו שיצחק הבחין תיכף שהקול קול יעקב, וצריכים להתבונן אמאי לא חקר את הדבר. ואולי אהבתו לעשו גרמה לו להאמין שנפל דבר באותו בן פרא והחל לדבר כאיש רך ושוע.. אבל רבקה מצידה הרי לא יכלה לסמוך שכך יפול הדבר. אלא שהלב אומר לי כי כל מגמתה של רבקה הייתה ליצור מעמד בו תעמיד את יצחק על מקור טעותו בעשו ולהוכיחו על פניו שגדולה לגימה שמקרבת.. כמובא במדרש: ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו, רבי יצחק פתח מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו, כל מי שנוטל שוחד בשביל להצדיק את הרשע, זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו, ויהי כי זקן וגו'.. כי לא די שעשיו שם ציד בפי אביו גם נתן דעתו לחבב עליו מתתו וצדו בפיו בהלעיזו על קוצר ידה של אמו בעשיית מטעמים, כי באותו המעמד יתוודע יצחק לטיבו של אותו בן כאשר ישמעהו נוהם כחיה בכעסו על יעקב ששמע לקול אמו לנשלו מהברכה שהובטחה לו.. שהיא בעצם ברכת רמיה כי תבוא לו בהסתרת דרכיו מאביו, על כן אמרה רבקה עלי קללתך. שאין אתה עושה אלא בשליחותי ועל אשר עם לבבי, כלומר שברגע שתתפס באשר אתה מי שאתה אהיה מחכה מוכנה לומר לאביך את אשר עם לבבי לומר לו ששלחתיך להוכיחו על פניו בעניין אהבתו לעשו. וסוף דבר שטרם זכינו שתתקיים בנו הברכה הגדולה ועודנו חיים היום על ברכת אברהם שנתן יצחק ליעקב בברחו מפני אחיו לפדן ארם.