שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת חיי שרה.
אברהם אבינו מגיע לקבור את רעייתו בת מאה עשרים ושבע.
"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (בראשית כג, ב).
בכל ספרי התורה בעולם: מזרח מערב צפון ודרום, מופיע המילה "לבכותה" עם כ' קטנה, ומדוע הכ' קטנה?
כי אברהם אבינו לא בכה הרבה מאוד, אלא בכה ממש מעט בשביל המנהג.
ומדוע לא בכה אברהם אבינו?
מסיבה אחת פשוטה, הוא ראה בעיני רוחו את רעייתו שרה בשמיים מאושרת, שמחה ונמצאת בנחלת הנצח האמיתית שלה,
ושם הוא אמר לעצמו: "טוב לה יותר מאשר טוב לכל אחד אחר כאן מאיתנו. ממילא
אין לי צורך לבכות, כי אם אני בוכה עליה הרי שהבכי הוא מיותר לחלוטין".
כלומר, כאשר אתה בא לבכות על משהו ואתה יודע שמשהו טוב קורה כאן, הבכי שלך הופך להיות מיותר.
מה זה אומר לכל אחד כאן מאיתנו בחיים, כאן בעולם הזה?
זה אומר דבר אחד מרכזי ומרכזי מאוד!
גם
כאשר נראה לך שצריך לבכות, יש לך את בורא העולם שהוא זה שהוביל אותך
לסיטואציה הזאת, הוא זה שהוביל אותך למצב הזה, הוא זה שהעניק לך את המקום,
את התלוש ואת המשפחה הזו בדיוק.
הוא
זה שמלווה אותך ויודע טוב יותר ממך מה טוב בשבילך. אם טוב, הבכי הוא
מיותר, אם אתה סומך על בורא העולם, הרי שאין לך סיבה אמיתית לבכות.
גם
אם אתה מגיע למצב של "עין במר בוכה", אתה חייב את ההמשך של "ולב שמח",
מותר לבכות כי כואב, מותר למכור כי מציק, אבל לעולם לא יהיה זה בכי של
דיכאון או בכי של איבוד עשתונות.
כי אתה יודע, יש כאן בורא עולם גדול והוא יודע מה שהוא עושה, ואני סומך עליו בעיניים עצומות, וממילא זה טוב, וכשטוב אין צורך לבכות.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.