הייתי ב'מעריב' עד שההנהלה בתל אביב החליטה שהיא רוצה להפסיק להפסיד ומכרו את העיתון לגורם פרטי שהרס אותו כליל, ולא כאן המקום להאריך בזה
אבל מה שכן, במסגרת העבודה הכרתי את אמנון דנקנר שלזכותו ייאמר הוא לא התערב לי במה שעשיתי בניו יורק כאן זה הופיע אחרת, אני החלטתי מה יכנס ומה לא, מספר הדפים היה שונה מפני שזה נקבע על פי המודעות כשהיה לנו יותר נתתי יותר וכשלנו היה פחות נתתי פחות. הייתי צריך להחליט על חומרים מה עדיפים בשביל שיהיה לעיתון שוק שימכר
באותן הימים ניהלתי עמו וויכוח קשה על מה שהוא מאפשר בעיתון אמרתי לו כי הדרך הזו תקבור את מעריב, הוא לא שמר על איזון בין ימין לשמאל, טענתי כי אם הוא רוצה שהעיתון יצליח הוא חייב להיות פתוח לכולם, ועל כל שמאלן להכניס מי שיכתוב את ההיפך, אבל הוא נתן לבן כספית ולעוד כמה כאלו יד חפשית ואלו קברו את העיתון קבורה טוטלית
רק הוא אשם בכך מפני שהוא היה העורך ובידו היתה האפשרות אז לאזן ולהבטיח את חייו, אבל השמאלניות שלו ובעיקר התחרות עם 'ידיעות אחרונות' הרס את העיתון
בתחום הזה הוא לא היה חכם, אם כי לא ארחיק אם אחשוד שמניעים אחרים דחפו אותו
You are a chronic lying putz. No more no less.
השבמחקYou were the Maariv editor just like you are a rabbi in a Shul. What next? Did you invent the internet? Are you the Lubavitcher rebbe? SR