נער
הייתי וגם זקנתי אבל את שיא הצביעות וההתחסדות, ראיתי בשבועות האחרונים,
מאז קרה "האסון הלב"ן" שהחרדים נשארו באופוזיציה. לפתע מאמרי העיתונות
החרדית, התחילו להיזכר בבעיית המיזרוחניקים, מאמרי השקפה שאני לא זוכה
לראות בשלושים השנים האחרונות ממלאים את חלל העיתון, בעיקר על ידי עיתונאים
פרחחים שהקשר בינם לבין השקפה רחוק ממזרח כמערב. לפתע חשבתי שאני בתקופת
המאבקים של ר' משה שיינפלד.
זה
לא שאני נגד המאמרים או האימרות, אבל העיתוי והטיימינג מראים שאנו רחוקים
מאידיאולוגיה. המאמרים הללו הוציאו אותם מהנפתלין רק בגלל שאין ג'ובים שאין
קניידלעך למקורבים, וזה מה שמכעיס ומה שכואב. עושים שימוש ציני
באידיאולוגיה החרדית למטרות של קואליציה וגועליציה.
בושה
תכסה את פנינו. ואני שואל את עורכי העיתונים והכתבים. אם הייתם נשמעים
לחיזורי נפתלי בנט והייתם עושים איתו בלוק לממשלה, האם גם אז הייתם תוקפים
את הציונות הדתית או שמא אז הכל היה דבש? האם גם אז היינו זוכים לראות
מאמרי השקפה בכמויות כאלו?
אני
לא חושש לא מלפיד ולא מבנט ולא משי פירון אני חושש מעדת הצבועים שכל
האידישקייט והאידיאולוגיה שלה זה כסף ועושים שימוש ציני ומגעיל במאמרים
אידיאולוגיים. ונקודה לסיום אם כבר מדברים אידיאולוגיה חרדית קלאסית, המצב
הנתון הוא המצב האידיאלי ביותר. החרדים מחוץ לממשלה לא אחראים לכל
התועבות והאיסורים. כך נהגו גדולי ישראל עד להקמת ממשלת בגין ב-77. ואני
חושב שעלינו להודות לה' שחזרנו בעל כורחנו לאידיאולוגיה החרדית. מקומנו
הטבעי הוא באופוזיציה ולא בקואליציה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.