ראש ישיבת פונוביז' הגאון רבי גרשון איידלשטיין בשיחתו אמר בין היתר כי חייבים לאהוב את החיילים וכי דינם כדין הרוגי לוד. הוא לא אמר כי יש להתחבר אליהם, הוא רק ביקש להתייחס אליהם בצורה הנכונה. אבל, היו אלו המחבלים הצעירים שקפצו על דבריו כמוצא שלל רב ומיהרו לפרסמם בכל מקום אפשרי על מנת להוכיח כי הנה ה'גדול' של השונאים הליטאים הוא כופר ואפיקורס
כל הכבוד להגאון רבי גרשון איידלשטיין שלא חזר בו, אלא אף חזר על הדברים וחיזקם, הוא רק מחה על כך שהללו פרסמו רק חלק מדבריו ולא את אותו חלק שעסק בכל המציל נפש אחת מישראל, מפני שהיו מבינים מה הוא אמר והיחס לדבריו היה אחר
איני נכנס לתוכן הוויכוח איך להתייחס לחיילים. מה שחשוב לי כאן, האם ל'גדול' אין עוד את היכולת להביע את דעתו, הוא חייב לדבר על פי תכתיב של איזה לבלר שפל ונבזה שיקבע אם הוא אמר טוב או לא. טוב שהדברים פורסמו, מפני שכאן יש לנו הוכחה נוספת, כי בימינו לא ה'גדולים' קובעים ולא הם אומרים מה שהם אומרים, הלבלרים המחבלים ושטופי זימה הם אלו הקובעים איך ומה לומר, ואם חלילה 'גדול' יאמר אחרת, אז אחת דתו
הגיע הזמן שנקלוט ונבין, שלא הגדולים קובעים 'דעת תורה' ו'השקפה' אלא כמה מושחתים, הם מחליטים ואוי לו ל'גדול' שיאמר אחרת מכפי שהם רוצים וקובעים
