על מה חרבה ישיבת הנגב - גם כשאין יורשים נאבקים על ירושה

בימים אלה מלאה שנה לפטירתו של ראש ישיבת הנגב הגאון רבי יששכר מאיר ז"ל, הוא היה מן הנחשונים שהקימו ישיבות במסירות נפש בשנים הקשות, בניגוד לאחרים שחיפשו בחורים מישיבות קטנות הוא הביא אותם מהישיבות התיכוניות, המטרה היתה ברורה, להציל נפשות. הרבה זכויות לו בפיתוח נתיבות והאיזור כולו, הוא הגיע למדבר שממה בטרם היו שם ישיבות ובקושי רבנים, ולפחות חמישים שנה הוא הצליח לא רק להחזיק את הישיבה הוא אף הקים ישיבות נוספות

יצויין, שחלק מן הישיבות בנגב הקימו תלמידיו

אבל בואו וראו מה קרה מיד עם פטירתו. פרצה מחלוקת קשה על מי שירש את הישיבה, מי ינהל אותה, זו גרמה לסגירת הישיבה. בנין שבנה ר' יששכר במשך של חמישים שנה, נהרס ונחרב בשל מחלוקת על כבוד מדומה

עתה, מנסים הנפגעים להקים את הישיבה מחדש, אבל בואו וראו מה קורה כאן, הם החליפו את השם, חלילה לקרוא לישיבה כשמה 'ישיבת הנגב', אלא ישיבת 'שכר שכיר' על שם ספרו. ומדוע, בשל החשש שימשיכו במריבות על מי הבעלים, מי הוא היורש

בסיפור הזה אנו לומדים משהו מדהים. חשבנו בעבר, כי הבעיה היא ירושה, שני יורשים, כל אחד רוצה להיות ראש ישיבה. מתברר שגם כשאין ילדים - ר' יששכר לא התברך בזרע של קיימא - רבים על ירושה, כל צד במחלוקת טען כי לו מכתב וצוואה כי הוא היורש