מאת: חרדי בעולמו
לא אחת שמענו ש'צריך בגרות בשביל נישואין'
'אומנות הנישואין היא אמנות הפשרה'. ככלל, הפשרה נתפשת כדרך המלך לחיי נישואין
מאושרים.
כמקובל אצלנו, שלא לומר דבר בלי לתלותו בחז"ל, נאמר שחז"ל כבר אמרו שכשם שאין פרצופיהן שווים, כן אין דעותיהן שוות' ולכן מי שרוצה שחיי הנישואין שלו יצליחו, עליו לאחוז במידת הפשרה. הוא 'יכבדה יותר מגופו' והיא 'תעשה רצון בעלה' ושניהם ישמחו כל הדרך להצלחה.
פשרה היא דרך הביניים בין שני צדדים. ר"ע מברטנורא פירשה מלשון 'פושר'. כלומר, שאם תערבב מים רותחים עם מים צוננים, תקבל את הממוצע, שהם: מים פושרים. מקובל להניח, שבשביל להגיע לפשרה, צריכים שני הצדדים לוותר על עמדתם הקיצונית ולהסכים 'להפגש באמצע'.
משל זה אומץ גם לגבי נישואין. אם כל אחד מהצדדים יוותר על עמדתו הקיצונית- הראשונית וילך חצי הדרך לקראת רעהו, אז הם יפגשו באמצע ויחיו באושר ואושר, עד מאה ועשרים.
בתוספתא נאמר: יפה כח פשרה מכח הדין. כיצד: שנים שדנו יכולין לחזור בהם ושנים שפישרו אין יכולין לחזור בהם והרמב"ם כתב שבי"ד שפועל בדרך פשרה, הריהו משובח.
יחד עם זאת, צריך לזכור שפשרה מגיעה מתוך אילוץ. זו הסכמה-מחוסר-ברירה ולא הסכמה מתוך השלמה פנימית. שלום רוזנפלד ע"ה הגדיר את הפשרה כך: 'משהו ששני צדדים הסכימו עליו - ואף אחד מהם אינו מסכים איתו'. ודפח"ח.
צריך לזכור שכל עניין המיצוע, אמנם טוב לעיתים, אבל צריך עינא פקיחא לראות מתי זה באמת מתאים ומתי זה מתאים רק ע"ג הנייר. למשל, אם תשים את רגליך האחת במים רותחים ואת השניה במי קרח, הרי שבממוצע רגליך במצב מצוין, אבל במציאות, מצבך אומלל כפול שתיים. את נמשל הנישואים אותיר לקורא הנבון לעשות לבדו.
'ממשלת הזדון' המכהנת עדיין, הינה דוגמה לפשרה ומיצוע מסוג זה. היא מורכבת משני צידי המפה הפוליטית בישראל (מה שמזכיר את העובדה שהסיבה היחידה שהימין אינו שולט, היא אך רק בגלל ביבי שהתעקש להיוותר אישית בשלטון) מ"מ זו דוגמה טובה (טובה כדוגמה) להתפשרות. שני הצדדים טוענים שהצד השני הוא השולט ושני הצדדים מלאים טענות כרימון על כך 'שהצד השני' מונע בעדם מלפעול טוב בעד עמם.
לעומת זאת, שימוש במושג פשרה לתיאור חיי נישואין אידיאליים, הינו חטא והחטאה רַבָּתִיִּים. אנסה להדגים זאת באמצעים ויזואליים.
נניח ששני בני הזוג קוטביים במובן כלשהו. האחד יודגם בפנינו ככולו 'שחור' והשני יודגם בפנינו ככולו 'לבן'. לכאורה אלו שני הפכים שאי אפשר להשלים ביניהם.
במובן הפשרה היינו עושים כאן, מן הסתם,
ויתור של חצי מכל צד, כך שצורת ההסכם תראה (במיטב ) כך:
אבל, אם לא נתייחס לשותפות שלנו כאל משהו כפוי, אלא כאל חומר שמיועד לבניה, נוכל להגיע לדברים אחרים.
למשל, נוכל להגיע למצב בו השילוב יוצר
משהו חדש לגמרי.
ואולי בכלל נקטין את מסגרת עצמנו וגם נהפוך
מריבוע לעיגול?
יש זוגות שמצאו דרך להפוך את הניגודים
למשהו מגדיר. ממש אין צורה לצבע האחד, מבלעדי עזרתו של הצבע המנוגד לו.
היצירתיים המוכשרים (והמאושרים) הצליחו אפילו לבנות איזה 'קוד סודי' פנימי שלהם. רק הם מבינים איך הניגודים שלהם מהווים פתח לעולם חדש לגמרי. זר לכל עין שחסרה את הקוד הזה.
וכרגיל, כל דבר הוא משל שיש לו נמשלים רבים. מה הניגוד שלך? מול מי הניגוד? מה אתה עושה איתו? באיזה שלב התפתחות של 'ניצול' ניגודים אתה בחייך?
העיקר שיהיה בהצלחה
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.