רשימת הבלוגים שלי

יום ראשון, 12 בדצמבר 2021

והמחמיר תבוא עליו ברכה (ג)


 מאת: חרדי בעולמו

נגענו כאן בסיבות לנטיה להחמיר. סיבה מהותית נוספת היא הזהות העצמית כירא שמים. אנחנו צריכים 'להרגיש' יר"ש. אם הכל קל ונעים וטוב, כנראה שמשהו לא טוב. אם אני לא מתמודד עם קושי, כנראה שאני בירידה. משכך, אין ולא יהיו להחמרות סוף. הסיבה לכך היא שלכל קושי מתרגלים ומה שהיה קשה אתמול, היום הוא כבר רגיל ומורגל. לכן, כדי להרגיש יר"ש צריך כל הזמן להוסיף עוד ועוד חומרות וסייגים. כמי שחי כאן כמה עשורים אני יכול להעיד שאכן אין לדבר סוף ודברים שנחשבו בזמננו כמותרים לגמרי, נתפסים היום כאיסורים ממש. מתובנה זו עולים שני דברים. האחד: שאין לדבר סוף והשני: שהדברים מתרחקים מההלכה הלוך והתרחק (כפי שאכן יודע כל יודע ספר ישר לב). זו גם ההבנה בתופעת הצולניקיות.

אבל הנטיה האישית להחמיר היא רק חלק מהתמונה הכוללת. יש סיבה נוספת, 'ציבורית', לכך שֶׁהַחְמָרָה נתפסת כיר"ש. זה מאתיים שנה בערך שעולים מְהָרְסִים בחומות הדת. הרפורמה סברה שיש לשמור את 'העקרונות המוסריים' של תורת ישראל - ולא את המצוות (עפ"ל) וההשכלה סברה שההקפדה היתירה במצוות, 'סוגרת' את הציבור בפני קידמה והשכלה. בהתאם, הם חיפשו דרכים 'להקל את החיים' מעל המוני כשרי ישראל. כְּמִגְנָנָה, נוצרה הנטיה ההפכית: אם אני מקשה ואוסר דברים, כנראה אני 'יותר דתי'. זו היתה מחלוקת בין מפירי דת לשומרי ומחזיקי הדת. כל דבר קטן נהיה 'ערקתא דמסאני'. עם הזמן, נשתכחה הסיבה ונשארה רק התנועה הנפשית להחמיר וגם כיום מי שנוטה להקל, נחשד בחסרון ביר"ש.

ראינו כאן, איך החמרה בדברי ר' ינאי שתפילין צריכים גוף נקי, הביאה למצב שלמעלה מאלף שנה נהגו בעם ישראל שלא להניח תפילין וראינו כאן איך החמרה בדין שאסור ללמד נשים תורה, הביא לריבואות בנות שירדו עד לשאול תחתית עד שכמעט לא נשאר שריד ופליט משומרי תו"מ ר"ל, כי נשים לא רצו להתחתן עם 'בטלנים' 'פרימיטיבים' וכדו', לולי השם שהיה בעזרנו ונטע בלבה של שרה שנירר ע"ה יר"ש טהורה שלא לשמוע בקול גדוילי התורה, היראה והעסקונה, ולהקים  - בניגוד לדעתם ורדיפותיהם - את 'בית יעקב'. מכ"ז נבין עד כמה נושא ההחמרות דורש תלמוד. נדגים זאת בהתבוננות בחומרה שפשטה מאוד בישראל.

כיום, אחרי ש'שיעור חזו"א' כה נפוץ, מוזר לקרוא לו 'חומרא'. אבל צריך לדעת שבעת שהחזו"א גילה/המציא* את שיטתו בעניין השיעורים, כמעט לא היה בית בישראל שנהג חומרא זו. כל גביעי הקידושים, מורשת הדורות כולם, שנמצאים בבתי ישראל כולם - כולל של כל גדולי ישראל לדורותיהם, כולם מבוססים על שיעורי ר' חיים נאה. (אנקדוטה מעניינת. ר' הלל זקס זצ"ל, נכדו של הח"ח וראש ישיבת חברון, החביא בביתו את גביעו של הח"ח, משום שהיה במידות ר' חיים נאה - לעומת מה שכתב במ"ב, שבליל שבת יש להחמיר כמידת חזו"א).

שיטתו של החזו"א היתה וחדשנית והצריכה 'לומדעס' לולייני ותפיסת מציאות מפוקפקת, ועם זאת התקבלה כמעט בכל תפוצות ישראל (כיום קשה למצוא בחנויות גביע שפחות משיעור חזו"א). רק בקהילות אירופאיות וותיקות, עדיין פוגשים גביעי קידוש של בתי הכנסת, כשהם בשיעור ר' חיים נאה. הסיבה לכך היא שגביעים אלו הינם מורשת בית הכנסת וככל שלא הוחלפו, יִשְּׂאוּ בגאון את מורשת הדורות שאבדה.

שיעורי החזו"א נוגעים לדינים רבים ואם מקבלים את שיטתו, נמצינו משימים את כל הדורות שקדמו לנו לכאלו שלא קיימו מימיהם מצוות דאורייתא, כמו מצה בפסח וכדו'. טיעונים מסוג זה מספיקים לפוסקים להתנגד לחומרות.  חוגי חזו"א עצמם דוחים בשתי ידיים את כל עניין ה'תכלת', בעיקר משום טענה זו.

'שיעור חזו"א' הינו דוגמה טובה לכך שהחומרות 'השתלטו על חיינו', משום שנקיטת שיטה זו להלכה, מסובכת מאוד גם עם מקורות קדומים וגם עם המציאות וגם מי שחש לה, סבר שיש להחמיר בדאורייתא בלבד.

אי אפשר לעסוק בנושא ההחמרות מבלי להביא את המעשה שהיה מהבריסקר. שפעם אחת ראוהו שותה מחוץ לסוכה וְתָמַהּ עליו הַתָּמֵהַּ איך יתכן שהרב, שהוא יר"ש מרבים ומחמיר בכל דבר, מקל דווקא בדבר שעליו כתוב במפורש ש"אם בא להחמיר על עצמו - מחמיר, ולית ביה משום יוהרא"? והשיב הבריסקער, שאינו מחמיר כלל ושכל חומרותיו הן רק מפני החשש והספק שלא יהיה מצב שלא קיים הדין לפי איזה שיטה, אבל כאשר זה מוגדר מראש 'כחומרא', הוא אינו מחמיר כלל. ודפח"ח.

כיום, כל מטייל בן תשחורת, מחמיר לשתות אפילו מים בסוכה. הגם שמבחינה הלכתית מדובר בחומרא ע"ג חומרא ע"ג חומרא, כפי שידוע ליודע. ואשריכם ישראל המקדשים עצמן במותר להם.

 

חרדי בעולמו.

 

* למען הדיוק. מי ש'המציא' את השיטה היה הצל"ח, אבל השיטה התפרסמה כחומרת החזו"א.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.