מאת: חרדי בעולמו
כתבתי כאן, אגב שטפי, על כך שבחינוך 'אצלנו', בחור לא מועמד בכלל על נקודת בחירה והינו כ'סוס שוטף במלחמה' ותו לא. ההשוואה למיזרוחניקעס מתבקשת מֵאֵילֶיהָ וראוי להבהיר פעם את הנקודה הזו.
באופן טבעי, כאשר 'ילד' ('אבא שלי הכי גיבור') הופך להיות מבוגר-קצת ('ההורים שלי הכי דפוקים') מתהווה אצלו תהליך של בירור פנימי. החלפת המבט של 'ילד' (שקיבל כל שאומרים לו, כאמת) מביאה גם שאלות נוקבות פנימה. מי אני? מה אני? במה אני מאמין? מי אמר? וכדו'. תהליך בירור זה מצוי אצל כל מתבגר והוא בריא וטבעי. (מי שלא עובר תהליך כזה, מזקיק 'שאלת חכם'). תפקיד המחנכים בתקופת חיים זו היא 'להיות שם בשבילו'. להיות קשוב לו, לתת מקום לשאלותיו וספקותיו ולנהל שיח עם התלבטויותיו.
אצלנו, ככלל, לא מתרחש בגלוי תהליך כזה. ברוב המקרים המחנכים עצמם אינם יודעים מה הם, בעצם, עושים כאן בעולם. פעם טלפן אלי, בדחיפות ובבהילות, משגיח מישיבה גדולה. הוא צריך תשובה עכשיו. בחור שואל אותו משהו והוא הצליח להשיג פסק זמן, אבל הבחור תיכף חוזר ואינו יודע מה לענות לו. הוא שמע על שמי ומספרי. 'מה השאלה' שאלתי, 'הוא שואל ככה. הרי ברגע זה יושב בחור בהר ממול ולומד שם את האיסלאם והקאדי שלו אומר לו שהוא מעביר לו את המסורת האמיתית וכו'. כיצד אדע שמה שאתה אומר לי נכון ואמיתי יותר מאשר הקאדי מעבר להר אומר לההוא שם?'. 'איני יודע מה לענות לו' התאונן המשגיח. 'למה שלא תענה לו, מה שאתה עונה לעצמך?' שאלתי, 'לא חשבתי על זה מעולם' התבלבל לרגע המשגיח 'ומה אתה חושב על זה עכשיו?' הקשיתי עליו 'לא יודע. אבדוק, אשאל, אברר' שבה נעימת התלונה לקולו 'אתה הרי רואה שאני מתקשר אליך' הוכיח אותי המשגיח. 'אז למה שלא תאמר בדיוק את זה?', שאלתי, 'מה זה 'את זה'? תמה המשגיח 'את זה שאתה תבדוק ותברר ותחזיר לו תשובה כשתדע' השבתי בנחת. המשגיח התפלץ 'לומר לו שאיני יודע???' 'כן, אם זו האמת' השבתי. רגע רעמה הדממה ואז התפרץ עלי המשגיח שליט"א 'אתה לא מבין כלום בחינוך!' פסק נחרצות 'לומר לבחור שהמשגיח אינו יודע, משול ללומר לו שאין הקב"ה!' 'מטומטם זה שנתן לי את מספרך. צריך להפיץ ברבים שאסור לשאול אותך! אתה בּוֹר ברשות הרבים!' וכן הלאה. סוף המעשה אינו ידוע לי. האם המשגיח שליט"א אכן 'בדק, בירר, שאל'? או שברגע שהצליח איכשהו 'להיפטר' מהבחור, הסתיים הסיפור, מבחינתו? סביר להניח שהוא ענה לבחור תשובה לא כנה ושהלה חש בכך. לא אתפלא אם הבחור הסיק, שהכל בלוף ונשר (כמעשים שבכל יום על שולחני).
אם 'חינוך' הוא העמדת אדם על דרך האמת לחיים, מה חינוך יש במעשה הזה? מה 'חינוך' יש בזריקת אוכל לפח? מהו אותו הטוב שיכול הבחור ללמוד מכך?? זה 'חינוך'??
בעת מלוניות הקורונה, ניכר מאוד ההבדל בין צעירי הצאן 'שלנו', לצעירי המיזרוחניקעס. בהיות ופקידי משרד הבריאות אינם מתמצאים בהבדלי שחור-סרוג, הם הפנו את כל המוגדרים 'בחורי ישיבה', לאותה מלונית. מי שהיה שם יודע שהבחורים 'הסרוגים' למדו בהתמדה, גם בבין הסדרים. זאת, לעומת כמה ממופלאי צאננו, שעסקו יותר בעניינים אחרים. בהמשך התקיימו שם 'סימפוזיונים' בהם 'הוכיחו' בחורי החמד שלנו את יתרוננו המובהק על כל המזרוחניקים. סרטונים גם דלפו לרשת.
או אז נזעקו גדוילי הדור והוציאו 'פסק' חד משמעי: לצאת מיד מהמלוניות! 'רבו המכשולות' וזו 'סכנה רוחנית', כתבו. תכלס: אין לשהות תחת קורת גג אחת עם 'אנשים שאינם לרוח התורה'.
טועה החושב שבידוד בחורינו מהמזרוחניקעס נעשה בגלל שהם עלולים להשתכנע בסימפוזיון. חזקה שאין אדם משנה דעתו מפני טיעונים, או עובדות. הסיבה האמיתית היא, שפשוט בלט לעין-כל שהבחורים 'שלהם' הרבה יותר 'רציניים'. הסיבה לכך היא פשוטה: בחור ישיבה מזרוחניק הינו 'בחור ישיבה', משום שבחר בתורה!. זו הסיבה היחידה שהוא 'בחור ישיבה'. אצלנו, בחור ישיבה הוא 'בחור ישיבה' כי זו ברירת המחדל שלו. בעצם, אין לו ברירה אחרת. זה או שאתה 'ישיבע-בחור' או שאתה 'מחוץ למחנה'.
הבדל נוסף בלט. 'אצלם', קודם כל הם שומעים
אותך. הם מתמצאים גם בשיטות ובגישות החרדיות השונות. ספרי רבותינו ופסקיהם, מצויים
על שולחנם והם מתמצאים היטב בשיטת סאטמר. לעומת זאת, מי 'אצלנו' למד כתבי
הראי"ה, או 'ויואל משה'?? מישהו בבתי המדרש שלנו מכיר פסיקות של רבניהם?
מישהו יודע להסביר את ההבדלים? לפחות-לכאורה זה נראה שהם נוהגים מנהג בית הלל
(שלכן נפסקה הלכה כמותם).
מי שקצת יושר ויושרה בו, יפגע מאוד מהשהות עימם. אכן ההיפרדות מהם היתה הכרחית, אבל לא בגלל חסרונותיהם, אלא בגלל מעלותיהם.
לשמחתי, הפעם חילחל משהו 'פנימה' ולאחרונה
שמענו שראש ישיבת חברון דיבר, בפני ראשי ישיבות קטנות, על הצורך ללמד בחורים לא רק
'תורה', אלא גם על 'נותן התורה'. הדברים התפרסמו גם ביתד נאמן, כך שסביר להניח
שאיש במערכת שם, לא הבין את הביקורת הנוקבת המסותרת.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.