כשאין מה לעשות או אל מי לדבר

כבוד הרב רבי חיים שליט״א

אדוני שח באיזה מחשבות לתיקון מצבם של האדמו״רויות בימים שרמת המנהיגות ירדה לדיוטא התחתונה ועל כסא רוב האדמו״רויות יושבים פשוטי הדיוטות שבהרבה מקרים הם אנשים פחותים גם ביחס לערך ההמון אותו הם ״מנהיגים״. וגם אצל הבעלזאים שאדמו״רם שהוא לצד בעיות האופי והבריאות שלו גברא בגוברין ואדם מאוד כשרוני הבנצ׳יק אותו הוא מכין ומטפח מאז ינקותו למלא את מקומו עדיין מזכיר יותר מכל את בני דודיו בני רבי סרולצ׳ה הוויז׳ניצאי. אבל אם נתיישר מול העובדה שמבחינת משפחות האדמו״רים העסק דופק בינתיים כמו שצריך, גם מבחינתם של רוב רובם של החסידים אין הם מבקשים לעצמם משהו טוב יותר, ואף במקרה המאוד קיצוני של הגערערס, לצד אחוזי הפורשים והאנוסים ההמון ברוב מניין ובניין מרוצים. כי האמת המייאשת היא שהאדמו״ריות הצליחו לגדל דור הראוי להם ולאלה העומדים לרשתם. עבדכם שח בהרחבה בבלוג זה שמאז המלחמה הקימו להם האדמו״רים מדגרות וחוות חסידים שנקראים תלמודי תורה וישיבות ואלה כבר הבטיחו להם דורות של חסידים שלא יביך אותם יהיה מה שיהיה, ובין אם נרצה או לא נרצה מהחומר המתוכנת והמחוק הזה עשוי רוב רובו של הציבור החרדי דהשתא, אמנם אין דבר מתמיד יותר מהשינוי והשינוי יבוא אבל בוודאי שלא מבפנים אלא מכוח גורמים חיצוניים שייאלצו להתערב ברגע שיסתבר להם שהשחיתות הפינאנסית והמצוקות החברתיות שאלה יוצרים גדולות מכדי שהרשויות יוכלו להתעלם ממחולליהם, אבל בינתיים הדבר הטוב ביותר שאנשים כשערכנו מסוגלים לעשות הוא להביט מן הצד וליהנות (אם אפשר) מתיאטרון הגרוטסקה של היום יום במחננו.

אוהבכם ומוקירכם

יהודי פשוט