הוי רועי ישראל

 

מאת יהודי פשוט

ויהי דבר ה' אלי לאמר/בן אדם הנבא על רועי ישראל הנבא ואמרת אליהם לרעים כה אמר אדני ה' הוי רעי ישראל אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ירעו הרעים /את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו/ את הנחלות לא חזקתם ואת החולה לא רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת הנדחת לא השבתם ואת האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך   (יחזקאל)

אכן זכינו, ראינו ושמענו את השטייענדיגע-תורה של הרבי מבעלזא. לאכזבתי לא נראה בו שרקד הרבה במחולות שמחת התורה כפי ששיקרו החסידים.. ואדרבא, ככל שהעיין רואה מחלתו האחרונה השאירה אותו לע''ע כמנא תבירא. אבל התנחמתי כי כל עוד הוא מדבר בגאווה ובבוז האופיינים לו עדיין יש תקווה והלוואי אמן. תמצית משאו הוא, שהוא מגנה את כוונות הרבנים המקשיבים לאזהרות הרופאים ומסיתים את אחיהם להשתמר לנפשם ממגיפה קטלנית, ולפי דעתו חזקה על כל או''א מאלה שהוא חושב שהתורה מונחת לו בכיסו וכו' וכו'.  ומה לעשות.. אני עבדכם, לא חלילה מתוך אמונה שגויה ברבנים שפקפק בהם הצדיק ובוודאי שלא על מנת להכעיס את שועלי הוד כבוד קדושתו החרדים על דברו ועושים נא-נא לקורונא.. אלא פראסט פשוט מתוך תאוות חיים בלתי נשלטת, כן כן לחרפתי תאווה גשמית ארצית לחיי הגוף, לקום בבוקר לפקוח עין ולנשום מאויר העולם לשמוח במשפחתי ובשלי להרחיב דעתי במראות עולמו של בוראי לברך ברכות הנהנין לאכול ולשתות ולשמוח ועוד שטויות ממין זה.. אשמור ככל שאוכל על חיי ובריאותי ואלה של סובבי כעצת המומחים ועם כבוד הרבי ושונאי חיי הגוף ובריאותו הסליחה..    מאידך שוב נתברר לי שאכן אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. כי סיפורו המייגע של בן גילי הבעלזאי כבר נמאס עלי עד לזרא.. בערב החג כבר הבטחתי לעצמי כי זו לי פעם האחרונה שאני ממרס ביורה מאוסה זו. גם את השטייענדיגע השלכתי לאחר גיווי כי לא כל גיהוק ופיהוק של התותח הקדוש הזה ראוי להתייחסות. והנה היום נודע הדבר כי אכן זה עתה היה מיודענו רבי דב בן מרים עצמו חולה מאוד בחולי הקורונה כפי שחשדנו, והוא שרד איכשהו למרות התעקשותו שלא להתאשפז בביה''ח בזכות חדר טיפול נמרץ מאובזר שהועבר לביתו וצוות רפואי מיומן שהועמד לו מסביב לשעון והכל בשו שו סודי סודות..  אנשי הדסה כבר הודו ובמאוחר חזרו מהודאתם והכחישו את מעורבותם. וכמובן שמעל לאלף השאלות המתעוררות מבהיל הדבר שאנשים שנשבעו את שבועת הרופא שיתפו פעולה במעשה הסוואה נפשע שנועד להפיץ את המגפה כדרך שהאיש עשה עד כה עם כוונתו להמשיך ביתר עז כפי שהתברר מהשטייענדיגע-סחוירה שהתריז האיש ברבים עם צאת החג.   לחרפתנו מתבהר שחבר מועצת גדולי התורה הרב רוקח הוא לא רק פסיכופת חסר חמלה אלא שהוא גם טרעליר רמאי וגונב דעת, כי ברנש צריך להיות חלאת אדם כדי שיוכל להורות למחוקים המזדנבים אחריו להיחשף לסכנה בהסתירו את התנסותו האישית, בשעה שאין להם שמץ של סיכוי לקבל טיפול רפואי הדומה לדומה לזה שהוא קיבל (ועודנו זקוק לרפואה). אבל כבר כתבתי והטעמתי לתומי במאמר ערב החג שלפי הבנתי אי אפשר לו לילוד אישה  להיות שליט יחיד טוטאלי ופדנטי בחיי אלפי אנשים ומשפחותיהם ולהישאר אדם נורמטיבי, זה לא שייך כי כפי שההיסוריה של שליטים אבסולוטיים רומיים ואחרים מגדת ובמיוחד על אלה שמלכו בצעירותם שהם הפכו ברוב רובם למפלצות.. מלבד זאת תמיד נראו בו ברבי הבעלזאי מאפייני בעיות נפשיות, הוא אדם נבון אבל באותה עת הוא גם מקרה של תת התפתחות רגשית שסוחב עמו מטענים של נפש שרוטה וכעוסה מילדותו המשחיתה ודערשלאגן איז דערשלאגן וקראנק איז קראנק.  גם לחסידי בעלז איש לא יכול לעזור, כי מאחיזתו של אדון כת ישחרר רק המוות (או פסיכיאטר מעולה במקרה הטוב). אבל אתם אחי ורעי בציבור הרחב הנה לכם פרק בחסידות שחובה עליכם ללמוד ולשנן שוב ושוב.. כי אין סיפור זה בגדר אגדתא מופשטת, אלא עלילה ציורית שתעזור לכם להבין את נפשות חבריו למקצוע של גיבור הסיפור. והידיעה החשובה מכל היא, כי אנושיות הכי בסיסית איננה יותר דבר המובן מאליו כשמדובר באדמו''רי זמננו. ולי הקטן דומה לי שהרבי'ריי מתחיל להוכיח את עצמו כמשהו רע ומשחית כמעט בכל מובן..