שלום וברכה מורי ורבותי!
היום יום פטירתו של הגאון הגדול הרב משה לוי זכר צדיק וקדוש לברכה.
הרב משה לוי נפטר בגיל מאוד מאוד צעיר, אבל מה שהספיק לעשות בחייו מחמת ניצול הזמן הגדול והמופלא שהיה לו, לא הספיקו אנשים שמתו גם בגילאים מבוגרים ומאוחרים הרבה הרבה יותר.
בצעירותי למדתי בישיבה בה כיהן הרב משה לוי כר"מ (רב מורה).
והנה בהיותי בחדר המדרגות בשעה שש דקות לשתיים בצהריים עובר לידי כבוד הרב ואחד מהתלמידים שואל אותי: "מה השעה?".
ראיתי שכבוד הרב היה לידי, ובמעט עזות אמרתי לאותו אחד: "השעה חמישה לשתיים".
הסתובב אלי הרב משה לוי ואמר לי: "עוד דקה חמישה לשתיים, עכשיו השעה שש דקות לשתיים".
אני בעזות דקדושא, בשביל לשמוע את התשובה שלו, החרפתי ושאלתי: "ומה כבר ההבדל בין שש דקות לחמש דקות?".
ואז הרב משה לוי אמר לי: "אתה יודע מה אפשר להספיק בדקה?".
ונאים הדברים למי שאמרם!
הרב משה לוי הספיק דקה אחר דקה לנצל עד זוב דמה של אותה דקה, ולא להשאיר שניה אחת לבטלה.
את מקום מגוריו הוא העתיק על יד הישיבה, בגלל שהיה חשוב לו לקצר את זמן ההליכה מהישיבה לבית וחזור.
את הכח העצום הזה של ההתמדה לא ניתן להעניק לאף אדם בעולם, לא בתורשה וכמעט ולא בחינוך.
פרט בהבנה אמיתית ואישית של כל אחד עד כמה החיים שלנו בעולם הזה לא ארוכים מי יודע מה, מאה עשרים שנה זה לא הרבה, ובפרט שלא כולם מגיעים גם לגילאים הללו.
יש לכל אחד את הזמן והתקציב להספיק ולחולל משהו בעולם הזה, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.
ניצול הזמן בכל דבר, ברוחניות ובגשמיות, זה הוא הכח הגדול שאין ערוך אליו ואין שני לו!
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.