יצחק תיקן תפלת המנחה, שנאמר ״ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב״ ואין שיחה אלא תפילה.
יעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר ״ויפגע במקום״ ואין פגיעה אלא תפילה.
והנה כל התפילות הם חיוב, זולת תפילת ערבית, שהוא רשות. ובגמרא (ברכות כז) שקבלנו על עצמנו את תפילת ערבית גם כחיוב גמור.
והנה זכינו בקהילת קודש ״שובה ישראל״ לבנות יחד מסילות העולים מעלה בית אל, עם כל הקשיים הקשים של הדור, והניסיונות הקשים, קהילה שלמה של יראים ושלמים, מיום ליום מתרחבת וגדלה. וכך יחיד ורבים הלכה כרבים, וכך נפסק בשמים, כרבים, לקבל את כל שוועתינו ותפילותינו במהרה. וכל דבר תורה וכן כל הנהגה אשר אוחזים בה, נהיית קנין גמור לנו ולבנינו עד עולם.
והנה בפרשת השבוע ״תולדות״, שבוע מיוחד ביותר, אשר כולנו מתאספים מכל קצוות תבל, על ציון רבנו חיים פינטו זצוק״ל, ומסיימים שם את הזוהר הקדוש.
וידוע על אהבתו העצומה של רבנו חיים פינטו זצוק״ל, ללימוד הזוהר הקדוש.
וידוע המעשה, באחד מלילות חמישי בלילה, אור ליום שישי, שהיה רבנו חיים מקפיד להישאר ער כל הלילה וללמוד בלילה תיקון חצות, תיקון כרת כל ליל שישי, ובזמן הנותר היה לומד זוהר הקדוש. ובאחד מלילות שישי, נרדם וספר הזוהר נפל על רגליו. כשהתעורר, ביקש מהגבאי להביא מבית הדין את הרצועה של המלקות ובקש שילקה אותו על רגליו מכות קשות, על זה שלא נהג בזוהר הקדוש כראוי.
זוהר הקדוש היה הספר שבכוחו רבנו חיים השיג השגות עצומות, והגיע לעלות בשערים משער לשער. ויחד בתפילה עמוקה להקב״ה, שיפתח שערי שמיים לכל בני הקהילה הקדושה, שמקדשים ימים ולילות ללכת בדרך ה׳ בקדושה ובטהרה, שבוע שנזכה כולנו ביום שישי, לקראת שבת המלכה, על ציון רבי חיים הקטן בקזבלנקה, ולסיים שם את המשניות.
אין זמן ראוי מכניסת שבת להתפלל על ציון רבי חיים.
ידוע שרבי חיים היה נלחם כל השבוע לאסוף כסף, ולכבוד שבת קודש היה מאכיל את כל עניי העיר. כל לימוד החסד ב״שובה ישראל״ נזרע ונחקק מהאבות הקדושים, אשר חקקו בדורות הבאים את החסדים. ובע״ה בשבת קודש,
שבת - ״שבת אחים גם יחד״,
נעלה ונתעלה ונגיע לדבקות עצומה בהקב״ה.
אנו רוצים שידעו כל האהובים והחביבים, שזה זמן שאפשר להשיג בו השגות עצומות, ודבקות עצומה בהקב״ה.
צריכים לבוא במסירות נפש, ולהיות בדבקות גדולה בהקב״ה, ולהקפיד ללמוד את כל הלימודים, ההנהגות והמנהגים הקבועים. ובע״ה ביום חמישי, מוסיפים עוד אבן לבנין הגדול שבונים, והוא כל שבוע שבו ראש חודש ״כסלו״, נאספים על ציון רבנו חיים פינטו, לסיים הזוהר הקדוש, ולהתפלל על הכלל לפרנסה.
יהי רצון, שלא תצא תקלה במעשה ידינו, ונעלה ונתעלה ונביא את העולם לתיקון השלם.
והנה נחזק ונכתוב בספר לזכרון עולם, הנה אברהם אבינו תיקן את תפילת שחרית, ותפילת שחרית הכח שלה עצום. וידועה הגמרא (סנהדרין מד) דרשו על הפסוק (איוב לו, י״ט) ״היערוך שועך לא בצר״
(כך היו אומרים חבריו של איוב, לאיוב. כלום הקדמת שועך לא בצר ? עד לא בא הצרה, אם היית עושה כן, היו הכל מאמצין את כוחך)
אמר רבי אלעזר, לעולם יקדים אדם תפילה לצרה, שאלמלא לא הקדים אברהם תפילה לצרה בין בית אל ובין העי, לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.
וכך אומרת הגמרא (שבת לב), אמר רב יצחק, בריה דרב יהודה: לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה. שאם יחלה, אומרים לו הבא זכות והיפטר.
והנה כאשר החיים אצל האדם על הצד הטוב, ואין לו שום קושי ושום בעיה או צרה, זה הזמן הטוב והחזק ביותר שהאדם יעמוד ויתפלל, ויבקש מהקב״ה כל בקשה אשר צריך, ואז בנקל הקב״ה מושיעו ומוסיף לתת לו ברכה על ברכה עד בלי די. ולימוד זה לימדנו אברהם אבינו, שהקדים תפילה על דבר שעדין לא היה, ואם לא היה מתפלל מאות שנים לפני כן על אותו ענין, היה אסון חמור ח״ו לעם ישראל.
וזה עומק תפילת שחרית, בשעה שהשמש מאירה וההצלחה עולה מדרגה לדרגה, וכל שעה מתווסף לו אור חדש ביתר שאת, אז בא אברהם ומתקן תפילת שחרית.
וכך מסופר על אחד מגדולי עם ישראל, שהיה מוזמן לשבת חתן של בן של צדיק אחר. ובברכת המזון עמד ואמר: ״הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה, ואת זרעו ואת זרע זרעו״. האנשים שהיו יחד איתו לא הבינו, הרי זה החתונה הראשונה של אותו צדיק, אם כן מה זה זרע זרעו ? ואחרי כן כששאלו את הצדיק מה פשר הברכה הזאת, ענה ואמר להם: שזו היא כונת דוד המלך בתהילים (קמז י״ג) ״ברך בניך בקרבך״ שזוהי תפילה המעולה, שהתפילות להתפלל על הבנים ועל הדברים לפני שנהיו, כי כאשר יש מציאות ומתפללים, זה יותר קשה, כי מידת הדין קשה, ומקטרגת על האדם שלא יהיו הדברים על הצד הטוב.
אם כן, זו היא דרכו של אברהם אבינו, להתפלל שחרית ולבקש על הדברים לפני שנוצרו, שהקב״ה יתן ויוסיף, ויתן שפע ברכה, הצלחה וישועה.
אך ברבות הימים, יש זמנים אשר הם קשים והאדם לא עמד ולא התפלל ולא ביקש, ועבר וחלף הזמן לכאלו זמנים, שהאדם נמצא במצבים מורכבים, בגדר: ״בין הערביים״, עמד יצחק אבינו ותיקן את תפילת מנחה. ותפילה זו טמון בה כח לאדם שלא הקדים תפילה לצרה.
ידוע שזמן המנחה, הוא הזמן המיוחד עם הכוחות לצאת ממצבים כאלו.
ולכן, אדם שמרגיש שנמצא בזמנים שעבר וחלף הזמן להקדים תפילה לפני הצרה, לפני הבעיה, ידע שזמן המנחה הוא הזמן המיוחד ביותר להיוושע מכל צרה, ושערי שמיים פתוחים, במסילה שבנה לנו יצחק אבינו בשעת המנחה.
וח״ו אדם שחלף, עבר הזמן, והגיע למצב ששקוע בצרות ובבעיות, ואפילה וחושך זה מנת חלקו, עם ישראל קדושים קיבלו שתפילת ערבית אינה רשות, אלא חובה.
גם במצב כזה ובצורה כזאת, חובה להתפלל. ובכח יעקב אבינו, גם הוא יוושע ותפילתו תתקבל מן השמיים.
והנה יסוד זה נחזק בנפשנו, להתפלל לפני הצרה והבעיה. ואם ח״ו לא התפלל, יתפלל בשעת המנחה. ואם ח״ו הכל אטום וחתום וסגור עליו, קיבלנו קבלה שלא יתייאש, ובשעת הערב יש כח בתפילת יעקב אבינו.
הקב״ה יושיע וירחם ויציל מכל צרה, וישפיע שפע ממרום, והימים האלו הקדושים יהיו נזכרים ונעשים בחן בחסד וברחמים.
באהבה מרובה ובצפיה גדולה, יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.