מכתבים קצרצרים

האם יש עוד מי שזוכר מה אירע לפני שבוע בלבד כמה דם נשפך?
זה מזעזע ולא ייאמן עד להיכן זה מגיע, בשבוע האחרון נשפך כל כך הרבה דם, שניים נהרגו בצורה ברוטלית וברברית על ידי יהודים חרדים שדחפו באכזריות ובגסות בהלויה ולא ריחמו על איש עד שדרסו אותם למוות ממש, בנוסף באותו שבוע הלכו לעולמם שניים מגדולי ישראל, ואם זה לא הספיק קחו את רשימת מי שמתו בשבוע האחרון כמה אסונות בכמה קהילות, זה פשוט לא ייאמן, והשאלה היא, איך זה שיהודים הקוראים לעצמם חרדים מסוגלים ויכולים לעבור שבוע כזה ולא לזעוק, לבכות לצעוק לשאול מה קורה כאן, מדוע עשה ה' לנו ככה, ככל הנראה יש סיבה לכך, וגם אם איננו יודעים חשבונות שמים, חובתנו לצעוק מרוב כאב, אבל עושה רושם כי זה לא כואב לאף אחד, פרט למשפחות הנפגעות, לא נראה מי יעשה מאלו ענין, ועד כדי כך שהיה מי שקבע כי אלו קרבנות, הראשון קרבן פסח והשני קרבן שלמים, ובזה הוא יוצא ידי חובה ולא צריך לבכות עליהם

משהו חולה בחברה החרדית בעבר על עשירית ממה שקרה צמו זעקו ארגוני ימי תפילה חיפשו על מה ולמה והיום זה לא מזיז אף אחד
כואב לקבוע, כי היהדות  החרדית השתנתה מקצה לקצה, לא עוד אותה אחריות ורגישות שהיתה על כל יהודי בכלל וחרדי לחרדי בפרט, היום אתה לא חש יותר קשר כלשהו לחרדי שאינו מקהילתך, עד כדי כך שכאשר קורה אסון השאלה הראשונה ששואלים למי הוא שייך לאיזו קהילה, ותשמע איך למשל סאטמארי השומע כי האסון היה בבעלז הוא יאמר 'ב"ה אבי נישט בי אידן' (ב"ה העיקר שלא אצל היהודים), קרה משהו עמוק שפילג אותנו לא רק בכיתות ומפלגות גם ברגשות ובקשר עד כדי שישנם מי ששמחים שהאסון הוא אצל האחר

המפלגות החרדיות יסוד האסון החרדי
היו מגדלי ישראל בתחילת קום המדינה שהיו נגד כל הקמת מפלגה בישראל וסברו כי אחת מן השניים או שיילכו לחזית דתית מאוחדת או שהחרדים ישתלבו במפלגות הגדולות, אבל בשום פנים ואופן לא ליצור מפלגות חרדיות, והסיבה, מפני שזה יפלג את הציבור החרדי יגביר את השנאה הפנימית ואז איבדנו את הקשר. בעבר חסיד לחסיד היה אח, ואין זה משנה למי הייתי שייך, כולם העריכו את כולם, היום לא עוד, כל אחד רוצה לראות את השני באדמה, וזה שגרם שלאחר שפך דם שכזה, זה לא מזיז לאף אחד, לקחו רק כמה ימים בודדים לשכוח, ובמיוחד כשאירועו כמה דברים אחרים ביניהם פטירתו של הגאון רבי חיים גריינימן אז יש להם סיבה מצויינת מדוע לשכוח

להשתיק שפך דם שכזה גרוע משודד שבורח
אם שמתם לב מן הרגע הראשוו היו מי שעשו הכל להשתיק את הענין או יותר נכון לא לעשות ענין מדי מההרוגים, עד כדי ש'המודיע' ללא שמץ של בושה עשה מן ההרוג ידיעה קטנה צדדית לא רצינית, במקום שזו תזעק בעמוד ראשון בכותרת ראשית על רצח נורא שאירע בהלויית הרב וואזנר ביקשו לעבור על זה מהר עם מה שפחות תשומת לב. ומדוע? מפני שזה לא משרת את האינטרס של זה או אחר, לא מפריע ולא מזיז עוד שפיכות דמים רצח ממש, גם עם זה אפשר לחיות, וההוכחה, ראו מה קרה בשבוע האחרון והכל עבר בשקט כאילו לא קרה דבר, לא נמצא רב כלשהו שיעלה על הבריקדות ויתבע מיצוי הדין עם כל מי שנושא באחריות למעשה, ועל כולם מדובר ברצח ציבורי, ובמקום שהיו שם עשרות אלפים, הרי שכל אחד שותף למעשה הזה, ויתן את הדין על מה שקרה שם, ובמקום שנכה על חטא, נבקש לחפש היכן טעינו, ומי צריך לשלם על המעשה החמור הזה אנו מרשים לרוצחים להסתובב בתוכנו כאילו לא קרה דבר

היה כאן רצח ולא מוות לא מדובר בתאונה מדובר ברצח לכתחילה
שלא יהיה טעות לא היתה כאן תאונה או משהו שלא חלמו עליו רגע קודם, כל מי שדחף את עצמו למקום שלא יכל להכיל רבע מן הכמות שהיו שם, ידע כי הוא מסכן את עצמו ואחרים, ואם בכל זאת הוא החליט להכנס אז הוא לקח על עצמו את האחריות למה שיקרה, וכל אחד שהיה שם במיוחד אלו שנכנסו אחרונים חייבים לתת את הדין כרוצחים ממש. לא רק הדורסים שדרסו ללא רחמנות, אלו טענו כי היו ראשונים ולא יכלו לצאת, אבל גם זה לא נכון מפני שאיש לא אמר להם לצאת עם המיטה הם יכלו לאפשר למיטה לצאת ולהשאר בפנים עד שירווח ואז לצאת. הרצון לצאת עם המיטה במקום כל כך צר והיכן שיש מדרגות היא אשר גרמה להם לדחוף מבלי שלקחו בחשבון את התוצאה

אף אחד אינו יכול לברוח מאחריות
אמרתי פעם דרשה ארוכה להסביר זאת, ואעשה זאת כאן בקיצור, הקב"ה ביקש להביא לו חטאת בראש חודש בגלל שאמר ללבנה לכי והתמעטי, דבר שכל כך קשה להבין הקב"ה יכל מלכתחילה לקבוע כי הלבנה תהיה קטנה יותר אז מה הבעיה כאן, ובכל זאת הקב"ה ביקש ללמד אותנו משהו מאוד חשוב כי מאחריות לא בורחים, זה עיקרו של חטאת, אשמה ואחריות, שוגג ומזיד מביאים את אותו קרבן חטאת, למרות שלמזיד יש אשמה ואחריות ואילו לשוגג רק אחריות ואין אשמה, גם מי שיטען כי מה שקרה היה בשוגג חייב חטאת, ולכן כל מי שמכסה עליהם פושע, פועל נגד הדין נגד ההלכה ונגד איך שצריך להיות חייבים אנו כולם להרים קול זעקה גדולה ומרה על מה שקרה ולא לרדת מן הנושא עד שכל מי שהיו קשורים בענין ונושאים באחריותנו את הדין על מעשיהם