[המשך] עפמשנ"ת מובן שהמעלה ד"כלי חמדה" היא נעלית יותר מ"בנים למקום".
ועפ"ז יובן מדוע אין אדה"ז גורס במשנתנו "שניתן להם כלי חמדה שנברא בו
העולם", כי לאחרי שיודעים שבנ"י הם "בנים למקום", האם יש להתפעל ממה שניתן
להם דבר שניתן לברוא בו עולמות?! איזה ערך יש לזה?! אלא הפירוש ב"כלי חמדה"
הוא – "חמדה" מצד הנותן, "שעשועים לפניו", שע"י הלימוד בו מתעלים בנ"י
להיות לא רק "בנים למקום", אלא חד עם קוב"ה שלמע' מבחי' "מקום". והלימוד
לכאו"א (שנצטווה ללמוד משנה זו): בכח כאו"א, אפי' ביום חול ובאמצע ה"הו
האַ" של עוה"ז החומרי, להיות, ע"י מחשבת התורה, חד עם קוב"ה כמו כה"ג
ביוהכ"פ בקדה"ק! ומ"מ כ"ז אינו אלא הכנה להמצב דלעת"ל, ש"מעין זה הי'
במ"ת", כאשר "והיו עיניך רואות את מוריך".
משיחת מוצאי ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תשל"ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.