ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני ה'. ולא תחללו את שם קדשי ונקדשי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם. כתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ה,יא):
"אם
דיקדק החכם על עצמו והיה דיבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם,
ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין
[= למבזים] לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן,
ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה, עטוף בציצית, מוכתר בתפילין. והוא שלא יתרחק
הרבה ולא ישתומם [= שלא יהיה משונה בעיני בני אדם], עד שימצאו הכל מקלסין
אותו ואוהבין אותו ומתאוין למעשיו, הרי זה קידש את ה'. ועליו הכתוב אומר
'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
וכתב הראי"ה קוק זצ"ל :
"עיקר
תכן מעלת הקדושה הוא, שיתרומם האדם לשום כל מגמתו ומעיניו לא לצרכי עצמו
כי אם לכבודו של אדון כל העולמים ית' וקדושתו והשלמת רצונו… על כן עיקר
העבודה הרוממה היא להשלים את הכלל ולזכותו ולהיטיב לו, ומי ששם את העבודה
הזאת נר לנתיבתו תמיד הוא באמת מתעלה לקדושה, כיון שאין מגמתו לאהבת עצמו.
אבל היחיד כשהוא לעצמו אי אפשר שיתעלה לקדושה לולא ההתרוממות למעלת הקדושה
שעל ידי הרבים, לטובתם ולזכותם… ועל כן אין היחיד אומר קדושה ואין דבר
שבקדושה בפחות מעשרה, שהוא התחלת ציור הכללות…" (עולת ראיה ח"א, עמוד רעב)
שבת שלום ומבורך וצפייה לגאולה קרובה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.