מכתב מידיד חסיד ויזניץ - מה באמת קורה במאבק על הקיטל?

חסיד של ר' ישראל מסביר:

'ויזניץ סוערת? או שיש מי שרוצה שיסער' הרהרת היום, בבלוגך הנכבד.

היות ומבין ריסי עיניך, ניכר שאינך מעורה, לפחות כיום, בנעשה בחוצות קרית ויזניץ ובדרכים המובילות ממנה לכיוון רחוב שלמה המלך, אשתדל לא למנוע טוב מבעליו, ולהבהיר לך את התמונה.

ובכן, ויזניץ לא סוערת, על כל פנים בתחומי הקריה, או הקריות, שבנשיאותו של האדמו"ר מוהר"י. ויזניץ אכן חיה, קיימת, שוקקת חיים, נרחשת לאחר דיבוריו המפליאים והמתמיהים של אדמו"ר שליט"א במוצאי שבת קודש. אך קיטל? מאן דכר שמיה.

פשוטו כמשמעו, הינך מתכבד לצאת לסיור לקרית ויזניץ ההומה אדם, או לאחיותיה – הקריות שברחבי הארץ, ולהיווכח במו עיניך, אין דיבורים, אין לחשושים, וכמובן וכ"ש, שאין תסכולים, ניחושים והפרחת שמועות.

מהסיבה האחת הפשוטה.

מעולם לא חשבנו שזה 'מגיע' למישהו מבין הבנים האדמו"רים, עם כל מה שיש בליבי על האדמו"ר מוהרמ"מ, עם כל מה שאני, וכנראה גם אתה, יודעים עליו, אף אחד לא חושב לרגע, לשלול מנו את זכותו הלגיטימית של סיכוי של 50% בירושת הקיטל, כשם שלא שללו ממנו שום זכות אחרת המגיעה לו, בדין ואף בחסד.

שבעה דורות עובר הקיטל, מאב לבנו, תמיד, לכה"פ בשלשת הדורות האחרונים, עבר הקיטל ע"י הטלת גורל, הגורל לה' והוא שיקבע, אחי אדמו"רנו בכל הדורות לא נפלו בערכם, עם או בלי הקיטל, אכן, זה חשיבות, זה ייחוס, זה אולי מעורר רחמים, אבל לעשות מזה אליל? אלקים? עבודה זרה? בשום פנים ואופן לא.

מיום כ' אדר תשע"ב, ידענו וסברנו כך, גורל יקבע מי יזכה בכך, משנהו יזכה בירושות אחרות, נעלים, חשובים, יקרים שמעלתם גבוהה ורמה, וחסל.

הבעיה מתחילה, כשיש מישהו שטוען "כולה שלי".

משום מה (אולי משום שהוא יודע את מה שכולנו יודעים, שהגורל לה'...) האדמו"ר מוהרמ"מ מפחד פחד מוות מגורל. ה'גורל' המאיים מופיע בחלומות הביעותים הכי גרועים שלו, ועד כה, הוא עשה הכל על מנת לנסות 'להוכיח' שאביו הוריש לו את הקיטל.

לא נכחד, היו שנות זעם, היו שנים שהאדמו"ר הוגלה, נכתבה אף צוואה באותן שנים איומות, לא ניכנס עכשיו לפרטים עד כמה היתה השפעתו של האדמו"ר מוהרמ"מ על כתיבת הצוואה, (אם היה כתוב שם מילה על הקיטל? – גם על כך יש להתווכח, אף אחד מאיתנו אינו יודע באמת, קנין 'מעכשיו' בטח לא היה...). העיקר הוא, שרבנו זיע"א קרע את הצוואה הזו במו ידיו הקדושות, וכתב צוואה אחרת, כשרה וחתומה ע"י רבנים ולהבדיל עורכי דין, בדעה צלולה וישרה, בו הוא מבטל את כל הצוואות שנכתבו לפני כן, נקודה.

כשענין הצוואה לא צלח, ניסו להוכיח שיש לו מכתב 'מתנה', מכתב שאגב, איש מבלעדיו לא ראה... ואיים בפניה לבית הדין, מה שלא גרם לאדמו"ר המבוגר להבהל, מהסיבה הפשוטה, אם ע"פ דין זה מגיע לך, קח בכיף – אין לי שום בעיה עם זה, ומי שמכיר אותו יודע טוב מאד שאין לו בעיה עם זה. 

לבית דין הוא לא פנה, כי אין לו סיכוי קלוש, אלא שבמקום ללכת על גורל, התחילו פתאום להשתולל, דיס-אינפומציה החל מבצבץ, בהוראה ישירה מגבוה. ומכאן הבלאגן הגדול.

הוא אשר אמרתי, ויזניץ – לא בוערת, אין דיבורים ואין תסכולים. יש מקום אחד שבו יש תסכולים, וזה לא אנחנו...

וכמי שמכיר את האדמו"ר, כפי שהינך טוען, הייתי מצפה ממך להבין את מה שהוא אמר בסעודה שלשית לעומקן, ולא להיסחף להמון ה'מבין' עליו ענין, למרבה גיחוכם של חסידי ויזניץ...