רשימת הבלוגים שלי

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

רדזמינסקי זייף מכתב מרבני הספרדים לרבי מגור ותפסו אותו - זו הסיבה מדוע שהעיפו אותו - הבן ר' נחמיה עושה סדר בבית הרבי


הרבה שינויים מתחוללים בבית הרבי מגור, זו תקופה שאת ההנהגה הפנימית בבית הרבי המוביל הוא לא אחר מאשר בנו השני של הרבי ר' נחמיה שמבין האחים הוא העממי ביותר, מבין ענין, וזו ככל הנראה גם הסיבה מדוע הרבי העביר לו הרבה סמכויות. הוא העיף את כל אנשי ר' מאיר גלוזמן מי שהיה הכי קרוב לרבי אבל מאז שעבר אירוע מוחי הוא לא שולט עוד בענינים ור' נחמיה עושה שם סדר, הוא העיף קבוצה של אנשים מי שלדעתו עושים צרות מיותרות

ר' נחמיה הכניס את ר' ישראל יעקב מרגלית, האיש שהוא סומך עליו, והוא מנהל היום את בית הרבי

על השינויים בבית הרבי נמצא משהו מעניין, גלוזמן הגיע בשבת הקודמת לבית מאיר עם תפילין בשביל להישאר, אך במוצאי שבת הרבי קרא לו ואמר לו באידיש סע לשלום, ולא נתן לו להישאר

אחד הדמויות שהיה מוליך ומביא בבית הרבי והיה מן החזקים ביותר הוא ר' אברהם בנימין זילברברג, אחיו של המשפיע צבי מאיר זילברברג, הוא היה מאנשיו של גלוזמן כך שהיתה לו גישה פתוחה לרבי, ובמשך שנים הוא העביר כל מה שרצה וסמכו עליו

לא אכנס כאן לכל מה שקורה בבית הרבי, אני כותב שורות אלו רק בשביל להסביר מה קרה עם רדזמינסקי, כאן יש סיפור שהציבור חייב לדעת, מפני שהוא עשה מעשה שאסור עליו לעבור בשתיקה, זה מה שגרם במשך שנים כל כך הרבה צרות, הבעיה היתה שהציבור לא ידע על סמך מה רבנים ורבי'ס מחליטים, ואין לי טענות אליהם מפני שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, זה מה שהראו להם ועל סמך זה החליטו, אבל מה קדם, אלו זיופים, כאן השערוריה, וניגש לסיפור הגדול

בכל הקשור לנעשה בחוף אשדוד היו אלו שניים שהיתה להם גישה ישירה לרבי  והם ר' יעקב דוד רוזנבוים ור' אברהם בנימין זילברברג, רדזמינסקי מאשדוד היה משתמש בהם, מה שהוא רצה להעביר לרבי הוא היה מביא להם והם מכניסים והענין היה עובר מיד

אבל, מאז שר' נחמיה תפס את השלטון הוא מסנן ועובר על כל דבר ולא נותן שירמו את אבא שלו - ועל זה ייאמר כאן כל הכבוד לו  - הוא הזיז הצידה את זילברברג ורוזנבוים הוא חשד שהם שליחים לדבר עבירה, והתברר כי הוא צדק

בתקופה האחרונה כשהבין רדזמינסקי כי עתה לא מספיק רק שרוזנבוים או זילברברג יכנסו לרבי צריך הוכחות של ממש, אז הוא זייף מכתב של הרבנים הספרדים באשדוד כאילו שהם כותבים לאדמו"ר ומבקשים  הוא יורה להרב גרוס שהתיר את החוף הנפרד, לחזור בו - במכתב הם כותבים כי הרב גרוס לא רוצה לחזור בו בשל כבודו והוא גורם על ידי כך לפריצות

מה שהם לא לקחו בחשבון, שלר' נחמיה קשרים טובים עם הרב גרוס, אז הוא בירר עמו, והם פנו לרבנים הספרדים שהכחישו אמרו כי מעולם לא כתבו מכתב כזה לרבי

מבירור שעשו התברר כי רדזמינסקי זייף את המכתב נתן אותו לזילברברג שבדרך עקיפה הצליח להכניס את זה לרבי, וכשר' נחמיה גילה שזה מזוייף הוא נכנס וסיפר את זה לאבא שלו, וכאן הכל התפוצץ. הרבי זעם על מה שהוא עשה, ויצאה הוראה להעיף אותו מכל מקום שיש לו שם כח, ולא רק אותו אלא כל מי שקשורים היו במעשה הזה

זילברברג שנקלע כאן לצרה גדולה,  זעק כי רדזמינסקי רימה אותו ולא ידע כי זה מזוייף, אבל היה כבר מאוחר מדי. מבית הרבי יצאה הוראה לאותו בית דין באשדוד להוציא פסק דין חמור ביותר נגז רדזמינסקי ולאסור על אחרים לקבל כל עדות ממנו או כל הוראה, תפסו אותו בזיוף חמור

כאן יש לציין שפרצה מלחמה בין רדזמינסקי לזילברברג. רדזמינסקי טוען כי הוא עשה את הזיוף בהוראת זילברברג שמכחיש בכל תוקף, ועכשיו לך תאמין לזה או לזה - רדזמנינסיק כמובן עף, וזילברברג נשאר קצוץ רגליים

בשביל להבין מה גודל המכה לזילברברג וכמה כח היה לו אצל הרבי, שלמרות שהוא בסביבות גיל ארבעים כשהיה חולה הרבי הגיע לביתו לבקרו. ואכן עתה לאחר הניתוח כשהרשו להכנס ליחידים אותו שמו מהאחרונים בתור ולא נתנו לו להיות אצל הרבי יותר מדקותיים

זהו בקיצור הסיפור עוד יהיו לכך הרבה השלכות מפני שעתה תובעים לחקור את כל מה שהכניסו לרבי לפני כן ולפני שנים, אין עוד ספק כי הרבה חומר שנכנס היה מזוייף למען מטרותיו השפלות והנבזות

46 תגובות:

  1. א. בטוח שהסיפור הוא המצאה, כי בגור יש למילה של הרבי עוצמה אדירה ואם הוא היה מעיף את רדז'מנסקי אז לא היו צריכים בית דין בשביל להעיף אותו.
    ב. הרי כל הסיפורים שלך על גור רומזים בתוכם דברים נגד בני הרבי, וכי במשפחת הפני מנחם אותם אתה מעריץ ומרומם לא קורה שום דבר מצחיק או נפשע? תביא פעם משהו משם, כי זה מתחיל לשעמם ונראה לא אמין

    השבמחק
    תשובות
    1. לא נכון, גם כשזרקו אנשים מגור מינו בית דין בראשות המזכיר הגאב"ד אברהם מרדכי ב. שקיבלו הוראות איך לפסוק. "ועשית ככל אשר יורוך - רבותינו הק' - אפילו על ימין שהוא שמאל [-שהוא שמאלן..]

      מחק
  2. Bh the truth about zilberberg is coming out someone who fights with his own family cant really be normal

    השבמחק
  3. What should we do that
    The pnei menachem and his kids are normal people and don't have fights and politics

    השבמחק
    תשובות
    1. You wish that they don't fight

      מחק
  4. בענין ההוראה לב"ד: אולי מישהו יוכל להחכימנו, מה זה שרבי "נותן הוראה לבית דין" הלא ב"ד אמור לפסוק לפי ראות עיניו בלא נגיעות והוראות ???????????

    השבמחק
    תשובות
    1. הוא ביקש שאת האינפרומציה ימסרו בלית דין, ובית הדין יחליט מה לעשות עמו

      מחק
  5. נו אני רואה שצדקתי שיש קשר בין המחלה לחיי הרבי מנהיג חייב להיות מעורב בתוך הקהילה וכשההנהגה מתחילה להיות רצינית אין מקום יותר למחלה לא יתכן שהמנהיג יפקיר את רב הקהילה בלי לדבר אישית עם רב הקהילה ההפקרות בגור בכללותה זו שערוריה נוראה אין מלך בגור איש הישר בעיניו יעשה

    השבמחק
    תשובות
    1. ב״ה הכל מתחת קונטרול , אתה נהנה אם יש איזה סיפור. קטן בין ציבור של 100 אלף נפשות, איפה השכל שלך?

      מחק
    2. אם כבר להגזים, תגיד מיליון נפשות.

      מחק
  6. לעניות דעתי:
    כל הסיפור אם הבית דין הוא מסך עשן על מנת להשתיק את הפרשיה המסריחה הזו, היות שכעת זה זמן רגיש, ניסו להשתיק אותה

    אף אחד לא הסביר שום הסבר אחר מה קרה כעת, שכלו כל הקיצין, הרי רדזמינסקי התעלל ברב גרוס בכל צורה אפשרית, ומדוע הוא חטף רק עכשיו, זה ברור שיש כאן משהו חמור

    כך שהסיפור הזה נשמע הכי אמין מכל מה ששמעתי עד עכשיו

    השבמחק
  7. עוד אחד מאלפי ה'אנונימי'22 באוגוסט 2012 בשעה 12:57

    נו אני רואה שצדקתי שיש קשר בין המחלה לחיי הרבי מנהיג חייב להיות מעורב בתוך הקהילה וכשההנהגה מתחילה להיות רצינית אין מקום יותר למחלה לא יתכן שהמנהיג יפקיר את רב הקהילה בלי לדבר אישית עם רב הקהילה ההפקרות בגור בכללותה זו שערוריה נוראה אין מלך בגור איש הישר בעיניו יעשה
    ----
    אף אחד לא מבין את מה שכתבת, אבל זה בסדר, לך לישון ותקום מחר רגוע.

    השבמחק
    תשובות
    1. ב״ה הכל מתהל על צד היותר טוב, זה שיש סיפור קטן מבין 100 נפשות של גור, זה בדיחה , בכל מקום היו לכל הפחות פי מאה סיפורים, אז מה זה קשור שהרבי לא הרגיש טוב כמה שבועות, וב״ה עכשיו מרגיש טוב.

      מחק
  8. לכל כותבי ה'לוין' ו'שטול' שעוד יגיעו ודאי בהמשך:
    ברור שכל התגובות או הכתבות הנכתבות בעד בני הפני מנחם הם ממקורביהם או מאוהדיהם.
    הרי מאיפה בדיוק מכיר משה זוכמיר או אברהם פופצ'יק את בני הפני מנחם? אף אחד לא מכיר אותם (למעט בתוך גור ואולי מעט מחוץ לגור כמו כל אדם נורמלי המחזיק בידידים מחוץ לקהילתו) ואף אחד לא מכיר את בני הרבי הנוכחי (כנ"ל).
    לכן ברור כי כל תגובה בעד הללו או בעד הללו מגיעה ממקורות יודעי דבר, ולכן תפסיקו לעשות נזק לעצמכם, איש על דגלו לשיטתו.

    השבמחק
  9. ר' חיים אני חושב שהגיע הזמן לכתוב תקנון להתגובות
    חוץ מזה שתגובות מכמה מטורפים מגור(שתי הצדדים) המזכירים שמות לוין שטול וכדו' מאוד לא מכבד את הבלוג זה גם לא צודק שפוגעים כאן באנשים פרטיים

    השבמחק
    תשובות
    1. ראה את מה שכתבתי לפני דקות

      מחק
    2. א. אנשים [שהוריהם כלל לא נולדו בגור, אחד מליטא, והשני מהמזרחי, וכן השלישי והרביעי] שרדפו ורודף עשרות אנשים, והשליטו טרור שלא היה מעולם בגור, וכבר ניהל משפט "בשליחות" בסכומי עתק נגד מישהו שהעז לכתוב על פגיעתו, באינטרנט, זה נקרא "לפגוע באנשים פרטיים" ? דם עשרות בתוך גור ומאות מחוץ לגור זועק !

      ב. כל השמות הללו החלו לעלות לאחר שהטרוריסטים בגור העלו שוב ושוב את שם מקורבו של ר' שאול.

      אך אם הינך מתכוון להכותבים על אנשים אחרים - כעסקנים וכדומה, לא לזה כוונתי.

      מחק
  10. זה בדיוק מה שכתבתי בתגובה הקודמת.
    עכשיו חיים יגיב ויכתוב שהוא לא סותם פיות והבלוג נועד לכולם ובלה בלה בלה

    השבמחק
    תשובות
    1. רבותי, תסלחו לי אם אכתוב איזו הערה

      בעוד כמה שעות מתכנסת 'הועדה הרוחנית' של 'בעולמם של חרדים' ושורה של נושאים על השולחן, אחד מהם הוא איך להתייחס לריבוי השמות בתגובות. יש הרבה תלונות שפוגעים באנשים וכל צד עושה זאת, והם יחליטו מה עושים כאן

      אני רוצה שיכתבו מפני שזה חשוב שיוציאו מן הלב זה מקל ועושה טוב פסיכולוגית ומאפשר קירוב בין הדבקים בסופו של דבר מדובר במי שמתפללים באותם הבתי מדרשים ומדוע שישמרו בלב זה על זה

      אבל, האם זה לא יכול להיות בלי ציון שמות, לדעתי אפשר, אז אולי בואו נשתדל נכתוב הכל אבל בלי שמות ונשמור זה על כבודו של זה. הבלוג לא מיועד לפגוע אלא לחזק את האמונה הפנימית על ידי זריקת הזבל החוצה. אסור לשכוח בכל בית יש בית שימוש, יש פח זבל, ומה שאני עושה אני מנקה את הבית דואג שהוא יהיה נקי לכבוד היום הגדול כשמשיח יבא שהבית יהיה נקי שיהיה היכן לקבלו

      אז אנא בואו נחשוב יחד איך עושים זאת למען תועלת הכלל

      מחק
    2. אתה שרוט.....
      המשיח יבוא אתה תעמוד אחרון (אם בכלל תהיה בטקס) !

      מחק
    3. ר' חיים שים לב, כל עוד שרק הם - האלימים שרמסו וחיסלו משפחות שלמות בגור וחוצה לה - השמיצו וכתבו שמות, הכל היה טוב, ברגע שהחלו לכתוב גם את שמותיהם, פתאום קמה קול זעקה.

      מחק
    4. כל מי שכותב שמות צריך לקחת בחשבון שהצד השני לא יישב בחיבוק ידים וגם הוא יכתוב שמות אז טיפש הוא מי שמתחיל עם זה

      מחק
    5. זאת כבר ההחלטה של "הועדה הרוחנית"?!

      מחק
    6. 'הועדה הרוחנית' החליטה אתמול בין היתר לחפש דרכים טכניות איך למנוע פרסום של שמות, להמשיך לכתוב כפי שכותבים אבל לי שמות, פרט אם לא מדובר בפגיעה במישהו. היום אשב עם הטכנאי ועם איש מחשבים לראות מה עושים ואיך מסדרים שהתגובות יעלו ישירות ולא ישירות למצוא את הדרך איך לפקח שיכתבו בלי שמות, ומי שלא יעמוד בכך ימחקו לו את התגובה

      אני מאוד לא אוהב למחוק זה מאוס עלי, מי שוחקים לו נפגע ואיני רוצה לפגוע באף אחד, אבל עליו גם לקחת בחשבון שכמו שאני לא רוצה לפגוע בו שהוא לא יפגע באחרים

      מחק
    7. תגיד הועדה הרוחנית זה רוח...
      או שאפשר לחזות בה בעיני בשר או לשמוע אודותיה,

      מחק
    8. לשם מה רוח, אני הבעלים של הבלוג ואני יכול לעשות כרצוני ובכל זאת אני מקיים את העשה לך רב את זה עשיתי בכל חיי, עד לפטירתו הגאון רבי שמחה עלבערג ז"ל הוא היה הרב שלי, 11 שנה הייתי אצלו ועימו יום יום ואחר כך פניתי לרב מאוד מאוד ידוע אבל בשביל שלא יסבול מטרור ולחצים הוא לא יכול לעמוד בזה אני לא מפרסם את שמו

      בשאלות שאני מאמין שאני צריך לשאול אני שואל

      בועדה הרוחנית הכנסתי 3 רבנים, פסיכולוג, וכמה אחרים שהם מבינים גדולים בכמה חוגים שטלתנים ואלימים. למרות שבישיבה אתמול הם טענו כי אני מבין גדול מהם בענינים אלו ובכל זאת רציתי שהם ישמעו אותי מפני שזה כלל גדול אדם קרוב אצל עצמו ובשביל שלא לטעות חשוב שמישהו אחר ישמע אותך ויעיר ורק אחר כך להחליט

      מחק
    9. יש מצב שהם יפסלו לך פוסט,
      או שאתה רק מתיעץ ורוחך מחליטה לבסוף.

      מחק
    10. נתתי להם את הסמכות להחליט, האם הם יחליטו איני יודע את זה אראה במשך הזמן, מה שכן, החלטנו על שורת שיפורים בכמה תחומים

      מחק
  11. מישהו יודע מה היה בסוף בחתונה של אחיין של ארלה יקטר בבעלז?
    הוא הגיע בכלל?
    ואם כן היה איזה בלגן? מכות?

    השבמחק
    תשובות
    1. הוא לא הלך בשל איומים על חיי אשתו, הם הבטיחו כי יהרגו את שתיהם, ואשתו פחדה

      הוא לא רצה להרוס לאחיו את החתונה

      מחק
  12. חומרת עוון לשון הרע
    מדוע דוד המלך ייחד דווקא את שמירת הלשון כגורם לשמירת החיים, בפסוק "מי האיש החפץ חיים . . ." הסיבה לכך נובעת מריבוי המצוות הקשורות לשמירת הלשון, כפי שראינו בפתיחה של ספר החפץ חיים.
    כמו כן אדם, הנזהר מלדבר לשון הרע יודע להעריך את הזולת וע"י כך הוא יישמר מדברים נוספים כמו גזל או גניבה מאחרים.
    פרק ב - חומרת עוון לשון הרע
    ישנה אמרה: "במידה שאדם מודד, מודדים לו". כלומר, בצורה בה האדם מתנהג בעולמנו, מתנהגים אליו בשמיים. אם אדם שומר על יחס טוב לזולתו, בשמיים שומרים עליו. אדם כזה, אפילו אם הוא מועד פעם אחת, עדיין זוכרים לו את זכויותיו. לעומתו, המתייחס בזלזול לזולתו ומדבר לשון הרע, יזכה ליחס זהה משמיים.
    משל: באו וסיפרו לאב שבנו עושה מעשים אסורים. האב מעניש את בנו, אך יחד עם זאת הוא איננו אוהב את מי שסיפר לו.
    כך הקב"ה , ביחסו לעם ישראל ולמספרי לשון הרע על עם ישראל.
    הקב"ה מייחס חשיבות רבה למצוות שבין אדם לחברו. דורו של אחאב (מלך בישראל) היו עובדי עבודה זרה. למרות היותם כאלה הם ניצחו בכל מלחמותיהם כיוון שהם היו מאוחדים ולא הייתה מלשינות בניהם. דבר זה ידוע שכן הם לא הלשינו על 100 הנביאים ששמר עובדיה.
    פרק ג - חיי הנצח וטובת העולם הזה תלויים בשמירת הלשון
    במסכת פיאה בתלמוד הירושלמי נאמר שנפרעים מן האדם בעולם הזה בעוון לשון הרע וחוץ מזה החטא נשמר לחובתו לעולם הבא.
    בספר "מרפא לשון" של הגאון ר' רפאל ז"ל מתקיים מעין חשבון בעולם הבא: במסגרת החובות והזכויות של האדם נרשמים לו כל מיני מעשים לזכותו, אשר הוא איננו מכיר כלל. זכויות אלו הם מעשים של אחרים, אשר דיברו עליו לשון הרע. ומן הצד השני נרשמים לחובתו מעשים של אלו, אשר הוא דיבר עליהם לשון הרע.

    השבמחק
  13. פרק ד - כוחה של לשון הרע
    בפרק זה מובאים מאמרי חז"ל, המתארים את גודל העוון של לשון הרע.
    א. ישנה השוואה במסכת ערכין בין לשון הרע לבין 3 העבירות החמורות שבתורה.
    לשון הרע – "לשון מדברת גדולות"
    עבודה זרה – "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה"
    גילוי עריות – "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת"
    שפיכות דמים – "גדול עווני מנשוא"
    בכולם התואר גדול מופיע ביחיד ואילו בלשון הרע הוא מופיע ברבים.
    לכן לשון הרע שווה בחומרתה לשלושתם יחד.
    ב. שופך דמים הורג נפש אחת.
    מספר לשון הרע הורג שלושה.
    הורג את המספר, הורג את המקבל, הורג את הנאמר עליו.
    כדוגמא: דואג האדומי אמר לשון הרע על אחי צלך לפני שאול ושלושתם נהרגו.
    ג. החפץ חיים עושה השוואה בין כלב שוטה לבין מספר לשון הרע.
    תכונות כלב שוטה:
    פיו פתוח, רירו נוטף, אוזניו סרוחות, זנבו מונחת לו בין ירכיו, ומהלך על צד רשות הרבים.
    כך גם דרכו של בעל לשון הרע:
    פיו פתוח – בעל לשון הרע כל הזמן מדבר ומספר לפני כל מי שמזדמן לפניו.
    רירו נוטף – כמו שמצב זה מאוס, כך גם בעל לשון הרע משאיר בכל מקום רושם רע.
    שלושת הסימנים הנוספים משמשים לכלב השוטה להתחמק מבני האדם שלא ירגישו בו שהוא כזה. כך גם בעל לשון הרע מנסה להיראות כאחד האדם, אשר מספר את הלשון הרע כבדרך אגב.
    פרק ה - עונשן של בעלי לשון הרע
    חז"ל מייחסים את נגע הצרעת כעונש למדברי לשון הרע. האדם המצורע הורחק מן המחנה ונדרש לשבת מחוץ לקהל. זהו עונש מתאים למדבר לשון הרע, שכן גם הוא גרם בדיבורו להרחקת אדם מחברו.
    סיפורה של מרים אחות משה מחזק את העניין. למרות שהייתה אחות משה, אהבה אותו ודברה לטובתו היא נענשה בצרעת.
    פרק ו - מדוע אין צרעת היום ?
    היום מספרי לשון הרע אינם נענשים בצרעת משתי סיבות:
    א. בזמן שבית המקדש היה קיים הצרעת הופיעה ב-3 צורות:
    צרעת הבית
    צרעת הכלים
    צרעת הגוף
    אם אדם דיבר לשון הרע, הנגע החל לפגוע בבית, כך שאותו אדם יכול עדיין לחזור בתשובה והכהן היה מטהר לו את הבית.
    אם המשיך לדבר, הנגע פגע בכלים ובבגדים וגם אותם יכול היה הכהן לטהר.
    אבל אם המשיך לדבר, לאחר כל הסימנים הללו, הנגע פגע בגופו וגרם לו להתרחק מחוץ למחנה כדי שלא יוכל להמשיך לדבר לשון הרע.
    כלומר הצרעת סייעה לאדם להיפטר מעוון לשון הרע עוד בחייו (בעולם הזה).
    אבל בימינו, בית המקדש לא קיים, קשה להיטהר מעוון לשון הרע, אז נשמתנו עולה לשמיים עם עוון לשון הרע.
    ב. עניות שקולה לצרעת. לכן בעוון לשון הרע אדם יכול להיעשות עני. עוני זה יסיר את גאוותו, אשר מהווה לעיתים סיבה לדיבור לשון הרע.

    השבמחק
  14. פרק ז - דברים הנפגעים מלשון הרע
    לשון הרע פוגע במעשים טובים שעשינו. למשל: לשון הרע "עוטף" את לימוד התורה שלנו כשזה עולה לשמיים. במסכת שבת כתוב: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן". על זה שואל רב פפא את אביי : האם ללימוד התורה שלי ושלך אין כל ערך. מסביר החפץ חיים שאכן לדברי התורה של רב פפא ואביי יש ערך עצום ורב, אבל הפגם של דיבורים אסורים ( אפילו של אותם אמוראים קדושים ) פוגע עד כדי כך שרק בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, שלא חטאו עדיין, העולם מתקיים.
    משל: עני החזיק בידו אבן טובה שהייתה בכתר של המלך. אותו עני לא ידע מה ערכה של אותה אבן, אפילו לאחר שהמלך נתן לו כסף רב בעבורה. רק דבר אחד ידע העני שבזכות האבן הוא נעשה חשוב מאד.
    כך התורה שבידינו אנחנו לא יודעים מה ערכה הרב, רק שבזכותה הכל מתקיים.
    פרק ח - עונש על לשון הרע בעולם הזה
    הגמרא במסכת פסחים דף קי"ח משווה את המספר לשון הרע לכלב. בתורה מופיע "לא תשא שמא שוא" - אזהרה למקבלי לשון הרע, בסמיכות לפסוק "לכלב תשליכון אותו" - מדובר בבשר טרף.
    הסיפור על דוד, ציבא ומפיבושת בשמואל ב' פרק ט"ז מתאר את העונש שקיבל דוד על קבלת לשון הרע.
    החפץ חיים מביא עוד כמה מקורות המציינים סוגים שונים של עונשים (מחלה כמו סוכרת). מסיים החפץ חיים:
    "על כן בחייו ובחיי העולם, ינצור לשונו מרע, ויהיה טוב לו בזה ובבא."
    פרק ט - רוע העניין לעתיד לבוא
    הגאון מוילנה אומר שכל דיבור ודיבור נרשם בשמיים וזוכרים לו לאדם לאחר פטירתו.
    כבר הזכרנו שלשון הרע מקלקל את מצוותיו של האדם

    השבמחק
  15. פרק י - קידוש הדיבור באמצעות שמירת הלשון
    הדיבור הוא כלי מיוחד, אשר ניתן לאיש הישראלי.
    ישנה הוכחה לכך מספר במדבר שם הרגו את בלעם בחרב (ל"א, ח').
    רש"י מסביר שבלעם ניסה בקללותיו להשתמש בכלי המיוחד לישראל (הפה), לכן ישראל השתמשו בכלי המיוחד לגויים (החרב) כדי להורגו.
    מכאן, אם הכלי מיוחד לישראל אזי צריך לשמור עליו כמו שאומן שומר על כלי עבודתו.
    אם אדם מדבר לשון הרע ואחר כך לומד תורה עם אותו הפה, זה כמו לבוא לפני מלך עם בגדים מלוכלכים וכלים פגומים.
    במסכת ברכות בתלמוד הירושלמי מופיע: "מי ייתן והיה לי ב' פיות, אחד לדבר בו צרכי ביתי ואחד לדבר בו עם קוני (הקב"ה)."
    סיכום: "על ידי שמירת הלשון כדין, זוכה האדם לקדש כוח הדיבור שלו, ואז תורתו ותפילתו יתקבלו למעלה."
    פרק י"א - שכר שמירת הלשון בעולם הזה, בעולם הבא ומעלת השלום
    ישנן כמה מעלות בשמירת הלשון:
    1. ניצול מן העונשים הבאים בגין לשון הרע.
    1. שכר מצוותיו לא יאבד כתוצאה מדיבור לשון הרע.
    2. נקרא איש ולא סתם חי, כיוון שכתוב "מי האיש החפץ . . ."
    3. אדם המתרחק משלון הרע וקטרוג על הזולת, בשמיים מתאמצים שלא לקטרג עליו.
    4. זוכה לקדושה (על פי "הזהר").
    5. מביא עצמו לידי השפעה בעולם הזה.
    6. זוכה לגן עדן.
    7. ניצול מגיהינום.
    8. מביא לידי שלום בין אנשים.
    מעלת השלום חשובה בפני עצמה. על ידי שמירת הלשון האדם מסיר מעל עצמו קנאת אנשים, גורם שלא ידברו עליו ויאהבו אותו.
    חז"ל כבר הזכירו הרבה פעמים את גודל השלום. למרות שעם ישראל עבד עבודה זרה, אבל שמר על שלום בין אדם לחברו, הקב"ה לא נתן לשטן לפגוע בהם.
    בספר "מעלת המידות" מופיע השלום באזכורים הבאים:
    1. השלום – אחד משמותיו של הקב"ה, "ויקרא לו ה' שלום".
    2. במקום שיש שלום יש יראת שמים.
    3. כדי לשמור על השלום, הקב"ה סטה מעט מן האמת.
    4. כדי לשמור על השלום, אחי יוסף סטו מעט מן האמת.
    5. כאשר מתקרבים לעיר צריך לקרוא לה לשלום.
    6. ברכת כוהנים מסתיימת בשלום.
    7. ביום נחמת ישראל, הם מתבשרים על השלום תחילה.
    8. מעולם לא הקדים אדם את ר' יוחנן בן זכאי באמירת שלום בשוק.
    9. הקדם שלום לכל אדם, אפילו לשונאך.
    "בקש שלום ורדפהו."
    בקשהו עם אוהבך ורדפהו עם שונאך.
    בקשהו במקומך ורדפהו במקומות אחרים.
    בקשהו בגופך ורדפהו בממונך.
    בקשהו לעצמך ורדפהו לאחרים.
    בקשהו להיום ורדפהו למחר.
    איך רודפים אחר השלום ?
    מדבר שלום בשעת מחלוקת.
    מבטל כבודו מפני הרבים (כמו משה שקם והלך אל דתן ואבירם.)
    מבטל עסקיו.
    מטיל שלום בין איש לאשתו.
    מטיל שלום בין איש לחברו.
    מטיל שלום בין רב לתלמידו. (אפילו עושה סעודה כדי להטיל שלום בניהם.)
    בספר "מעלת המידות" מובאות נקודות נוספות בנושא השלום:
    1. בבריאה, הקב"ה התעסק תחילה בשלום. שנאמר: "ויאמר אלוקים יהי אור". ומנין שאור = שלום ? שנאמר: " יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע."
    2. חז"ל תקנו שאם אין לו מספיק כסף לשבת, עדיף להשקיע בנר שבת ולא ביין לקידוש, שכן הנר שומר על שלום בית.
    3. מפני דרכי שלום, נקבע סדר הקריאה בתורה: כהן, לוי וישראל.
    4. אסור למחוק אות אחת משמו של הקב"ה. במקרה של אישה סוטה, חובה לקחת קלף עם שמו של הקב"ה ולמחות אותו לתוך המים המאררים. מים אלו באים להשכין שלום בין איש לאשתו.
    5. ברכת כוהנים מסתיימת בשלום.
    דוגמאות אלו, הן רק חלק מאלו המופיעות בספר "מעלת המידות".
    סופר במסכת תענית דף כ"ב עמוד א' שרבי ברוקאה ראה שני אנשים שיזכו לחיי העולם הבא, כיוון שהם גורמים שמחה לבני אדם. מצווה זו הנה חלק מ"ואהבת לרעך כמוך".
    פרק י"ב - הזהירות מלשון הרע ורכילות
    אסור לקבל לשון הרע, כפי שכבר ראינו בהלכה.
    יחד עם האיסור, זה גם לא כדאי כיוון שסופו של אדם, המקבל לשון הרע, לבוא לידי מריבה.
    צריך להתייחס למספר לשון הרע כאל אדם העובר במזיד על דברי תורה. לכן כמו שלא נאמין לשקרן ידוע כך לא נאמין למספר לשון הרע.
    בספר "תנא דבי אליהו" נאמר שזוכרים לאדם טובה, עד 4 דורות על שנזהר מלשון הרע.
    ירבעם בו יואש זכה לכבוש שטחים בישראל, שיהושע בן-נון ודוד המלך לא זכו, כיוון שלא קיבל לשון הרע על עמוס.
    מי ששומר עצמו מלקבל לשון הרע, גורם שזכות לימוד התורה שלו ושאר המצוות נשמרים לו.
    התייחסות חוזרת ונשנית לנושא לשון הרע לפני בני ביתו, תסייע לו ולבני ביתו להישמר מעבירה זו.

    השבמחק
  16. פרק י"ג - חוטא ומחטיא את חברו
    המספר לשון הרע חוטא בעצמו ומחטיא את חברו השומע לו.
    על זה אמרו חז"ל: "קשה המחטיא את האדם יותר מן ההורגו, שההורגו מוציאו מן העולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא."
    התורה מצווה עלינו להחזיר אבדה, אפילו ששווייה פרוטה ואפילו המאבד איננו יודע שאיבד. על אחת כמה וכמה אנו נדרשים לשמור על חברינו מפני חטאים שנזקם גדול לאין שיעור מאותה אבידה.
    אדם, החושב לעצמו שאין נזק כל כך גדול בשמיעת לשון הרע, נמשל לגנב.
    גנב אחד הזמין את חברו למסעדה יוקרתית. הגנב הציע לחברו להזמין מתוך התפריט כיד המלך על חשבון הגנב. לקראת סוף הסעודה נעלם הגנב. בעל המסעדה תבע את החבר לשלם עבור ארוחת שניהם, כיוון שהוא זה שהזמין את כל הארוחה.
    נסתכל על מצבו של החבר: בזמן הסעודה הוא הכיר לגנב תודה גדולה, אבל בסוף הסעודה הוא ודאי כעס עליו מאד.
    כך בלשון הרע, בזמן הסיפור, אולי השומע חושב שהמידע מיטיב עמו, אבל בעצם החטא נרשם לו והוא יידרש לשלם על כך בעולם הבא.
    החפץ חיים מביא עצה בשם חכם אחד. נהוג בשבתות הקיץ הארוכות לעמוד ליד בית הכנסת בין מנחה למעריב סמוך לסעודה שלישית. בהתחלה עומדים שניים ומדברים, אח"כ מצטרפים 3, 4 ויותר. מתוך דיבורים על עסקים, מגיעים לדיבור לשון הרע. לכן, החכם עיניו בראשו לא יתחיל בשניים וודאי לא יצטרף לקבוצה, כדי שלא יגיע לידי לשון הרע.
    המלצה זו טובה גם למי שכבר נתפס לעבירה זו ומדבר לשון הרע. אחד כזה טוב יעשה אם יתרחק מחבורות של אנשים, גם במקום שאין חשש כל כך לדיבור לשון הרע. עדיף אם יכול להעיר לאחרים שלא ידברו לשון הרע.
    פרק י"ד - הרחקת אדם מדיבורים אסורים
    אדם צריך להרגיל עצמו להתרחק מחבורות, אשר מדברות לשון הרע. משל לעשרה אנשים שהיו בחבורה ונתפס אחד מהם על גניבה. כל התשעה נלקחו לחקירה. למרות שהם יודעים שהם חפים מפשע, הם מאד מצטערים על היותם בחבורת אותו אדם.
    כך בעניין לשון הרע, כאשר הם יגיעו לעולם הבא, הם יצטערו על היותם בחברת מדברי לשון הרע.
    פרק ט"ו - עוון המחלוקת ועונשו ועוונות הנגרמים מן המחלוקת
    כחלק מאיסורי לשון הרע, ישנה חובה להתרחק מן המחלוקת. המחלוקת גוררת אחריה עבירות רבות:
    שנאת חינם,
    לשון הרע,
    רכילות,
    כעס,
    אונאת דברים,
    הלבנת פנים,
    נקימה,
    נטירה,
    קללות של חינם,
    קיפוח פרנסת חברו,
    חילול השם,
    חנופה.
    הכעס מודגש כמידה מאד בעייתית באדם. כיוון שעל היצר הרע רק לגרום לאדם לכעוס ומכאן הדרך פתוחה לשאר העבירות שהוזכרו.
    המילה מחלוקת בכתיב חסר (ללא האות "ו") תהיה מחלקת ובראשי תיבות היא תזכיר את המילים הבאות:
    מכה,
    חרון,
    לקוי,
    קללה,
    תכלית (מלשון כליון).
    הקב"ה לאורך הדורות ויתר אפילו על עבודה זרה ולא ויתר על מחלוקת.
    בימי דור אנוש, בתחילת האנושות, הייתה עבודה זרה רבה ולא קרה להם כלום עד אשר "מלאה הארץ חמס".
    כך בדור המדבר וכך גם בדורו של מיכה.
    באמרות חז"ל מופיע עוד:
    מחלוקת בבית סופו להיחרב.
    מחלוקת בבית כנסת סופו להתפזר ולהישמם.
    מחלוקת בעיר שפיכות דמים בעיר.
    שני תלמידי חכמים או שני בתי דין בעיר עם מחלוקת בניהם סופם למות.

    השבמחק
  17. פרק ט"ז - עונש החולק על רבו
    אסור לחלוק על אדם השווה לו.
    אסור לחלוק על תלמיד חכם.
    אסור לחלוק על רבו.
    ירושלים חרבה כיוון שביזו בה תלמידי חכמים.
    אנשים נוהגים להקל במחלוקת על בית דין שבעיר או על רב העיר ומביאים בכך צרה גדולה על עצמם.
    החפץ חיים אומר שכתוצאה ממחלוקת אפילו בניו יכולים למות. קורה שאדם מגלה שאחד פוגע או מנסה רק לפגוע בבניו, הרי יהיה מזה כעס גדול ומריבה גדולה.
    ואילו המחלוקת, אשר יכולה לגרום למיתת בניו, איננה מפריעה לו.
    אפילו אם כבר נסחפים לתוך מחלוקת, צריך לעשות הכל כדי לצאת ממנה.
    "מוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום (הקב"ה)."
    פרק י"ז - הרחקת מחלוקת, אפילו אם מסייע להוריו ומאמץ להטיל שלום
    אסור לעזור לאנשים במחלוקתם אלא רק לנסות להשכין שלום.
    כתוב "והאלוקים יבקש את הנרדף".
    במדרש רבה מופיעה השאלה: האם תמיד האלוקים עוזר לנרדף גם במקרים
    שצדיק רודף צדיק או כאשר
    צדיק רודף רשע ?
    עונה המדרש: כן, תמיד האלוקים דורש דמן של נרדפים. לכן גם קורבנות מקריבים מן הנרדפים:
    אריה רודף שור,
    נמר רודף עז,
    זאב רודף כבש.
    רק הנרדפים כשרים לקרבן.
    החפץ חיים אומר שהיום במקום עונש צרעת קיים עונש העניות למעוררי המחלוקת.
    אפילו אם בעל המחלוקת הוא קרובו ואפילו הוריו שחייב בכבודם, בכל מקרה כבוד המצוות ומניעת מחלוקת חשובים יותר.
    אפיל אם רואה שהדין במחלוקת עם אביו בכל זאת ינסה להשקיט את המריבה.

    השבמחק
  18. שער התבונה א-ג
    פרק א - אמנות הדיבור
    החפץ חיים מביא משל לאומן.
    אדם רגיל מתכנן,במוחו, כלי מסוים, אך בבואו לייצר את הכלי הוא לא תמיד מצליח כיוון שידיו אינן מורגלות כידי אומן לייצר כלים.
    כך בשמירת הלשון, מרבית בני האדם חושבים שזו מידה טובה, אבל בחיי היום יום ישנה בעיה של מימוש מידה זו כיוון שהפה איננו רגיל לכך.
    לשם כך ממליץ החפץ חיים להתאמן בעניין זה עד שנרגיל את פינו של לדבר לשון הרע.
    משל נוסף: אם אדם יאבד את כוח הדיבור שלו ורופא חכם יציל אותו, הרי ודאי הוא יכבד רופא זה וישמע בקולו.
    אם כך הקב"ה נתן לנו את כוח הדיבור, אז ודאי שאנו חייבים לשמוע בקולו ולא ולדבר לשון הרע כפי שציוונו בתורה.
    הסבר לפסוק (תהילים נ"ח ב') "האמנם אלם צדק תדברון, מישרים תשפטו בני אדם"
    פרק ב - אמנות הדיבור (המשך)
    האדם לא צריך לומר: אולי לא אלמד את כל ההלכות הקשורות ללשון הרע ופשוט אעשה עצמי כאילם ולא אדבר כלל. כיוון שישנם זמנים שצריך לדבר, למשל בהקשר של "לא תעמוד על דם רעך". אם רואים אדם שעומד להיפגע צריך להזהיר אותו (ראה 7 התנאים בהלכות לשון הרע כלל י').
    הגר"א כתב באגרתו "עלים לתרופה" שאדם צריך לייסר את עצמו, אבל לא בתעניות וסיגופים אלא ירסן את פיו ותאוותיו.
    עוד נאמר: בין חכמים גדלתי ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.
    אדם הרגיל לשתוק יימנע מחירופים וגידופים. גם כאשר מחרפים אותו הוא לא יגיב ובלאו הכי מריבות איתו יפסקו.
    "סייג לחוכמה שתיקה".
    שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".
    עדיף שיאמרו לך דבר, מאשר יאמרו לך שתוק.
    לשם כך נברא האדם עם 2 עיניים, 2 אוזניים, 2 נחיריים ופה אחד, לומר שימעט בדיבור.
    הדיבור מייחד את האדם משאר הברואים בטבע לכן צריך לעשות לו "מסגרת של זהב".
    פרק ג - עצות נוספות לשמירת הלשון
    אדם החושש מדיכאון אם לא ידבר עם אנשים, יכול לדבר, אבל יבנה לעצמו כלים להישמר מלשון הרע.
    החפץ חיים מספר על הגאון ר' רפאל מהמבורג ש-4 שנים לפני מותו, פרש מן הרבנות וביקש מבני ביתו הסובבים אותו לא להשמיע שום שם אדם בשיחה איתו.
    זה דוגמא לכלי, אשר מסייע מאוד בשמירת הלשון.
    לא לדבר עם אומן על מתחרים בני אומנתו, כמו חנווני על חנוונים. כיוון שדיבור כזה עלול להוביל לדיבור גנות על המתחרים.
    לא לספר, יותר מדי, בשבחו של אדם שמתוך שבחו המספר או השומע יכולים להגיע לגנותו ע"י האמירה "הכל טוב, חוץ מ...".
    אם כבר התחיל לדבר עם ראובן על שמעון ובאמצע השיחה גילה שהם שונאים, אזי ינסה לשנות את נושא שיחה (אם איננו יכול להשכין שלום בניהם).
    אם במהלך שיחה מרגיש שיגלוש ללשון הרע, אזי צריך להפסיק לדבר, למרות שזה קשה.
    עניין זה דומה לאדם, היושב במסעדה ובעודו נוגס בבשר, אומר לו חברו שהבשר איננו כשר. ברור שהוא יפסיק לאכול ואף יוציא את אשר בפיו. על זה כבר נאמר: "מוטב שיקרא אדם שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום (הקב"ה)".
    צריך להתייחס לדיבור לשון הרע כאל אכילת בשר לא כשר ואף חמור מזה.
    מומלץ לא לעמוד בחברת אנשים, כיוון שזה מביא, במקרים רבים, לדיבור לשון הרע.
    מי שרוצה לזכות בשמירת הלשון יעשה הפוך מבעלי לשון הרע.
    לא להתקבץ לסיפור אנשים.
    לא לברר, כל הזמן, על חדשות אצל השכנים, בעיר הסמוכה וכו'.
    החפץ חיים אומר ששמירת הלשון זה עניין של הרגל. אם מנסים להתאפק כמה שבועות, אחר כך זה כבר הופך לעניין טבעי אצל האדם.

    השבמחק
  19. שער התבונה ד-ו
    פרק ד - גודל מעלת האדם, הדן את חברו לכף זכות
    אם נדון כל אדם לכף זכות, אזי הסיכוי שנדבר עליו לשון הרע קטן.
    החפץ חיים מביא סיפור ממסכת שבת (דף קכ"ז עמוד ב'), על אדם שהעסיק פועל ולא שילם לו את שכרו. למרות שמתחילת הסיפור המעסיק לא נראה בסדר, מסופר איך הפועל הטה כל עובדה לכף זכות ולא האשים את המעסיק.
    כמו שאדם דן את חברו לכף זכות, כך דנים אותו למעלה לכף זכות.
    פרק ה - ואהבת לרעך כמוך
    שמירת הלשון והטיית כף חברו לזכות תלויות במצוות: "ואהבת לרעך כמוך". שכן אם האדם אוהב את חברו באמת, הרי הוא יחפש בכל מקרה את צדדי הזכות.
    מצווה זו מסייעת גם בדיעבד אם חברו כבר עשה מעשה, אשר על פניו נראה לא ראוי. אבל גם יכולה למנוע מחברו לעשות מעשים, אשר יכולים להתפרש כלא ראויים.
    החפץ חיים מביא משל: בנו של ראובן התנהג באופן לא ראוי. שמעון פרסם עניין זה ברבים. לראובן (האב) יש תרעומת גדולה על שמעון שלא ניסה למנוע מהבן לעשות מעשים אלו או לפחות להוכיח את הבן בצורה שקטה שאינה מפורסמת.
    כך הקב"ה מתייחס לעם ישראל כבניו וכך הוא רוצה שהם יתייחסו אחד לשני.
    פרק ו - נקימה ונטירה ושכר הנשמר מהם
    קיים איסור לנקום ולנטור לחבר על עוול שעשה.
    החפץ חיים משווה את הבודדים בעם ישראל לאיברים שבגוף האדם. אם אחד הלך בדרך ורגליו נתקלו זו בזו, לא יעלה על דעתו לשנוא או לפגוע ברגל שנתקלה. כך עם ישראל אם אחד עשה עוול לחברו אין מקום לשנוא אותו או לנקום בו. כדאי גם לזכור שאם נעשה עוול לאדם מן השמיים כיוונו שזה יעשה ע"י חברו זה.
    בפסוק כתוב: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'".
    שאלה: מדוע הפסוק מסתיים ב"אני ה'" ?
    תשובה: לעיתים ראובן רוצה לנקום וודאי לנטור כיוון שהוא מרגיש ששמעון עשה לו עוול. מן הצד השני עומד שמעון, איש ישר דרך שה' אוהב את מעשיו וגם עכשיו מעשהו היה נקי.
    לכן אומר הפסוק: "לא תיקום ... ואהבת ... אני ה'". כלומר לא תיקום כי אולי מדובר באיש שה' אוהב אותו.

    השבמחק
  20. שער התבונה ז-ט
    פרק ז - לא לדבר רע על כלל ישראל, אלא ללמד זכות עליהם
    אסור לדבר לשון הרע על כלל ישראל.
    מובאות דוגמאות של נביאים שנכשלו בנושא ונענשו, לכן אף אנחנו צריכים להיזהר מאוד.
    צריך ללמד זכות על כלל ישראל.
    מובאת, בפרק זה, דוגמא של גדעון בן יואש, שנגלה לו מלאך בזכות שלימד זכות על ישראל.
    פרק ח - מידת הסבלנות
    אדם בעל מידת סבלנות מוכן לשמוע עלבונות ולא להגיב מיד מונע עצמו מלדבר לשון הרע.
    במסכת שבת מתייחסים לבעלי מידת הסבלנות ב-3 רמות:
    1. הנעלבים ואינם עולבים,
    2. שומעים חרפתם ואינם משיבים,
    3. עושים מאהבה ושמחים בייסורים.
    יש כאן 3 מדרגות בסבלנות האדם:
    1. אדם שאינו מעליב את חברו בתגובה לעלבון, אבל עדיין שמשיב לחברו.
    2. אדם, אשר איננו משיב לחברו על העלבון, אבל בתוך תוכו כואב לו על כך.
    3. אדם, אש ר מקבל את הייסורים שבעלבון תוך כדי אהבת ה' והבנה שכך צריך להיות.
    מידה זו האחרונה מגלמת בתוכה רעיון גדול. בעצם המעליב הוא שליח של הקב"ה ולכן ודאי לא צריך לכעוס עליו. צריך להבין שהקב"ה הביא עלינו ייסורים אלו כדי לכפר על מה שעשינו. לכן צריך לקבל ייסורים אלו באהבה.
    מסופר על שני אחים, תלמידי הגר"א, ר' זלמן ור' חיים מוולאז'ין שנסעו בדרך. באחת האכסניות קיבל אותם בעל האכסניה בצורה קשה ולא נעימה ובסופו של דבר לא נתן להם ללון. בדרכם משם ראה ר' חיים את אחיו בוכה. שאל אותו : " מדוע אתה בוכה ?", אני לא מתייחס לדבריו כלל. ענה לו ר' זלמן : " אני לא בוכה על דברי הגנות, אלא אני בוכה על שלא הגעתי למדרגת : " עושים מאהבה ושמחים בייסורים ". כלומר שלא היה יכול לקבל באהבה ייסורים אלו.
    לסיכום, סבלנות גוררת אחריה שמירת הלשון.
    פרק ט - מידת הביטחון וקביעת עיתים לתורה
    אדם, אשר בוטח בקב"ה שיספק לו את צרכיו, מבין שגם אם נראה לרגע שחברו גורע ממנו אין זה נכון. (דוגמא לגורע ממנו אפשר לראות בעסקים, כאשר נראה שאחד מרוויח הון על חשבון חברו.) כיוון שהקב"ה פוסק לכל אחד את המגיע לו.
    בטחון כזה מרחיק מלשון הרע.
    מידה זו קשורה ללימוד תורה, כי אסור לאדם, אשר מקדיש מזמנו ללימוד תורה, לחשוב שבאותה עת הוא מפסיד זמן לעסקיו. הרי לא יעלה על הדעת שהקב"ה יגרע מאדם הלומד תורה.

    השבמחק
  21. שער התבונה י-יב
    פרק י - עוד מידת הביטחון
    החפץ חיים מציג משל, המלמד שלמרות הסתר הפנים, הקיים היום מצד הקב"ה, עדיין צריך לבטוח בה'.
    המשל : מלך מסוים שלט בעוצמה במדינות רבות. באחד המחוזות ניסתה קבוצה שולית למרוד בו. המלך ביקש מעבדו שיביא לו ציפור שתזמר לו בארמון. העבד תפס ציפור והוליכה לארמון. בעת ההליכה לארמון אמר העבד לציפור : " כמה מסכנה את שהרי יש מורדים במלך ואין לו סיכוי להתקיים. "
    ודאי שמדובר כאן בטעות שהרי מדובר במלך חזק מאד.
    כך הקב"ה, למרות שכרגע נראה שיש כאן איתנו "מורדים", הרי הוא שולט בעולם ובכל היקום. לכן זו טעות להתייחס רק למה שאנו רואים.
    מכאן שיש לבטוח בה'.
    פרק י"א - מידת הביטחון בה'
    הבוטח בקב"ה ואיננו כועס על הזולת שלקח ממנו משהו, עתיד כנראה לקבל את המגיע לו בזכות מן הקב"ה.
    משל: לאב אחד היו שני בנים. במהלך אחת מן הארוחות חטף בן אחד מאחיו את מנת המזון. השני, במקום לעורר מהומה, פנה לאביו וביקש מנה אחרת. האב שמח לתת לו והעדיף זאת על פני מריבה. כיוון שבמריבה, למרות שאחד מהם צודק, האב היה כועס על שניהם.
    כך הקב"ה מעדיף את השקט והאחדות בין בני האדם על פני מריבה ומחלוקת.
    פרק י"ב - זכירת מעשה מרים
    זכירת מעשה מרים היא אחת ממצוות הזכירה.
    כתוב: "זכור אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים".
    זכירה זו יכולה להציל אותנו מעוון לשון הרע.
    הפסוק מתחלק ל-4 חלקים:
    א. "אשר עשה" – מדובר בצרעת, אשר פגעה במרים.
    ב. "למרים" – דווקא למרים הנביאה, אשר היו לה זכויות רבות.
    ג. "בדרך" – הקב"ה לא חיכה שיגיעו למקום יישוב, אלא העניש את מרים בדרך וכל העם ישב וחיכה לה שתבריא.
    ד. "בצאתכם ממצרים" – מיד ביציאה ממצרים, למרות שעדיין לא היה ברור מה מותר ומה אסור והעם עדיין לא הפנים את איסור לשון הרע.
    מזה יכול כל אחד ללמוד שאם מרים נענשה בתנאים ההם, אזי כל אחד עלול להיענש.

    השבמחק
  22. רק י"ג - מידות רעות, הגורמות ללשון הרע - כעס וליצנות
    ישנם 7 תכונות רעות באדם, אשר גורמות לו לדבר לשון הרע. חינוך עצמי והימנעות ממידות אלו ישפרו את חייו של האדם ויחסכו ממנו לשון הרע.
    7 המידות:
    א. כעס,
    ב. ליצנות,
    ג. גאווה,
    ד. ייאוש,
    ה. הפקר,
    ו. נרגנות,
    ז. אומר מותר.
    וראשי התיבות הם: "כל גיהנם".
    כעס הכעסן, בשעת כעסו, איננו שולט בדבריו ואין שום דרך למנוע אותו מלדבר לשון הרע.
    הפתרון: להימנע מכעס.
    החפץ חיים מוסיף שחובה להימנע מכעס, כיוון שהכועס, הכל נעשה אצלו הפקר.
    פירוש הפסוק: "לא יהיה בך אל זר".
    איזה אל זר יכול להיות בגופו (בך) של אדם ?
    זה הכעס.
    בזמן שהכעס שולט באדם, הוא אפילו לא מכיר באלוקים, חס וחלילה.
    ליצנות אדם, הרגיל לשבת בחבורת אנשים ולהתלוצץ אתם, מגיע לסיפור לשון הרע כדי להמשיך את הצחוק.
    משל: כאשר מוליכים מישהו לבית המשפט בעוון כלשהו, הוא שומר על פיו לא לומר אף מילה מיותרת. למרות שבחלק גדול מן המקרים הוא יוצא זכאי לאחר החקירה.
    כך אנחנו צריכים להיזהר במשך היום מלהתלוצץ סתם ולהגיע ללשון הרע.
    כי אמירת לשון הרע מחייבת אותנו בדין בצורה ברורה.
    פרק י"ד - הגאווה
    גאווה הגאווה גורמת ללשון הרע. הגאוותן בודק כל הזמן את סביבתו כדי לברר, אם יש משהו, העולה עליו בתכונה כלשהי.
    כאשר הוא מזהה אחד כזה, הוא יעשה הכל כדי להפחית בערך תכונה זו אצל האחר.
    באמצעות לשון הרע הוא יכול להגיע למטרה זו.
    לעיתים אף באמצעות הוצאת שם רע (דברי שקר).
    משל: ראובן ושמעון נשלחו לארץ רחוקה לקנות סחורה עבור עשיר אחד.
    ראובן קיבל 1000 ₪ ושמעון קיבל 200 ₪ לצורך קניה זו.
    שני האנשים בזבזו חלק מכספם ולא קנו,עדיין שום סחורה.
    ראובן בזבז 800 ₪ נשארו לו 200 ₪.
    שמעון בזבז 150 ₪ נשארו לו 50 ₪.
    בערב, נפגשו השניים באכסניה, ראובן אומר לשמעון אני עשיר ממך, לי יש 200 ₪ ולך יש רק 50 ₪.
    המסתכל מן הצד יאמר לראובן: "טיפש, הרי אתה חייב הרבה יותר לעשיר ששלח אתכם."
    כך גם בעולמנו, לעיתים בחלון הזמן, בו אנו חיים, נראה שלאחד יש יותר מן האחר (בכסף, בחכמה וכו'), אין אנו רואים את התמונה כולה וקשה לנו לשפוט.
    פרק ט"ו - ייאוש והפקר
    ייאוש לעיתים אנשים אומרים, מה ננסה להישמר מלשון הרע, הרי אין לנו סיכוי להצליח. על כך אומר החפץ חיים שהקב"ה נתן לנו את התורה כדי שנשמור עליה ויש ביכולתנו לעמוד בקיום המצוות. בתורה מופיע "לא תלך רכיל בעמיך", לכן אנחנו יכולים.
    העצה היא לנסות להישמר קצת (שעה ביום או פחות) אח"כ זה כבר יבוא מאליו.
    הפקר אנשים מתרשלים, לעיתים, משמירה על לשון הרע, כיוון שהם רואים שרבים אחרים לא שומרים. כיוון שזה נראה כהפקר אצל אחרים, אז אולי לא צריך לשמור מלדבר לשון הרע.
    משל: אנשי העיר חולים במחלה קשה. רופאים רבים כבר ניסו לרפא אותם ללא הצלחה. אם יום אחד יגיע רופא ידוע לעיר, הרי לא יעלה על הדעת שאנשי העיר יאמרו: "לשם מה נלך אליו, הרי אף אחד לא הצליח לרפא אותנו ?". כיוון שכאשר האדם חולה מאד, הוא מנסה הכל כדי להתרפא.
    אם בענייני הגוף כך, קל וחומר שבענייני הנפש צריך להזדרז ולרפאות את הנפש.

    השבמחק
  23. רק ט"ז - נרגנות ואומר מותר
    נרגנות מידה זו של נרגנות מתארת אדם, המתלונן על כל דבר, אשר נעשה מסביבו. אפילו שגגות של חבריו, הוא מפרש כזדונות. אדם, הנגוע במידה רעה זו לא יוכל להימלט מלשון הרע. הצורך להתלונן מוביל בהכרח לעבור על המצוות הבאות:
    "ואהבת לרעך כמוך",
    "לא תשנא את אחיך בלבבך",
    "בצדק תשפוט את עמיתך",
    חשד בכשרים,
    אונאת דברים,
    הלבנת פנים,
    עוון מחלוקת.
    אומר
    מותר התכונה האחרונה בין 7 התכונות היא: אומר מותר. דהיינו האדם אומר לעצמו: "דבר זה איננו נחשב ללשון הרע" או לחילופין "זה אמנם לשון הרע אבל מותר לספר על אדם זה לשון הרע".
    כפתרון לתכונה זו, ממליץ החפץ חיים, פשוט ללמוד את ההלכות כפי שהן מופיעות בספר החפץ חיים (הספר הראשון).
    ללימוד ההלכה יש תכונה נוספת, אשר איננה קשורה דווקא לשמירת הלשון אלא לכל מצווה. לימוד ההלכה מסייע לאדם להישמר מלעבור על מצווה זו.
    כלומר למרות שהיצר סוחף אותנו לדבר לשון הרע, הרי עצם ידיעת ההלכה מסייעת בידינו להילחם ביצר זה.
    פרק י"ז - המעניש את חברו לא יינקה
    מסופר על יהוא שנענש על שהרג את בית אחאב. למרות שמעשה זה מצא חן בעיני הקב"ה, יהוא נענש, כיוון שגם הוא עבר בסופו של דבר על העבירות שאחאב עבר.
    אנו למדים מזה שאם אדם פוגע באחר, למרות שלכאורה נראה שעשה כדין, עליו להיזהר כפליים בעבירות דומות.
    לכן לפני שמוצאם חסרונות באחרים צריך לחשוב היטב אם אין בנו את אותם חסרונות או האם אנו לא נעשה או עשינו את אותם דברים (לא ראויים לכאורה).


    סוף שער התבונה

    השבמחק
  24. כן יאבדו כל אויבך ה'

    אני בתור חסיד גור מאוד שמח מהמפלה שרדזמנסקי קיבל ואני לא דעת יחידאי לגבי מה שהיה כתוב על זילברברג עוד לא שמעתי מזה אבל אני מחכה להרגע שזה יקרה

    השבמחק
  25. i can not wait for this to happen, and as i would like to clarify there is no official fight going on between the rebbes kids and neither between the pnei menachems kids, what you wrote about Gluzman and his hecnchmen being kicked out by Nechemias men we all wish that was true but meanwhile we can continue to wish, and also Litzman we would like to see the same fate befall him, I do thank Hashem that he gave the rebbe a son like nechemia that still cares a little bit about ger ( he wasn't always that way he changed after he lost his triplets)

    השבמחק
  26. You're a piece of shit, he was always like this, you're just trying to put an impression as this changed him. I wish you had not write that sentence . You're so stupid and low .by the way there is no fight at all, so , call him up and ask his forgiveness

    השבמחק
  27. It actually did change him and using four letter words will not chang the fact

    השבמחק