מאת הרב אליעזר שמחה ווייס
מתחילים מחדש ומעבירים הלאה- פרשת בראשית
התורה פותחת במילים: ״בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ״ (בראשית א, א). בפרשת בראשית אנו לומדים על בריאת העולם ועל תפקידו של האדם בעולמו של הקב״ה. בתוך סיפור הבריאה חוזרת פעמים רבות המילה ״ויהי״: ״ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור״ (שם, פסוק ג), ובהמשך: ״ויהי ערב ויהי בקר, יום אחד״ (שם, פסוק ה).
הבריאה מתקדמת שלב אחר שלב, עד להשלמתה. גם בחיינו לא תמיד אנו מבינים מיד את משמעותם של הדברים שאנו עוברים. לפעמים רק לאחר זמן אנו מבינים מה למדנו מן הניסיון ומה עלינו לתקן. חובתנו היא להמשיך בעבודת ה׳ ולעשות את המוטל עלינו.
במדרש בראשית רבה (ג, ז) נאמר: ״מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו״. המדרש עוסק בבריאת העולם, אך הוא מעורר אותנו לחשוב על חובתנו גם בשעה שאנו מתמודדים עם קשיים. אין די להצטער על מה שאבד; עלינו לברר מה מוטל עלינו לעשות מכאן ולהבא.
שלמה המלך אומר במשלי: ״כי שבע יפול צדיק וקם״ (משלי כד, טז). גם הצדיק עלול להיכשל, אבל הוא אינו נשאר בנפילתו. הוא קם, לומד את הלקח וממשיך בעבודת ה׳. אין פירוש הדבר שמתעלמים מן העבר או מן הכאב, אלא שמכירים במה שדורש תיקון וממשיכים הלאה.
זהו גם אחד המסרים שאנו לוקחים עמנו משמחת תורה. אנו שמחים בתורה ורוקדים לכבודה, אבל השמחה אינה מסתיימת עם תום הריקודים. היא צריכה ללוות אותנו במשך כל השנה, בלימוד התורה, בקיום המצוות ובהנהגתנו עם בני המשפחה ועם הבריות.
תורה שאדם לומד צריכה להשפיע על חייו. היא צריכה להתבטא ביושר, במידות טובות, בסבלנות וביחס לזולת. לא די בכך שאדם יודע ללמוד; עליו להשתדל לחיות על פי מה שהתורה מלמדת אותנו.
מי שזכה ללמוד תורה נושא באחריות להעבירה הלאה. עליו ללמד את בניו, לעודד אחרים ללמוד ולהראות בהתנהגותו את דרכה של תורה. הנהגה של יושר, טוב לב ויראת שמים יכולה להשפיע על הסובבים אותנו לא פחות מדברים הנאמרים בפה.
יש קשר מיוחד בין פרשת בראשית לבין שמחת תורה. אנו מסיימים את התורה במילים ״לעיני כל ישראל״ (דברים לד, יב), ומיד מתחילים מחדש: ״בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ״.
במשך השנה קראנו על האבות הקדושים, על יציאת מצרים, על מתן תורה ועל שנות המדבר. למדנו על גדלותם של אבותינו, אך גם על הניסיונות, החטאים והכישלונות שהתורה מספרת עליהם. התורה אינה מסתירה את הקשיים שעברו על אבותינו ועל עם ישראל.
ובכל זאת, כשמסיימים את התורה, אין מניחים אותה בצד. מיד מתחילים שוב מבראשית. איננו חוזרים לנקודת ההתחלה כאילו לא למדנו דבר. אנו מתחילים מחדש עם כל מה שלמדנו וקיבלנו, וממשיכים להוסיף בלימוד התורה ובקיום מצוותיה.
כך נמשכת שלשלת הדורות. כל דור מקבל את התורה מהדור שקדם לו, ועליו מוטלת החובה להעבירה לדור הבא. עלינו לדאוג שילדינו ונכדינו יגדלו בתורה וביראת שמים, וימשיכו את הדרך שקיבלנו מאבותינו.
הדברים מקבלים משמעות מיוחדת מאז שמחת תורה תשפ״ד, שבעה באוקטובר 2023. עם ישראל עבר מאז תקופה קשה מנשוא. רבים נהרגו, חיילים נפלו, משפחות איבדו את יקיריהן, יישובים נפגעו, והחטופים ובני משפחותיהם עברו ייסורים קשים. הכאב והדאגה נגעו בעם ישראל כולו.
איננו שוכחים את הנופלים ואת המשפחות השכולות, ואיננו יכולים להתעלם מסבלם של החטופים ושל בני משפחותיהם. אנו ממשיכים להתפלל לשלום עם ישראל, לשלומם של חיילי צה״ל ולשובם של החטופים, ומייחלים לישועה ולימים של ביטחון.
לצד הכאב מוטלת עלינו החובה להמשיך לבנות. אין בכך כדי לומר שהכאב חלף או שכל מה שדורש תיקון כבר תוקן. אך אסור לנו לוותר על עתידו של עם ישראל ועל המשך קיומם של תורה ומצוות.
אחת החובות הגדולות המוטלות עלינו היא לדאוג להמשך עולם התורה. עלינו לחנך את ילדינו לאהבת תורה, ליראת שמים ולקיום המצוות, ולהבטיח שהדור הבא יקבל את התורה וימשיך לשמור עליה.
אחריות זו נוגעת גם לחיים הציבוריים. לקראת הבחירות לכנסת, הצפויות להתקיים ביום שלישי, ט״ז בחשוון תשפ״ז, 27 באוקטובר, עלינו לחשוב לא רק על צורכי השעה, אלא גם על עתיד עולם התורה ועל צורכי הציבור.
עלינו לשאול את עצמנו מה אנו מבקשים להבטיח לילדינו ולנכדינו. כיצד נשמור על האפשרות ללמוד תורה, לקיים מצוות ולחנך את ילדינו בדרך התורה בארץ ישראל? כיצד נדאג שגם הדור הבא יוכל להמשיך את הדרך שקיבלנו מאבותינו?
ההכרעות הציבוריות שאנו מקבלים צריכות להיעשות מתוך אחריות ומתוך מחשבה על הדורות הבאים. לצד צורכי הציבור, עלינו לזכור את חובתנו לשמירת התורה, לחינוך ילדינו ולהמשך קיומו של עולם התורה. אין זו אחריותם של הרבנים והמחנכים בלבד; היא מוטלת על כל אחד מאיתנו.
כשם שאנו קיבלנו את התורה מדורות קודמים, כך עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי להעבירה בשלמותה לילדינו ולנכדינו. זוהי זכות גדולה, אך גם חובה שאי אפשר להתעלם ממנה.
פרשת בראשית מלמדת אותנו על הבריאה ועל תפקידו של האדם בעולמו של הקב״ה. שמחת תורה מלמדת אותנו שגם לאחר שמסיימים, מתחילים שוב. אנו ממשיכים ללמוד, להתחזק ולתקן את הטעון תיקון.
המבחן אינו רק אם סיימנו את התורה, אלא כיצד אנו חיים לאורה. האם התורה ניכרת במעשינו? האם ילדינו רואים בבית את חשיבותה? והאם אנו עושים את הדרוש כדי שגם הם יעבירו אותה לדור הבא?
זו חובתנו: ללמוד תורה, לקיים את מצוותיה, לחיות על פיה ולחנך את בנינו ובני בנינו ללכת בדרכה. כך נמשיך את שלשלת הדורות, וכך התורה שקיבלנו מאבותינו תוסיף להתקיים ולהאיר את חיינו גם בדורות הבאים.
הרב אליעזר שמחה ווייס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.