סמוטריץ וסטרוק לדיראון עולם: המלחמה שלכם בלומדי התורה הביאה לחורבן הבית
ההיסטוריה היהודית והפוליטית של מדינת ישראל תזכור את התקופה הנוכחית כקו שבר מוגלתי, רגע שבו השאיפות המשיחיות והאגו המנופח של הנהגת הציונות הדתית החריבו במו ידיהם את המבצר הפוליטי של המחנה הלאומי. מפלת הימין אינה גזירת גורל ואינה תולדה של תככים מתוחכמים מצד השמאל; היא פרי באושים של התנהלות פושעת, קצרת רואי ומתנשאת, שהובלה בידי מי שרואים את עצמם כאדוני הארץ, אך בפועל התגלו כאידיוטים השימושיים של הגרועים שבאויבי המסורת.
ההסתה הפרועה, הבלתי פוסקת והבלתי נסלחת של נציגי המגזר נגד לומדי התורה ועולם הישיבות תישאר לדיראון עולם ככתם בל יימחה. מי שמתיימרים לייצג את הציבור האמוני, נגררו בעיניים עצומות – או שמא בנפש חפצה – אחרי קמפיינים תקשורתיים זולים שנוהלו בעיתונות הכללית ובעיתונות המגזר, והפכו לחיילים המצטיינים של התקשורת האנטי-דתית.
מגדל הקלפים של היוהרה
במשך שנים נבנתה בתוך הציבור הדתי-לאומי אשליה מסוכנת של עליונות מוסרית ותרבותית. הגישה הזו, שרואה בבניית חוות ובשירות הצבאי חזות הכול, תוך זלזול מופגן, עמוק ומושרש בלומדי התורה ובגדולי ישראל, הגיעה לשיאה הפוליטי ההרסני. האזהרות היו על הקיר. רבנים, ראשי ישיבות, עסקנים פוליטיים ואנשי שטח שפויים התחננו בפני המנהיגות הזו לעצור. הם הזהירו אותם שההתקפות החוזרות ונשנות על הציבור החרדי, והניסיונות לכפות פשרות רוחניות על מי שתורתם אומנותם, יובילו לקריסתו הטוטאלית של גוש הימין.
אך האוזניים היו אטומות. היוהרה, אותה "חכמה" בעיני עצמם, סימאה את עיניהם. התשוקה לקבל ליטוף תקשורתי מהזרם המרכזי החילוני, הרצון להוכיח שהם "הדתיים הנאורים" והממלכתיים שדואגים לנטל, גרמו להם לפעור את פיהם נגד גדולי הדור, מנהיגיו הרוחניים של עולם התורה. במקום לעמוד כחומה בצורה מול גלי השנאה ששטפו את הרחובות, בחרו נציגי המגזר לתפוס את הגרזן ולהצטרף למחריבי החומות.
הפרדוקס המגזרי: בונים בימין, מרסקים בשמאל
אין ביטוי טרגי יותר להתנהלות זו מאשר הפרדוקס המובנה בלב ליבה של העשייה המגזרית. ביד אחת, אותה יד ימין, הם השקיעו משאבים עצומים בבניין הארץ, בהקמת מאחזים, בביצור ההתיישבות ובפיתוח גבעות וחוות ביהודה ושומרון. פעילות זו, שזכתה להערכה רבה, הציגה אותם כחלוצי המחנה וכמי שנושאים את חזון הארץ על כתפיהם.
אך ביד השנייה, יד שמאל, הם החריבו את התשתית הרוחנית המאפשרת את הקיום הפיזי של המפעל הזה. הליכה נגד התורה ונגד לומדיה היא כריתת הענף שעליו כולנו יושבים. בלי זכות התורה, בלי כבוד התורה, ובלי הלגיטימציה של עולם הישיבות, אין שום משמעות רוחנית או קיומית ליישוב כזה או אחר. התפיסה המעוותת לפיה ניתן לבנות את הגוף הפיזי של הארץ תוך כדי ריסוק נשמתה הרוחנית – עולם התורה – היא הטעות הפטלית שמוטטה את המגדל כולו.
העבדים הכנעניים של המחנה השני
הביטוי "מזרוחניקים" חזר לא פעם בשיח הפנימי כאות גנאי להתבטלות מרצון בפני הערכים המערביים והחילוניים. בהתנהלותם האחרונה, הוכיחו נציגי התנועה הזו כי הם אכן מתפקדים כעבדים כנעניים של השמאל. השמאל הפוליטי והתקשורתי זיהה את נקודת התורפה – האגו המגזרי והצורך בהכרה – והפעיל קמפיין מתוחכם שמטרתו לפלג את הגוש האמוני מבפנים.
נציגי הציונות הדתית נגררו למלכודת הזו בשמחה וברשות. הם אימצו את הטרמינולוגיה של האנטי-דתיות, דיברו על "שוויון בנטל" באותן מילים שבהן משתמשים שונאי הדת המושבעים, והפכו לכלי השרת היעיל ביותר לפירוק השותפות הפוליטית ששמרה על ממשלת ימין יציבה. במקום להבין שכל מטרת המערכת היא להפריד בינם לבין השותפים הטבעיים שלהם כדי להפיל את השלטון, הם האמינו שהם מובילים מהפכה מוסרית. התוצאה היא קריסה פוליטית מוחלטת, שבה הימין איבד את כוחו, ועולם התורה נותר פצוע ומדמם מהסכינים שננעצו בגבו על ידי מי שאמורים היו להיות אחיו.
מחיר הבגידה בערכים
השבר הזה אינו פוליטי בלבד; הוא שבר רוחני ותרבותי עמוק. הציבור האמוני בישראל, שרובו הגדול רוחש כבוד עמוק לתורה וללומדיה, מביט כיום בנציגיו בבושת פנים ובזעזוע. ההבנה שהנהגה פוליטית מכרה את נכסי צאן הברזל של היהדות עבור נזיד עדשים של כותרות מחמיאות בעיתונות, מכה גלים ומייצרת תחושת מיאוס קשה.
הניסיון ההיסטורי מלמד שמי שמפנה עורף לגדולי התורה ויוצא למלחמה נגד עולם הישיבות, סופו להיפלט מהמערכת הפוליטית והציבורית בבושת פנים. הציבור לא יסלח, ההיסטוריה לא תמחל, והתורה עצמה תתבע את עלבונה. המפלה הזו היא תמרור אזהרה בוהק לכל מי שחושב שניתן להשתמש בתורה כקרדום לחפור בה, או ככלי משחק פוליטי שניתן להקריב לטובת מטרות זרות. השבר הנוכחי דורש חשבון נפש עמוק, אך ספק אם ההנהגה הנוכחית, השקועה עדיין ביוהרתה, מסוגלת לחולל אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.