70 שנה אחרי קום המדינה, ניתן לקבוע בוודאות. כל ההתדרדרות החרדית והדתית ומחיקת כל סממן יהודי ממדינת ישראל והפיכתה לארץ מתבוללת נעוצה בכך שהציבור הדתי והחרדי היה מפורד. בתחילה הפירוד היה בין המזרחי לחרדים לאחר מכן החל פא"י וגם ממנה התפרדו ולאחר מכן ש"ס ולאחר מכן דגל והסוף עדיין לא נראה באופק.
כן, ניתן לקבוע בוודאות חזית דתית טכנית אולי לא הפתרון המושלם אבל בהחלט היה מצב את הנושא הדתי בראש סדר העדיפויות ולא כפי שקורה היום. הסיבה האמיתית הייתה בגלל חילוקי דעות פנים מפלגתיות, ולמעשה המחלוקת בין כולם גרמה שכולם הפסידו. חזית דתית וחרדית הייתה הופכת את המחנה הדתית לגוש מוצק שאי אפשר לפגוע בו. החינוך הדתי והחרדי היה נהפך לחזק מאי פעם והיה יכול מול כל הגורמים. שלא לדבר שהיה מאד קשה לפגוע בארץ ישראל ושאר תוכניות השמאל.
שיטת ההפרד ומשול בתוככי הציבור הדתי והחרדי, הצליחה לפורר אותנו מבפנים ולמעשה הציבור הדתי והחרדי כמעט ולא שווה הרבה ולא יכול לעשות הרבה עם הכח האדיר שבידיו.
אבל אשמים אנחנו. וצריך לומר כאן את האמת, שהאדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל היה זה שתמיד זעק על הנושא ואמר בדיוק את מה שיקרה אם לא יעשו חזית דתית טכנית והדגש שלו הייתה על טכנית כדי שכל מפלגה תשמר את האידיאולוגיה הצרופה שלה ולמעשה הוא צדק מאד בנושא הזה. אגב, מה שקרה בגלל שאין חזית דתית שהמזרחי התדרדרו מאד בהשקפה וגם החרדים של היום רחוקים מאד מהחרדים של פעם. הליכה ביחד לצרכי הגדלת הכח הדתי היה שומר היטב את האידיאולוגיה וגם את הכח החרדי והדתי.
אמנם זה נראה כמעט ולא רלוונטי לימינו אלה, אבל צריך לזכור שלאחר רצח רבין הסכים הפני מנחם זצ"ל וגם אריה דרעי למתווה של חזית דתית כוללת. הדבר נגדע בגלל פטירת הפני מנחם זצ"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.