השכנת שלום

 מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

בס"ד,  ערש"ק נשא / בהעלתך י סיון תשפ"ב.

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'

 באסרו חג, קיבלתי שיחת טלפון ממספר בלתי מוכר, ופלונית שאלה אם היא יכולה לדבר עם 'כבוד הרב'?

 עניתי שבינתיים אני לא רב עם אף אחד, אבל מוכן לשמוע מה בפיה

 סיפרה פלונית, כי יש לה הכרת הטוב לגליון ולהקדמה. לדבריה, בעלה מדפיס מדי שבוע את המאמר (ולפעמים גם את הגליון) ומספר בשולחן שבת את האמור שם, והרבה עניינים של חיזוק הם שואבים משם, בעיקר בעניינים של בין אדם לחבירו ענייני ויתור והתבוננות בהשגחה פרטית

 לא בשביל זה התקשרתי, היא מוסיפה, רק ניצלתי את ההזדמנות להודות, התקשרתי כדי לספר לך מעשה מופלא שאירע עמי השבוע בזכות מאמריך

 אוקיי, מחמאות תמיד נעים לשמוע, והשיחה כבר התחילה לעניין אותי

 וכך סיפרה: אני מתגוררת בשכונה חדשה יחסית ובבית לידי מתגוררת שכנתי כאשר מס' מטרים של דשא מפרידים / מחברים בין הבתים, והיה בינינו יחסי שכנות מצויינים, כמעט מידי יום היינו נפגשות בחצר שבין 2 הבתים ובפרט מדי שבת אחה"צ היינו יושבות ומשוחחות תוך השגחה על הילדים שלנו המשחקים ברחוב

 עד שיום אחד הוכיתי בהלם, כאשר בבוקר בהיר, כשיצאתי מהבית לעבודה, הבחנתי במשאית שעצרה ליד הבית ופרקה פלטות ענקיות של פלסטיק לבן (מכוערים, לטעמי) ופועלים התחילו למדוד בין הבתים שלנו וסימנו איפה בדיוק המחצית בין הבתים, והחלו להלום בפטישים לתקוע היתדות לחבר את הפלטות, וכשחזרתי מהעבודה עמדה כבר המחיצה המפרידה בין הבתים שלנו לכל אורך החצר

 הייתי בתדהמה, השכנה לא שאלה ולא עידכנה, הרגשתי מאוד מושפלת, כאילו השכנה יש לה משהו נגדי ולא רוצה את קרבתי, לא התאים לי לשוחח איתה על זה והיה נדמה לי שגם היא מתרחקת ממני, וכך נהיה ניתוק בינינו עד שאפילו שלום לא אמרנו זה לזה, ובניגוד לפתגם הידוע 'חתול שחור עבר בינינו', כאן חשתי כאילו 'הר לבן חצץ בינינו' וכל פעם שראיתי את הגדר המפרידה והמאיימת הזאת הותקפתי בחילה

 הברוגז הזה כבר נמשך כשנתיים, ומי יודע כמה זמן עוד יכול היה להימשך, עד שלפני מספר שבועות בעלי הקריא מגליונך איזה סיפור על ויתור ובקשת מחילה שהולידה ישועות, ובסוף התברר בכלל שהיה מקום לדון לכף זכות, החלטתי שאתגבר על האגו ולקראת חג השבועות כשאני מכינה עוגות ועוגיות גבינה מיוחדות כמנהג ישראל, אכין כמות יותר גדולה (אני בשלנית א' א' במיומנות מרוקאית), ובערב החג אמלא קופסא עם עוגיות חלביות ואכניס אותן לשכנה עם מכתב פיוס נחמד ושלום על ישראל.

 רכשתי המוצרים ועמלתי קשה להוציא יצירת פאר להפליא, הכנסתי המגשים לתנור, ניקיתי הכלים והמשטח שיש, ועליתי להכין את הילדוד'ס לשינת לילה, אך היצר הרע לא יכול לסבול דברים כאלו, וכאשר ה'סמאק דעדאקטער' היינו ה'פייער אלארעם' (גלאי עשן) התחיל להרעיש עולם ומלואו, שעטתי במדרגות, רצתי מהר למטבח ולא הייתי צריכה אפילו לפתוח את התנור כדי להבין שהיצירה 'הלכה פייפן' (תרתי משמע), גם לי וגם לה לא יהיה

 נשברתי, חשבתי שמשמים מונעים ממני להשכין שלום בינינו, התקשרתי לבעלי ותיניתי באוזניו את צערי, הסברתי לו כמה רציתי לסיים את הסיפור באופן מכובד, ואפילו מכתב יפה הכנתי, ושאלתי אותו אם לצאת שוב לרכוש מוצרים חדשים ולהתחיל הכל מחדש, כאשר אני ממוטטת אחרי יום עבודה, פלוס שעות של בישולים ל-3 ימי שבת וחג, הוא האזין בסבלנות, ניחם אותי ואמר בהגיון, כי כעת מאוחר מדי לעשות זאת, הוא הציע שאכין רשימת המוצרים ומחר בבוקר הוא יצא לקנות לי אותם ויעזור לי במטבח כדי להקל עלי

 ידעתי כי זה לא יקרה, ובסוף אני אצטרך לצאת ולקנות ולהכין בעצמי, בעלי עובד קשה, פלוס אין לו סבלנות לחפש מוצרים בסופר מרקט, אבל ההקשבה והאכפתיות הקלו לי על הלב וסיכמנו לדבר ולתכנן כשיחזור

 בבוקר, מעט אחרי שבעלי יצא לתפילה ולעבודה, אני שומע צלצול בדלת, משלוחן הניח לי על המפתן עוגה יפה ומפוארת מקונדיטוריה יוקרתית בעירנו, ועימה מצורף מכתב קצר מבעלי עם מילות הערכה על כל הטירחה, התרגשתי מהמחווה וההזדהות, התקשרתי לבעלי להודות לו על כך, והתברר, כי הוא יודע שאני מאוד אוהבת את העוגה המסויימת הזאת והחליט להפתיע אותי לחג, והוא , בכלל הזמין את זה כבר בתחילת השבוע, כי כל המאפיות, המגדניות והקונדיטוריות, ובפרט היוקרתיות, עמוסות בימים אלו להתפקע ואם לא מזמינים מספיק זמן מראש, אין סיכוי לקבל עוגה מושקעת וטעימה לחג

 שמחתי מאוד על העוגה הזאת, כי זה עוגה חלומית, יקרה אבל שווה, בנוסף לשמחה על שבעלי חשב עלי כבר מתחילת השבוע. חשבתי לפתוח המכסה השקוף הקורץ אלי ולטעום נגיסה קלה על החשבון, אבל התאפקתי והחלטתי להשאיר אותה שלימה לקידוש החלבי בחג השבועות בבוקר, פיניתי מקום במקרר העמוס, והכנסתי את העוגה אחר כבוד למקרר

לא עובר זמן קצר, ובדלת שוב נשמעו דפיקות, ניגשתי לדלת ולתדהמתי, השכנה ההיא עומדת מולי עם קופסא ביד ובתוכה עוגת גבינה שהכינה לי עם מכתב חמוד תלוי עליו, לקח לי שניה להתאושש, רץ לי מיד במוח הפסוק: 'כמים פנים אל פנים, כן לב האדם' כנראה שהרגשנו אחת את השניה, (אולי גם היא קוראת את הגליון שלך) הודיתי לה מכל הלב, בשניה הראשונה הרגשתי מבואסת, על שהקדימה אותי, ועכשיו, איזה טעם יש לדפוק אצלה עוד כמה שעות ולהביא לה עוגה או פרחים כאילו אני קוף שמחקה אותה, אך התעשתתי ואמרתי לה: וואו, הקדמת אותי ברגע, רצתי פנימה, פתחתי את המקרר והוצאתי את העוגה הקורצת השוכנת בה אחר כבוד, שלפתי מהמגירה את המכתב המוכן עבורה כבר מאמש והצמדתי לקופסא, רצתי לדלת ומסרתי לה את הקופסא, היא שרקה מהתפעלות, אינני יודע אם בגלל המראה המיוחד של העוגה (יש על מה), או מההפתעה ששתינו כיווננו לאותה התפייסות? התחבקנו והתפייסנו ואבן נגולה לי מהלב.

 אחרי שהלכה, קלטתי שהיו לי כאן 3 ניסים: מזל שמכתבי המושקע היה מוכן כבר מאמש, שלא תחשוד שאני חיקיתי אותה, ומזל שכבר הורדתי את המכתב של בעלי מהקופסא ולא מסרתי לה בטעות עם מכתבו, ומזל שהחלטתי מקודם לא לנגוס בעוגה

 הרגשותיי היו מעורבות, שמחתי על התושיה שגיליתי כשנתתי לה את העוגה עם המכתב, שמחתי על הנס שהמשלוחן הגיע דקות ספורות לפניה, רק היה לי קצת חמוץ בלב, לא כל כך על העוגה המתוקה חמצמצה הזאת שחלמתי, שהרי הרגשת ההתפייסות יותר מתוקה מהעוגה, אלא בעיקר הרגשתי רע לבעלי, שכ"כ טרח לשמח אותי לחג ובודאי יהיה לו עגמת נפש מכך.

 צלצלתי לבעלי שוב, סיפרתי לו את כל הסיפור, התנצלתי על שלא שאלתי אותו רשות לנשל אותנו מהעוגה, כי זה לא היה בכדי שיעשה, אבל אמרתי לו שלא יהיה מאוכזב, כי השלום והשלוה שוים את זה ובעזרת השם ישלים בשנה הבאה

 כעבור שעתיים הפעמון שוב מצלצל, אני ניגשת לדלת והמומה לראות משלוחן מתרחק (לא אותו אחד) אחרי שהניח קופסא עם הסמל של אותה קונדיטוריה, עם עוגת גבינה זהה לעוגה שבעלי שלח הבוקר, לא הספקתי לשאול אותו כלום, (היום קצר והמלאכה מרובה) ואני עומדת, לא מאמינה למראה עיני, חשבתי, בטח בעלי עזב הכל והפך את העולם להשיג עוגה חדשה.

 החלטתי לא לטרטר את בעלי שוב, אלא להמתין שישוב הביתה ואודה לו על כך עם חיוך, פנים מול פנים

 כשבעלי חזר ועוד לא הספקתי לפתוח את הפה, (יש דבר כזה? יא"ק) הוא רואה את העוגה על השיש ושואל אותי: מה זה? התבלבלתי ושאלתי בחזרה: מה הכוונה? בעלי לא ענה, רק לקח את הסלולרי שלו וחייג אל הקונדיטוריה ברמקול (ספיקער) ואני שומע אותו אומר להם, כי כנראה קרתה כאן טעות והוא הזמין עוגה וקיבל פעמיים, הוא הוסיף מיד, כי הוא ישמח מאוד להשאיר העוגה אצלינו ולשלם עליה, אבל יתכן שהמשלוחן טעה ומשפחה אחרת שגם הזמינה, תישאר בלי ההזמנה שלה ולא נעים

 האיש מעבר לקו ביקש מבעלי שימתין דקה, בדק במחשב וחזר אליו והודיע כי כנראה קרתה תקלה אנושית או אלקטרונית וההזמנה נדפסה פעמיים (בדרך כלל קורה הפוך, שהזמנה לא נקלטת, אבל גם דבל הזמנה קורה לפעמים בכל עסק, ובפרט בימי לחץ). בעלי כבר שלף את הכרטיס אשראי לשלם, אך בעל הבית הודיע לו כי במקרה זה על טעות לא משלמים (מזכיר לי את הבדיחה, למה תימנים לא טועים? כי על טעויות משלמים, יא"ק). ואיחל שיהיה לנו לבריאות.

 הקול על הקו נשנק, האשה מספרת לי כי היא התיישבה על הספה והתחילה לבכות, היא הרגישה שה' שלח לה דרישת שלום עם לטיפה, גם השכין שלום, גם יצאתי מכובד (גבר, כלשונה) כלפי שכנתי וגם לא הפסדתי את העוגה שכל כך רציתי. כל החג הייתי בהתרוממות הנפש, עד עכשיו עוד לא סיימתי את העוגה, אני אוכלת ממנו כל פעם פיסה קטנה כדי להרגיש שוב את חסד ה' שעשה עמי והחיוך ששלח לי ממרום. וכל תפילת עמידה התרגשתי במילים 'עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו וכו

 מיד אחרי החג, ביקשתי מבעלי שישיג לי את מספר הטלפון שלך, הייתי בטוח שתשמח בסיפור הזה, שנולד מהשראת החיזוק שלך בגליונות

 הודיתי לה על השיחה, ואמרתי לה שבעז"ה אפרסם את זה, למרות שתכננתי לכתוב מאמר על היום הולדת שלי ה-51 שלי שיחול השבוע, ואיך שמילה שמישהו זרק לי היום, עורר אותי לחשוב על מה שמוטל עלי ביום הולדת כזה שמסמל את העובדה שעברתי כבר שנה, בחצי השני של החיים, ואיך זה נוגע לספרי 'יאמר נא ישראל' שיוצא בס"ד בשבועות הקרובים, וכן הלכה מעניינת שגיליתי היום ברמב"ם שממש נוגע לעכשיו לכולנו, וליום הולדתי הספציפי הזה

מעניין אתכם? בלית ברירה הכנסתי את זה לתוך הגליון 'מעדני הפרשה', תדפיסו ותיהנו. (יש עוד כמה דברים יפים שם).

אגב, עקב העובדה שהפרשיות עדיין מחולקות, בחו"ל נשא ובא"י בהעלותך, כתבתי ווארט על נושא משותף לשתי הפרשיות, וכן עניינים על חודש סיון וסוף שנת השמיטה, כך שהגליון מתאים גם לבני חו"ל וגם לבני ארץ ישראל.

בברכת שבת שלום ומבורך

ישראל אהרן קלצקין