שיחת הבית ישראל עם האמרי חיים, אלול תשכ"ט
הבית ישראל הושיט את ידו לאמרי חיים ואמר: "יהב ליה ידיה ואוקמיה, לא הן ולא שכרן" (ברכות ה:).
האמ"ח מגיב על-כך: "כעת יש לי בקשה אחת, שאוכל להתפלל אי"ה במוחין, ליותר מכך אני לא זקוק, רק להתפלל".
הב"י משיב: "על התפילה הנני מסכים במאת האחוזים, אך אין צורך להיות שליח-ציבור בשל כך, גם מישהו אחר יכול להיות".
האמ"ח: "אין כוונתי עתה אודות להיות ש"ץ דווקא, הנני מתכוון רק שאוכל להתפלל במוחין".
הב"י: "ד' שפתי תפתח... הש"ץ יוציא את הרבי ידי-חובה..."
כאן שואל הב"י: "היכן יתפללו?"
המשב"ק משיב כמסוכם מראש: "אנו מקווים שכאן בבית".
הב"י נחרץ ואומר: "לא רק שמקווים כך, כי אם למעשה יתפללו כאן; לא די שהרבי עומד איתן בדעתו נגד פקודת הרופאים, והינך רק מקווה?! הרבי חייב להתפלל בביתו, שלא יצטרך להתאמץ ולעלות".
כשהאמ"ח שומע את חילופי הדברים, נענה ואומר: "וכי אני עולה בעצמי? הרי מעלים אותי על כסא"...
הב"י פונה לאמ"ח ואומר: "צריך להקשיב לדברי הרופא; "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" נאמר גם לרבי מויזניץ"...
האמ"ח מגיב על-כך: "צריך להודות לרבש"ע על חסדיו הנגלים והנראים, וגם על הנסתרים".
האמ"ח: הנכם כבר עומדים בוודאי לאחר התפילה?
הב"י: אצלנו אומרים סליחות לפנות בוקר, כאשר חשוך עדיין.
האמ"ח: גם אצלנו נהגו לומר כן.
הב"י: מתפללים עם ה"נץ".
- (מתרעם על המשמשים שאינם משגיחים כדבעי): השמשים אינם "בסדר"; למה הסכמתם שהרבי יאמר את הסליחות (כש"ץ, בביהמ"ד) אמש?! אבי ז"ל, כאשר היה כבר חלוש - שהרבי יהיה בריא אי"ה - בשנותיו האחרונות, נהג לומר "לך ה' הרחמים והסליחות" ואפילו לא נכנס לביהמ"ד.
האמ"ח: מלפנים, כן היה מתפלל לפני ה"עמוד"?
הב"י: לא, הוא אפילו לא נכנס לביהמ"ד.
האמ"ח: כאשר היה בריא, כן היה אומר סליחות לפני ה"עמוד"?
הב"י: כן כן, כשהיה בכוחותיו כן. אך זקני לא נהג כן, ה"שפת אמת" וה"חידושי הרי"ם" לא היו אומרים סליחות לפני ה"עמוד", הם היו מתפללים (שחרית) רק בשעה אחת עשרה בסליחות הראשונות וב"זכור ברית".
האמ"ח: בימים הנוראים הוא היה מתפלל לפני ה"עמוד"?
הב"י: אף פעם לא. דומני שבכל ה"חדר" לא, לא הרבי ר' בונים, לא הרבי מקאצק, לא ה"חידושי הרי"ם", אף אחד לא. ה"שפת אמת" אפילו לא התפלל בציבור; הוא היה מתפלל תפילה בזמנה.
האמ"ח: בן כמה היה ה"שפת אמת"?
הב"י: בן נ"ז וחצי. ה"שפת אמת" למד הרבה, הוא היה שקדן, מתמיד. היה לי דוד ר' משה בצלאל.
האמ"ח: הכרתיו מהכנסיה הגדולה.
הב"י: בהלוויה (של השפ"א) אמר אבי לאחיו (רמ"ב), שלאבא היתה אריכות ימים. השתוממו כולם - בגיל נ"ז וחצי הוי אריכות ימים? - היו לו ימים ארוכים - אם היה ביכולתו להשתתף בכל השיעורים; היו לו חמש פעמים ביום שיעורים עם תלמידים. אריכות ימים - היום היה גדול; שיעורים עם תלמידים ועם צאצאים, חמש שיעורים בכל יום... (כאן נעמד הרה"ק ללכת).
- שלרבי יהיה רפואה שלימה ואריכות ימים, שנים בריאות, כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה, שנתראה בבריאות. שהרבי עוד יזכה להתפלל לפני ה"עמוד", אך לא בר"ה זה; פעם אחת צריך לוותר.
המשב"ק: הרבי מגור אומר שהגיע במיוחד לבקש שהרבי לא יעלה (לביהמ"ד).
האמ"ח (דוחה דבריו בתקיפות): הרבי מגור בא להביא לי רפואה שלימה.
הב"י: שהרבי יסייע לי, כנגד הרופא אסור ללכת - "ורפא ירפא".
האמ"ח: האם כל הרופאים שווים בדבריהם? אחד אומר כך ופלוני אומר כך.
הב"י: לפני ה"עמוד" אף אחד אינו ממליץ להתפלל.
האמ"ח: וכי הם מתפללים?
הב"י: נו, אדרבה, והרי כאן כן מתפללים... השי"ת יעזור שיהיה "שומע כעונה". הרי מגיע גם יום כיפור.
האמ"ח: ונענועים, ו"אתה הראת".
הב"י: די במנין, כוונתי רק ל'עולם' (הגדול, שלא יטריחו), "כולם נסקרים בסקירה אחת" (ר"ה יח.), בר"ה... אפילו עם שבשדות. השי"ת יעזור שנתראה בבריאות, כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומבורכת, ורפואה שלימה.
(נעתק מקלטת "קולו בקודש" חלק א-ב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.