ולא יתבייש מפני המלעיגים עליו

מאת: חרדי בעולמו

על אף שברגיל איני עונה לביקורות (לא מחמת הזלזול חלילה, אלא מפני שיש דעות שונות, ומטעם נוסף שיבואר להלן), הפעם החלטתי כן להגיב לכתיבה זו, שהתייחסה לכתיבתי זו.

הכותב הנכבד בטוח בי, מפני שאיני מקבל את פרשנותו לגמרא ולראשונים שציטטתי, שלא זו בלבד שאני עמ-הארץ, אלא שגם כפירה ואפיקורסות נזרקו בי.

כתבתי כאן על בעיית השקרים שמלווה אותנו. הן סילופי היסטוריה והן סילופי ד"ת ממש ועוד. כתבתי כאן על השתנות ההלכה. (מסקרן אם בקהילתו של הכותב הנכבד מנגנים את 'מזמור לתודה' כפי שנפסק בשו"ע או"ח נ"א, ט). הבאתי כאן גזירות חז"ל שנפסקו להלכה בשו"ע ואין איש יודע מהם בכלל (לדוגמה, שלא תלך אשה בשוק ובנה מאחוריה. אבה"עז כב טו).

אבל, הנושא היותר חשוב הוא החשש להביע דעה שאינה מקובלת. יכולני להביא בפניכם הרבה דברים, שכיום מקובל לחשוב כך ומי שחושב אחרת מהמקובל הוא 'כויפער' ממש (ומותר לשפוך דמו ולרודפו, גם ע"י גדוילים. אולי עוד אכתוב בזה). באותה מידה היו דברים שנחשבו מוסכמים על כל ישראל - כולל כל גדוליה, לרבות הנביאים - והסתברו כטעות בחישוב (זמן הגאולה, אחרי 70 שנות גלות בית ראשון, למשל). לפני 500 שנה, אם מישהו היה אומר שהשמש סובבת סביב לארץ, היה נחשב כופר ממש - שהריהו מכחש כתובים מפורשים. מה היום? מישהו חושב שזו כפירה???

מי שמעז להביע דעה, שאינה מקובלת באותו זמן, מסתכן בנפשו. הדבר צריך אצלי תלמוד, אם במצב כזה מותר הלכתית להביע דעה. המצב הוא כזה, לא מפני רשעות שבציבור הקודש חלילה, אלא אדרבה, מפני עוצם קדושתם. מרבותי למדתי ש'אין רִשְׁעָה כְּרִשְׁעַת הצדיקים'. יהודי שאינו מכירני וחולק על דרך הלימוד וההוכחה שלי, קורא ליהודי בשמות גנאי חריפים, מפני שלדעתו מישהו עלול להיחלש בקיום מצווה, או משום שאני חולק על הבנתו.

ב"ה זכיתי ללמוד ולהיות קרוב מאוד עם כמה וכמה מגדולי ישראל האמיתיים (חלקם גם מוכרים ככאלה) ואין אחד מהם שלא שמעתי ממנו (אם ברב אם במעט, אם בלשון זו, אם בלשון אחרת) ש'גלות השכינה אינה בתל אביב. גלות השכינה היא בבני ברק' - וד"ל.

מהגדה של פסח למדנו, שאין מה לענות לבוטח בצידקתו. אנחנו עונים, לא למי שטוען נגדנו, אלא לאוזני שומע שעלול ללכת שבי אחריו. אגב, זו הסיבה השניה שבגינה לרוב איני עונה למי שחולק עלי (הראשונה היא שריבוי דעות, הוא המצב הטבעי ובד"ת הוא גם המצב המצוי ביותר). פעמים שניכר בכותב, התאמצותו לאחוז בדבריו ובשבילי זו סיבה כפולה ומכופלת שלא לכפול דברי. אדרבה, יאחז בדרכו וְחָיָה. מה מיני יהלוך אם פלוני יחזיק בדעה זו או אחרת. אתה כן מאמין בצדיק זה, או בדרך זו? האמונה הזו מביאה אותך להיות יותר טוב? סמי מכאן דְּבָרַי והחזק בדרכך, המוליכה אותך אלי טוב כל הימים. בשום פנים ואופן איני רוצה שמחשבותי תהינה סיבה למישהו לשנות משהו. הן אמורות רק להיות סיבה, שהחושב יחשוב והבוחר יבחר. לא יותר מזה.

אתן דוגמה (ובזה אחתום). פעם כתבתי כאן שהיהדות החרדית אלופה בלנצח את מלחמות העבר. ככה 'ניצחנו' את ההשכלה, כך 'ניצחנו' את הציונות וכך 'ניצחנו' את כל האיזמים. יש רק בעיה קטנה עם כל הניצחונות הללו והיא, שהמציאות אומרת שאיבדנו אותם. הטענה היתה שאנחנו צריכים לחשוב על מלחמת הַהֹוֶוה ולא על מלחמות העבר. כתב כאן יהודי יקר שלדעתו כן ניצחנו - ובגדול. זאת מפני שהניצחון נמדד באיכות ולא בכמות.

לא ממש הבנתי אותו. בעצמי, איני רואה את ה'איכות' המדוברת. איני מוצא בעצמי טוב לב, רדיפת האמת, עמידה לצד הנעשקים וכדו' יותר מאשר אדם סביר. אולי הכוונה היא לאיכויות הכותב וסביבתו, שעל זה איני יודע מאומה. מעבר לכך, יש כשל לוגי בטענה (ויסלח לי הכותב על הֶעָזָתִי לחלוק). משום שֶׁטַּעֲנָתִי היתה  שאם היינו נערכים ונלחמים 'נכון', אז לא היינו מאבדים את הרוב הזה וגם הם היו חלק מ'האיכות' שלנו, כך שהיינו רוב גם בכמות וגם באיכות (ולא שאני מתיימר להבין מה כתבתי בזה).

ומדוע לא עניתי לו כנ"ל? מפני  שלקחתי בחשבון שאולי פגעתי בו באיזושהי דרך. ייתכן שהוא נפגע מעצם השוואתו לקהל צרכני סמים, אוכלי שפנים ושאר מרעין בישין ואולי יש דברים בגו.

אבל עיקר העיקרים בשתיקתי הוא החשש להזיק ליר"ש של מישהו. אם הביקורת הישירה והנוקבת שלי 'עושה לך לא טוב' אני באמת ממליץ לדלג על כתיבתי. אם הגעת לגיל שלך בלי לקרוא אותי והכל היה בסדר, תאמין לי שתוכל להאריך ימים ושנים בטוב ובנעימים, בלי לקרוא אותי גם עכשיו.

אני באמת מתכוון שהכותרת בצבע דגל שחור מאת: 'חרדי בעולמו', צריכה להיות מפתח לבר דעת לחשוב איזה דברים הוא רוצה להכניס למעיו. מודה שלא כל קיבה סביל דא.

אבל, לא באיומים והכפשות ולא בשקרים והטעיות, נביא תועלת למישהו בעם ישראל.

בעיני, בדיוק על כגון דא נכתב 'ולא יתבייש מן המלעיגים עליו'.

 

חרדי בעולמו