חלק ב :
וזה יסוד לבני אבות, שצריכים לדעת שזכות אבותם מסייעתם ועומדת להם בכל צעד ושעל, אבל לא יכולים לחיות ולומר ״סבי היה צדיק״ וזה מספיק. אתה צריך לבנות, כאשר אתה בונה אתה נקשר לכח של האבות הקדושים. אבל אם אתה לא בונה ורק נשען על הדורות הקודמים, העיקר חסר מן הספר.
וכבר מצאנו שאלה בספר הקדוש ״תורה לשמה״:
אדם שסבו היה צדיק, האם זה נותן לו איזה מעלה בין הציבור.
ומתרץ רבנו ה״בן איש חי״ זצוק״ל, ודאי שנותן לו מעלה וכח זכות אבותם מסייעתם. אבל יחד עם עבודת השם של האדם, הכח נהיה כפול ומכופל. להישען על האבות בלבד זה לא מספיק.
המדרש מביא, כאשר המן גזר את הגזרות הקשות לאבד, להשמיד את ישראל. מרדכי היהודי הלך ובכה ועורר את כוחו של משה רבנו.
אמר לו משה, אתה תעורר למטה את כולם ואני אלך לעורר למעלה את כולם, וכך הכח של למעלה וכח של למטה ישפיעו ויהיה ישועה.
היסוד הזה הוא מהיסודות הגדולים והחשובים, זכות אבות לא פוטרת אותך, היא רק מחייבת אותך. וכאשר את הולך ומוסיף ומגדיל, אז הכח כפול ומכופל. כח הברית שאנו מקיימים מהמצוה בפרשת ״תזריע״ לקיים ברית מילה. וכאשר מקיימים בגלל הציווי של התורה, בפרשת ״תזריע״ נוסף לזה גם הכח של אברהם אבינו ״להכניסו בבריתו של אברהם אבינו״. וכן בענין הברכות שמברכים ״ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה״.
הנה הברכות עברו מאברהם ליצחק ומיצחק ליעקב, אבל כשנתעמק במעלתו הרמה של אברהם אבינו, מה היתה המעלה המיוחדת שבאברהם, זו מצות האמונה. ״והאמין בהשם ויחשבה לו צדקה״ משום שהאמונה בהקב״ה, כוללת בתוכה אמונה בצדיקים. כדמובא במכילתא דרבי ישמעאל (בשלח פו) על הפסוק ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו, ללמדך שכל המאמין ברועה נאמן, כאילו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם.
ועל פי זה יובן, כאשר אנו מאמינים בדברי יעקב אבינו, שאמר לברך באפרים ומנשה, ואפילו שנראה שיש בזה חסרון, שלא מברכים באברהם שנאמר בו, ״ונברכו בך״ ולא כנשים שמברכים אותם בזכות האמהות שרה, רבקה, רחל ולאה. אבל יש לנו אמונה שלמה בדברי יעקב אבינו, ומאברהם למדנו כח האמונה ולכן בברכת הבנים ״ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה״ השורש של ברכה זאת הוא אמונה. ובכח האמונה, הברכה נהיית ברכת השם.
וישתדל האדם בליל שבת לברך את בניו ובנותיו. וכשמברך הבנים ב״ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה״ יחשוב בדעתו בכח האמונה הזכה והתמה, בדברי יעקב אבינו. ויחשוב על המקור ספר ״מעבר יבוק״ שהוא ספר של יסודות, של לפני יציאת נשמה. ויחזק שעל האמונה בדברי יעקב מוכן להפסיד ברכה גדולה להזכיר את אברהם, יצחק ויעקב, כבנות שמזכיר את האמהות.
ובכח האמונה התמה, זוכה האדם להשגות עצומות.
ועלינו להשתדל בימים אלו, ימים שהם זמן שבן דוד בא, בכל יום לחפש יסודות של מנהגים של אבותינו ורבותינו, שגדרו גדרים שבעוונות הרבים, הרבה מהגדרים האלו נשכחו מאורך הגלות ושינוי המאורעות בעולם. אך ״אין חדש תחת השמש״ ומה שהיה הוא שיהיה, וכל דבר שנהגו גדולי עולם ופסקו, בנו לנו מסילה לדורי דורות.
הנה מור זקני זצוק״ל היה מקפיד בצורה קשה, לא לשתות בכוס פגומה. והיה אומר שזה מרמז, כוס או כלי פגום, שהנפש של האדם פגומה. וכבר רבנו ה״בן איש חי״ מאריך בדבר זה.
היה מקפיד שלא יתפרו או יתקנו בגד על גופו של האדם, רק אם מכניס בפיו דבר. והיה מצטער אם היו תופרים על גוף האדם.
היה מקפיד שבשום אופן לא ישן ותחת לראשו נעלים. והיה אומר שגורם לעניות ח״ו. וכן שלא ליתן מתנה לחבריו או לבני ביתו, נעלים. כי דבר זה גורם למחלוקת, רק אם יתן לו פרוטה, כמשלם לו.
אישה בימי נדתה לא תלך לבית החיים. ואף שמענו לא לקברי צדיקים, מרחוק תעמוד.
כשהולך לקבר של צדיק, לפני כן יתן צדקה ויהרהר בתשובה. וכן קבר של הורים או בני משפחה, אם לא הלך לשם שבע שנים, לא ילך יותר לקבר, כי דבר של סכנה הוא.
ואם היה אנוס שלא הלך, יקדים אדם שילך לילה לפני או זמן לפני, ויגיד בקול שהבן או הנכד רוצה לבוא לציון של ההורים, ביום פלוני בזמן מסוים.
וכן כשאדם עובר דירה לבית חדש, היה מור זקני אומר שיקחו מעט מן העפר או דבר מהרצפה, ויביאו לבית החדש ויניחו על הרצפה כעפר או כל דבר אחר.
פרי שהיה אוכל, היה מקפיד לחתוך אותו בסכין לפני האכילה, לבדוק ולהחזיק הפרי ביד ולברך, ולא במזלג.
הקפיד שבביתו יהיו נרות עם שמן וכל יום הדליק. אם נאנס היה מבקש מבן או בת להדליק.
לכל בן שלו היה נר והיה מדליק לעילוי נשמת הצדיק, שקרא לבנו על שמו. וכן לנכדים ולנכדות וליוצאי חלציו.
הקפיד והתפלל שזרעו לא יתחתנו עם אישה שידעה איש.
ובאחד הפעמים הורה לבן משפחה להתגרש, כשנודע לו שהיה מקח טעות וביקש לשלם הכתובה, אפילו שמקח טעות.
הקפיד מאוד בשלושה דברים שמתקנים קליפת נוגה. ללמוד ביום שישי שנים מקרא ואחד תרגום. לקצוץ צפורנים לכבוד שבת.
לסדר שולחן שבת בבעל, ולהניח הלחם משנה לפני הדלקת נרות שבת. והיה אומר, ששלוש דברים אלו אנו מתקנים קליפת נוגה.
היה פוחד מאוד מחתונה עם בת כהן, והיה נזהר מאוד בכבוד הכהנים. והיה מזהיר, אם התחתנו בכל אופן עם בת כהן, שיזהרו בכבודה.
ביותר נזהר והתרה באנשים שגידלו בביתם עץ או שיח של שיבא. והיה אומר שמביא מחלוקת בבית ולא לגדל בבית.
הקפיד שהמזוזה בבית תהיה רגל עקומה וכאשר מי מבני ביתו קבע מזוזה ברגל ישרה, ביקש לבדוק המזוזה והיתה פסולה וביקש לקבוע רגל ישרה.
הקפיד הקפדה גדולה על ברוך הוא וברוך שמו. וביקש מהחזן ומהמברך, לברך לאט שלא יהיה אמן יתומה או אמן קטופה.
הקפיד שכל עת יהיה עימו ועם בני ביתו זעתר ורוטה. והיה אומר שאין העולם יודעים הסגולות שבהם, ואם היו יודעים לא היו עוזבים דבר זה מידם כל היום, שדוחה החיצונים ומרחיק כישופים ומציל מעין הרע.
ומבקשים אנו שזכות התורה וזכות האבות יעמוד לנו בשמים, שנזכה להשלים כל מה שבשורש נשמתנו ולא נילקח מהעולם טרם זמנינו, ונראה בשמחת כל קהילתנו.
״כי שם ציוה ה׳ את הברכה, חיים עד העולם״,
יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.