חלק א :
הגמרא (סנהדרין צג) מספרת על אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה שהיו נביאי שקר. הלכו לבתו של נבוכדנצאר ואחאב אמר לה: כה אמר השם השמעי אל צדקיה, ביאור הדברים שתחטא איתו. וצדקיה אמר לה: כה אמר השם השמעי אל אחאב.
הלכה בתו של נבוכדנצאר לאביה וסיפרה לו על שני הנביאים, שכל אחד בא אליה ואומר לה שהקב״ה אמר לו שתחטא עם חברו.
אמר לה אביה נבוכדנצאר, אני יודע שהאלוקים של אלו שונא זנות. מתי שיבואו אליך שוב, תשלחי אותם אלי.
עברו ימים, שוב חזרו שני נביאי הבעל לבתו של נבוכדנצאר. אמרה להם, אבי רוצה לדבר אתכם. באו לפני המלך נבוכדנצאר, שאל אותם המלך, מי אמר לכם את הנבואה הזאת לחטוא עם בתי. אמרו לו הקב״ה אמר לנו.
אמר להם נבוכדנצאר, איך אתם אומרים שהקב״ה שלח אתכם לעשות דבר כזה, אני שאלתי את חנניה, מישאל ועזריה והם אמרו לי שזה אסור. אמרו לו, אנחנו גם נביאים ואנחנו אומרים שזה מותר.
אמר להם נבוכדנצאר, אני צריך לבדוק אתכם כמו שבדקתי את חנניה, משאל ועזריה, שזרקתי אותם לכבשן האש ונשארו חיים, וגם אתכם אני אזרוק, אם תישארו בחיים כמותם, אז נביאי השם אתם ואם תמותו, אז שקרנים אתם.
אמרו לו, חנניה מישאל ועזריה היו שלושה ולכן הכח שלהם עמד להם וניצלו, אנחנו שנים והכח לא יעמוד לנו להינצל מכבשן האש כמוהם. אמר להם, תבחרו איזה צדיק שאתם רוצים, שלישי שיהיה אתכם, שנזרוק אותו לכבשן האש.
מיד הצביעו על יהושוע הכהן הגדול, שהיה צדיק גדול והם חשבו שאם יזרקו אותם לאש יחד איתו, ינצלו בזכותו. לקחו את שלושתם וזרקו אותם לכבשן האש, שניהם נשרפו חיים ויהושוע הכהן הגדול נשאר חי, אבל הלבוש שלו נשרף.
אמרו רבותינו, שיהושע הכהן הגדול היה בסוד הגלגול של הרן. התורה מספרת לנו כשנמרוד לקח את אברהם וכל הסובבים אותו ועשה תנאי בפניהם או להשתחוות לעבודה זרה או להיזרק לכבשן האש, אברהם קפץ לאש וניצל וכן לוט.
הרן עמד בצד ואמר, אם אני אראה שאברהם ניצל, אני אקפוץ גם לאש. אבל אם אברהם לא ינצל, אני לא אקפוץ לאש ואשאר עם נמרוד. כאשר אברהם ולוט ניצלו, גם הרן קפץ אבל בשונה מאברהם ולוט הוא נשרף ומת.
אח״כ חזר בגילגול ביהושוע הכהן הגדול שהיה צדיק. ואותם רשעים גררו אותו לכבשן האש אבל פה ניצל, לתקן את הזמן שהיה עם אברהם והיה צדיק, הלך עם אברהם ביושר ותמימות, אבל ברגע האמת התחילה ההססנות אצלו. ועל ההססנות הזאת, שילם בחייו שנשרף.
עלינו לדעת, האדם קרוב אצל עצמו והשכל תמיד מכניס את האדם לספקות ותמיד משאיר לאדם פתח, שאם לא יצליח, השכל יגיד לו אמרתי לך לא לעשות כך או לא לפעול כך. ולכן בחיים אומרים אומץ לב ולא אומץ שכל. כי השכל מלא בסתירות והדברים הגדולים והאמיצים בחיים, האדם עושה עם החלטה של הלב, לא של השכל. כי השכל בודק כל דבר וחוקר כל דבר.
וכך הרן, בלב הלך עם אברהם אבינו, אבל בשכל אמר אני אבדוק מי שיצליח, אני נמצא איתו.
וידע האדם, שבדרך השם התנהגות זאת אינה ראויה. אם אתה מאמין בדרך ויודע מה זה דרך השם, גם אם תהיה לבד בדרך, אל תתייאש. יש אנשים כאשר רואים אדם עובר נסיון וצער, פוחדים להיכנס לאזור דמדומים ומעדיפים להתרחק ולא להיות ליד מקום שיש צער, צרות בעיות ובזה עוברים על יסודות גדולים מתורת המוסר והחברות ״ואהבת לרעך כמוך״ ואף על דיני תורה. אם חברך בצער, בבעיות, ״עזוב תעזוב עימו״ אסור לעזוב את האדם לבד, האדם בזמנים קשים צריך כח ותמיכה מאנשים שלידו.
וכך אנחנו מוצאים במת מצוה, שקונה את האדמה שסביבו. ונבאר הדברים, אדם שנפל ומת באזור מסויים, ובשעה שמת אף אחד לא היה לידו, האדמה שסביבו הוא קנה אותה ולא צריך לשלם עליה, וקוברים אותו על האדמה הזאת.
והקשו רבותינו מדוע, ותרצו ואמרו, משום שברגעים האחרונים של החיים, שהם הזמנים הקשים ביותר שהאדם עובר מיום היולדו, יציאת נשמה זה הזמן הקשה והמר ביותר.
והנה האדם הזה היה לבד בזמן יציאת הנשמה, לא היה איתו לא בן משפחה, לא חבר. אז האדמה שסביבו מקודשת לו, היא עמדה סביבו ואיתו בזמן הקשה והמר, והיא נהיית קנין שלם שלו.
האדם מקדש את הדברים שעומדים לידו ברגעים הקשים. ולכן כאשר רואים חבר או בן משפחה נמצא בצרה, חייבים לעמוד איתו עמידה איתנה, לאמצו, לחזקו ולא לעמוד מרחוק ולבדוק מי שינצח אני איתו, כפי שעשה הרן. כי אלו שעומדים בצד, שממתינים למי שינצח, הם לא יהיו איתו בסוף כשבאה הגאולה והברכה, הם ישארו בהפסד גדול ובנזק חמור.
וכאשר יותר נתעמק בדברי הרמ״ע מפאנו זצוק״ל, שמבאר שהרן חזר בגילגול של יהושוע הכהן הגדול, שנזרק לאש וניצל מכח גילגולו הקודם. הרן שבאמת היה צדיק וכל חטאו הוא הספקנות וחוסר ההחלטיות.
ונראה שהנביא מספר, שהשוליים של הבגדים שלו כן נשרפו. ומדוע לא ניצל בשלמות כחנניה, מישאל ועזריה והיה צריך יהושוע הכהן שבגדיו ישרפו. ודרשו רבותינו, שנענש שבגדיו ישרפו משום שבניו נשאו נשים נוכריות.
והנה מה קשור החטא של בניו הגדולים, לזה שעומד פה בכבשן האש על גילגולו הקודם בהרן.
אלא יסוד גדול צריך לבאר, שגם הקילקול שהבנים שלו נשאו נוכריות, בא בגלל הפגם שהרן פגם בחוסר ההחלטיות. השיקול דעת של הרן היה שיקול דעת לקוי. אם אברהם ינצל אני אקפוץ לאש, אם לא ינצל אני אלך עם נמרוד, זה שיקול דעת מקולקל שמזיק לא רק לאדם, אלא להמשך הדורות אחריו. והגילגול הבא שלו, יהושוע הכהן הגדול, יש פגם בשיקול הדעת של בניו אחריו ומתחתנים עם גויות.
לכן האדם צריך לחזק בנפשו, לדעת לעמוד איתן עם כל הסובבים אותו. ולא רק אחרי הנצחון שלהם לומר להם כן, היינו אתכם. ולהיזהר ביותר לעזור לבני משפחתו ולא להעלים את עיניו מהם. וכבר אמרו רבותינו ״איש את רעהו יעזורו״ יותר קל לאנשים לעזור לחבר בהלואה, בכסף ובכל עזרה, ״ולאחיו יאמר חזק״, לאח מעדיפים לחזק בפה, יהיה טוב, תהיה חזק, אך זו לא דרך.
אדם חייב לעמוד עם כל אדם ואדם, כי כאשר יש על האדם דינים ונמצא בבעיות ובקטנות המוחין, הכל נראה קשה ומר מאוד וכל חיזוק וכל עזרה היא הצלת נפשות ממש. ובליבנו נחקק קבלה לדורות ותקנה שבע״ה עוד יזכנו הקב״ה ונקבע אותה בקהילה הקדושה, שכל אדם שנמצא בצרה, חייב לעמוד איתו. ומי שלא עומד איתו, עובר על ״לא תעמוד על דם רעך״.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.