שלום וברכה מורי ורבותי!
ביום שישי האחרון נפטרה לבית עולמה הרבנית גולדברג, אלמנתו של הגאון הגדול הרב זלמן נחמיה גולדברג.
זכיתי במשך כעשרים שנה להיות שכנם באותו רחוב, גם הרב וגם הרבנית לא הכירו אותנו.
אבל זכינו לראות אותם המון, ואפילו פעם אחת זכיתי לשוחח עם הרבנית.
היה זה כאשר הגעתי לכניסה לבניין, בכדי לשאול את כבוד הרב שאלה.
היא אמרה לי שהרב לא נמצא, אבל היא שאלה אותי: "מה השאלה שלך?", סיפרתי לה על איזשהו דין תורה שמתנהל נגד משהו שקשור באופן כל שהוא במקיף למוסדותינו.
וסיפרתי לה פסק של אב בית דין במקום מסוים.
ואמרתי לה שפסק הדין נראה לי מאוד מוזר, ולכן הייתי רוצה לשמוע את חוות דעתו של אחד מגדולי הדיינים בדור.
היא אמרה לי: "באמת נשמע לי מוזר, מעולם לא שמעתי פסק דין שכזה".
ואני התפעלתי.
התפעלתי משני דברים.
דבר ראשון, התפעלתי מכך שתחום ההתעניינות שלה לא היה בשונה מתחום ההתעניינות של בעלה, מה שמעניין אותו מעניין אותה.
ודבר שני התפעלתי, שלבעלה הגדול היה מספיק זמן לספר לה מידי פעם מה עובר עליו בבית הדין עד כדי שהיא תוכל לומר לי: "זה נשמע לי פסק דין מוזר מאוד".
לראות שני ענקי רוח כאלו, שיוצאים יחד לדרך משותפת ושותפים בה יום יום ושעה שעה, עד כדי עדכונים מתוך בית הדין, זה יכול להיות שיעורי בית ומורה דרך אמיתי לכל אחד ואחד מאיתנו.
לא לחינם, ממש פחות מחצי שנה מיום פטירתו, הצטרפה אליו רעייתו.
"הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ" (שמואל ב א, כג).
זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.