מכתבים קצרצרים

האידיאל המזרחיסטי ניצח את החרדים
כאשר עוברים על 67 שנות מדינת ישראל צריך ללכת הרבה לאחור לתחילת קום המדינה לבחון מה היה אז ומה קרה במשך השנים, איך זה שמה שאסור היה אז הפך היום למצוה, נמצא זאת בתחומים רבים, היכן שגדולי ישראל סברו כי עדיף אחרת ואילו היום כלל לא חושבים עוד בכיוון זה, עד כדי שיש מי שאומרים שטעינו אז כשלא עשינו את מה שאנו עושים היום והיינו חוסכים הרבה כסף היינו הרבה קדימה מבחינה פיננסית ומבחינת השירותים הציבוריים. בשעתו היה וויכוח נוקב וקשה בין החרדים למזרחי על היחס למדינה החילונית, אנשי המזרחי אמרו שצריך לתפוס כל מה שנותנים וככה לבנות את היהדות, ואילו החרדים ברחו אמרו כי אינם רוצים להיות שותפים, עד כדי שוויתרו על תקציבים ועל עמדות מפתח, ישבו כמעט שלשים שנה באופוזיציה, וגם כשתמכו בממשלה מבחוץ לא לקחו יותר מארבעים וחמשה אחוזים, מתוך שמירה על העקרון שלא נופלים לפח הציוני והממשלתי, וכי תמיד נהיה במצב שנוכל להסתדר בעצמנו

גדולי ישראל אסרו נשיאה באחריות ולכן לא התירו כניסה אפילו לקואליציה
כשקמה המדינה, החרדים ישבו בממשלה, הרב יצחק מאיר לוין היה שר הסעד, אבל רק לכמה שנים, בגלל חקיקת חוקים אנטי דתיים החליטו גדולי התורה כי חרדים לא יכולים להיות חלק מן הממשלה אסור לנו לשאת באחריות קבעו כי עלינו להיות מפלגה אופוזיציונית תמידית, כך שלאחר כל בחירות לא לקחו את החרדים בחשבון, פרט לכך אם היו צריכים תמיכה מבחוץ, שילמו בתקציבים למוסדות החרדים ובתמורה נמנעו וכך איפשרו להעביר החלטות שהיו שנויות במחלוקת. המצב הזה השתנה בתשל"ז כשמנחם בגין הקים ממשלה, אז הוא היה צריך את החרדים בשביל להחליף את השלטון, גדולי התורה דנו בנושא מחדש והחליטו כי הישיבה בקואליציה אינה נשיאה באחריות לממשלה, והוחלט כי מותר לשאת אך ורק בתפקידים פרלמנטריים בכנסת ולא בממשלה, וזה מה שנתנו אז לאגודת ישראל, ראשות וועדות הכספים ועבודה ורווחה, לורנץ היה יו"ר ועדת הכספים, פרוש יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ויהודה מאיר אברמוביץ סגן יו"ר הכנסת, ככה התנהלו הדברים עד להקמת ש"ס ודגל התורה

הרב שך קבע כי ספרדים מותר להם לשבת בממשלה
מה ששבר כליל את החומה הבצורה כי אסור לשאת באחריות היה בעת הקמת ש"ס, הרב שך החליט אז כי דין אחד לאשכנזים שלהם אסור לשאת באחריות ואילו לספרדים מותר והתיר להם להכנס לממשלה. ארבע שנים מאוחר יותר כשהקים את דגל התורה הוא עשה צעד נוסף וקבע, כי רק שר נושא באחריות סגני שר אינם נושאים באחריות והתיר לאנשי דגל התורה לשאת בתפקידי סגני שרים, המצב הזה גרם שאגודת ישראל כבר לא יכלה להיות מאחור ואף הם התירו לעצמם את האסור כהונת סגן שר, אם כי נציין שאדמור"י גור המשיכו לטעון כי זה אסור ולכן נציגם המשיך לשבת בראשות ועדת הכספים ולא כיהנו כסגני שרים, עד אשר משה גפני גבר על ליצמן בהצבעה פנימית, על ראשות ועדת הכספים זו גרמה לשינוי גם בגור התירו לליצמן תפקיד של סגן שר. יצויין כי פרוש התיר לעצמו סגנות שר על סמך ההיתר של הרב שך עוד הרבה קודם למרות התנגדות גור שטענו כי זה אסור, אבל הפך להיות מותר ברגע שליצמן חיפש תפקיד בכיר

מארבעים וחמשה אחוזים למאה אחוז תקציב
גם בנושא התקציב למוסדות החינוך החרדים היה וויכוח מר כמה מותר לקחת, גדולי התורה התירו לחינוך העצמאי לקחת עד ארבעים וחמשה אחוזים, מתוך חשבון שהממשלה לא תוכל להשתלט על החינוך דרך התקציב, אבל כשגדלנו קצת החליטו להתיר 65 אחוזים, וככה עד אשר הקימו את דגל התורה אברהם רביץ צעק מדוע לא מתירים 100 אחוז, הוא קיבל היתר לכך והחל לתבוע מקסימום שאפשר להוציא מהם. יצויין, כי חב"ד וקלויזנבורג צאנז מנתניה לא קיבלו את החלטת מועצת גדולי התורה והם צירפו את מוסדותיהם לממלכתי דתי שלקחו מתחילת קום המדינה מאה אחוז תקציב, טענת חב"ד וצאנז היתה כי בסופו של דבר כולם יקחו מאה אחוז אז מדוע לא לקחת מיד והיום רואים שהם צדקו

הרבנות הראשית היתה אסורה ומנודה והיום נדחפים ונאבקים עליה
בהרבה תחומים נמצא את השינוי, אבל כאן זה בולט מפני שעל רקע זה נאבקו ונלחמו, רבה של בריסק והחזון איש נלחמו בכל כוחם נגד הרבנות הראשית וקבעו כי למקום הזה אסור להכנס אפילו לשם פרנסה, הסטייפלר למשל כותב בקריינא דאיגרתא שלמרות שמתירים לצורך פרנסה בכל מיני מקומות שאין לנו חלק עימם, אבל ברבנות הראשית אפילו לשם פרנסה זה אסור. רבה של בריסק קבע כי אפילו אם הרב הראשי יחבוש שטריימל היא אסורה בתכלית האיסור, ואכן כך זה היה עד הרב אלישיב שאז צפצף על רבה של בריסק והחזון איש ולמרות איסורם הוא ישב בבית דין הגדול של הרבנות הראשית, הוא התיר ולא רק התיר אלא נאבק על כל עמדה הוא רצה וביקש לכבוש את הרבנות הראשית וככה להשתלט על עמדות כח רבנית במדינה, ככה שגם כאן חל שינוי מן הקצה אל הקצה. אסור לשכוח, כי הרבנות הראשית היהת נחלת המזרחי שקידשה אותה, ועד שהרב אלישיב התיר אותה לחרדים היא היתה על טהרת המזרחי, ואילו היום מצאנו מהפך, החרדים השתלטו על עמדות המזרחי, ולא קולטים מה רע בכך

החרדים של היום אינם החרדים של אז הפכנו להיות חלק מן המדינה
כשאני צריך היום לסכם את 67 שנות קיום המדינה, החרדים הם אלו שהפסידו בגדול, הם אלו שנכנעו למדינה ושלוחותיה, גם אם אנו קוראים לעצמנו חרדים, מעשית הפכנו להיות המזרחי של אז, מה שהיה אסור לנו ומותר למזרחי, הפך להיות מותר לחרדים, ולא רק מותר אנו נאבקים בכל כוחנו להשיג עוד ועוד, כשאין הסבר מה נשתנה היום מאז, מדוע היום מותר לקחת ואז היה אסור, מדוע הרבנות הראשית אז היתה אסורה והיום היא מותרת, האם אין הרבנות הראשית של היום אותה 'רבנות מטעם' כפי שהיתה ובשל כך טען רבה של בריסק שהיא אסורה בתכלית האיסור? מה נשתנה שמאפשר לסכן את החינוך החרדי ועתידו במקרה של החלטה ממשלתית שלא מממנים יותר מוסדות לא רשמיים, אין ספק כי נכנענו למציאות שהכריעה אותנו כי עדיף להיות חלק מן המדינה וליהנות מתקציביה מאשר לשבת באופוזיציה ולסבול סבל מיותר