לכבוד:
האפיפיור פרנציסקוס
Status
Civitatis Vaticanæ
על פי הנצרות – הכס הקדוש
קרית הותיקן
רומא
מיקוד 00120
ה.מ. האפיפיור פרנציסקוס הקדוש,
הנדון: השבת כלי הקודש
ממקדש עם ישראל בביקורך הקרוב בישראל
בשנת 70 לספירה הנוצרית, שנת ג'תתכ"ח לבריאת העולם
ע"פ הלוח העברי, נכנסו חיילי רומי למקדש ישראל בהר הבית בירושלים, ממלכת
יהודה באותם שנים, הביאו לחורבנו ונטלו מהמקדש את כלי הקודש אשר שימשו את העם והכהנים
בעבודת אלוקי ישראל האחד והיחיד, שהתנהלה במקדש ובמשכן ובעניין זה, כמי שנכנס
לתפקידו זה מקרוב והביא עימו רוח חדשה ויצירתית אין לי אלא לפנות אליכם כדלקמן:
א. אני בן העם היהודי. אינני בא בשליחות איש אלא מכוחה של
אמונתי ומשאלת הלב של בני עמי באשר הם, תוך רצון פנימי והכרה להביא באמצעותך שינוי
אמיתי להיסטוריה בת שנים רבות של קיפאון, אטימות ועצימת עיניים מאמיתות היסטוריות.
ב. למדתי בזמן הקצר בהתבוננות מהצד על כהונתך כראש הכנסיה
הנוצרית וכמי שעומד בתפקיד כה רם אליו נשואות עיניהם של מיליוני מאמינים נוצרים
ברחבי העולם, כי ניחנת, בין יתר מעלותיך, באוזן קשבת ללאומים נוספים, ובני האדם על
חולשותיהם ומגבלותיהם בפרט.
ג. בתור כזה המכיר הכרות קרובה את ציוויי הנצרות בכלל ואת
ההיסטוריה של העם היהודי בכלל, לרבות היכרותך את הדת היהודית על רבדיה אני מאמין
כי בשלה השעה במיוחד ערב ביקורך בישראל – ארץ הקודש, שביקור זה הנושא כשלעצמו מימד
מיוחד והיסטורי, ינוצל על ידך להשבתם של כלי הקודש אשר לכולי עלמא ידוע וברור
באסמכתאות איתנות ואמיתיות, היסטוריות ואחרות, כי הללו מצויים בגנזכי קרית הותיקן
ובשליטתך.
ד. השבת כלי הקודש במיוחד באמצעותך תקנה מעמד מיוחד לתפקידך
בעמי אומות העולם ותשמש נדבך אמיתי לנאמר בתפילת ישראל "ביתי בית תפילה
יקרא לכל העמים".
ה. אין מטרת בקשתי להטיל דופי, לנהל דיון משפטי – חברתי,
היסטורי הכרוך בויכוח תיאולוגי ובהתדיינות מלווה באסמכתאות, ראיות, ציטוטים,
כתבים, הנצחות, ממצאים ארכיאולוגיים וכל כיוצא באלה. לא תקצר היריעה מלתאר את
העובדה כי בכל אלה עסקו בכל השנים מומחים רבים בני הדת היהודית מחד, הנוצרית מאידך
ובני עמים ודתות נוספים. לא זו מטרת פנייתי !
ו.
אני פונה איפוא ממעמקי ליבי בראש וראשונה אל
ליבך ומצפונך ורק אחר כך אל שכלך וההיגיון הישר השזור בכל מימדי הידע אשר לך,
לעשות את הצעד הנכון בבחינת "קפיצת נחשון" כפי שלמדנו ממקורותינו
ורבותינו.
ז.
"קפיצת נחשון" – ידועה כמעשהו
הייחודי של בן שבט בנימין, נחשון בן עמינדב, אשר בעת שיצאו בני
ישראל ממצרים כאשר היו המצרים רודפים אחריהם והם עמדו על שפתו של ים סוף, היה זה נחשון
בן עמינדב אשר העז וקפץ ראשון אל הים ומשעשה כן, נקרע הים וישראל עברו בו
בחורבה. עדות לכך מצויה במשנה, במסכת סוטה:
"היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים
זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו
עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד
תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו
באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה" (משנה, מסכת סוטה, פרק ל"ו, משנה ב'[2])
ח. עוד יש לומר כי התעוזה והעוצמה ההיסטורית אשר תהא למעשהו
של כבודו לא יהא לה רק משקל כמעשהו של נחשון בן עמינדב אלא יהא זה מעשה בר
השוואה במסורת הנוצרית המייחסת את הקפיצה לישוע הנוצרי כפי המתואר בספרות
התיאולוגית הנוצרית ב-הבשורה ע"פ לוקאס:
" וַיָּקוּמוּ
וַיַּדִּיחוּ אוֹתוֹ אֶל-מִחוּץ לָעִיר וַיְבִיאֻהוּ עַד-גַּב הָהָר אֲשֶׁר
נִבְנְתָה עִירָם עָלָיו לְמַעַן הַשְׁלִיכוֹ מָטָּה׃ אַךְ-הוּא עָבַר בְּתוֹכָם
וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ" (הבשורה על פי לוקאס 4, 29-30)
ט. מהו איפוא האתגר – הבקשה – הרעיון – הקפיצה אשר אני הקטן
מבקש?
י. הגיע הזמן והעת כי כלי הקודש אשר נגזלו במועד בו היו
האירועים ההיסטוריים הקשים האלו והובלו אל רומא כשלל מלחמה, ומצויים עד היום בידי שלטונות
הותיקן ובשליטתך, ישונה מעמדם !
יא. אם עד עתה ניתן היה לראותם כחפצים גזולים ומכח הגזלה
לראות המחזיקים בהם כידם הארוכה של מי שהחריבו המקדש, בידך הכח להפוך המעמד
והתזה ולראות במחזיקים בכלים אלה דהיום - נאמנים לשמירתם !
יב. נאמנות זו הינה נאמנות של כבוד וככל נאמנות, אין היא
עומדת אלא אם בצידה נהנה הזכאי לנאמנות זו, והנהנה אחד הוא – העם היהודי.
יג. לכן, בידך הכח לעשות הקפיצה, החידוש בהשבת הכבוד
למחזיקים מחד ולנהנים מאידך בדרך של השבת הכלים יחד עימך ברגע שתדרוך כף רגלך בארץ
הקודש.
בשל כל אלה אני מבקש כי תקדיש מעט מזמנך להתבונן התבוננות פנימית אמיתית
ועמוקה אל אותם צדדים בלבך ובנפשך אשר הביאו אותך אל תפקידך הרם, ותנצל באופן
מיוחד וייחודי את תפקידך זה ותורה להכין, לאסוף, לארוז ולקחת איתך יחד איתך בהגעתך
לישראל את הכלים – כלי הקודש, למסירתם למשמרת עולם לעם היהודי.
בכל הכבוד הראוי,
הרב יונתן שטנצל
שאולזאהן, דו זאלסט אויפהארן זולכע לוקשען פאבליצירן. די גאנצע וועלט וייסט פונקטליך דאס די כלי המקדש זינד געווען געשמאלצן א סך פאר דער ערטשער פויבסט... נאר משוגעים ווי דעזיקער שטנצל גלויבן אנדערעש.
השבמחק