וכך כותב לנו מי שבקי קצת בענין:
לאחר העיון הרב בפרשיית קוטלר-שנחאי, ולאחר שהבאת את תגובת הנגד, ברצוני להגיב על הטענות בצורה מסודרת:
1. הכסף מאמריקה הגיע מתורמים אף בשביל תלמידי ישיבות חב"ד, ובתנאי זה חב"ד לא אספו כסף באמריקה לישיבתם, אלא ערכו מגבית משותפת. ובכל זאת חב"ד לא נהנו מהכסף.
2. הרב קוטלר הורה לא לחב"ד, אע"פ שידע שחלק מהכסף יכול להגיע לחב"ד מבלי שמישהו ממיר ינזק או יחסר. כמובן שהתורמים לא ידעו מההוראה.
3. שני תמימים נהרגו בשנחאי, אחד מהם שמו חנוביץ, והשני הוא ניצול שואה בודד. הם מתו מרעב, והכסף שהגיע מהתורמים יכל להצילם ממוות.
4. הטענה ההלכתית מגוחכת, כי א. מאי חזית, ב. היה כסף גם בשביל חב"ד, והראיה, שכשהרב אשכנזי החל להפריש כסף לחב"ד, לא מת אף אחד ממיר!
5. הטענה שבחב"ד לא היו תלמידי חכמים: מלבד הפוטרנות הליטאית המגעילה, הנה בחורים אלו הגיעו מישיבת תומכי תמימים ורשא, שהייתה ידועה מהישיבות הטובות באירופה, עד כדי כך שרוב תלמידיה היו לא חב"דיים, שבאו אליה בשביל רמתה הגבוהה, ומהתלמידים שהיו בשנחאי יצאו תלמידי חכמים מופלגים, כהגר"י
הענדל, הגרמ"ז גרינגלאס, אחיינו של ר' ברוך בער, ועוד.
6. והוא העיקר: מילא בזמן המלחמה ניתן להתווכח אם להעביר כספים או לא, אבל זה שאחר המלחמה, תבע הרב קוטלר את הרב אשכנזי לדין תורה - זה כבר מוגזם לכל הדעות - ועל מה התביעה - על הצלת נפשות!!! וכפשוט שאשכנזי זכה בדין תורה והרב קוטלר הפסיד.
7. בין הנפגעים היו גם בחורים מיח"ל, שלפי כל הדעות הייתה ישיבה למצויינים.
8. ראש וועד ההצלה, הגר"א סילווער כבר התמרמר על זה בספרו, ועליו אי אפשר לחשוב באהבה יתירה לחב"ד.
9 כשחב"ד השיגו משהו כד' מינים, הם שיתפו בזה את כל החוגים ללא יוצא מהכלל.
יש עוד לספר, אך אין להאריך בדבר המצער.
נ.ב. לגבי הטענות שבחב"ד אין כביכול לומדים, יש להעיר מעשרות ומאות תלמידי חכמים מופלגים, ובניהם מחברי ספרים שהאירו את העולם בדורינו, כהרב יקותיאל פרקש מחבר ספר שבת כהלכה וטהרה כהלכה, הרב חנניה יוסף אייזנבך עורך ראשי באנציקלופדיה תלמודית, הרב חיים שלום דייטש מגדולי המומחים בהלכות שבת, הרב משה לנדא רבה של בני ברק, הרב מרדכי שמואל אשכנזי אב"ד כפר חב"ד ומחבר ספרים גאוניים בלימוד, הרב קלמנסון בעל 'מי טל'. הרב מרדכי גרוזמן בעל מח"ס אמרי צבי על הרמב"ם, הרב שלום דובער לוין, עורך
המהדורא של שו"ע הרב. ועוד רבים
קשה להבין את ההתעקשות הזו.
השבמחקשקר וכזב! אף אחד לא מת בעקבות פרשיה זו.
ראה את מכתבם של התמימים לחתד"נ הריי"ץ בתש" ועולה מהמכתב כי אף אחד לא מת, לא הוזכר שמישהו מת בעקבות פרשיה זו.
אף אחד לא טען טענה שיקרית זו, פשוט עלילה דם!
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקמה קרה ל"המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו"?
השבמחקוהמספר אחר מיטתו של ת״ח מפורש בגמ׳ ברכות י״ט
א׳ (א) דאסור (ב) ושנופל בגיהנם (ג) ושמנדים
על זה (ד) ואיתא שם באחד שנענש על זה שסיפר
אחרי מיטתו של שמואל עיי״ש [והראיה לנדוי
הביאו ממתני׳ עדיות פ״ה מ״ו ועי׳ ריב״ש סימן
ר״ב]
ב. וכן בירושלמי מו״ק פ״ג ה״א דף י׳ סוע״ב איתא
דהמספר אחר מיטתו של ת״ח חייב נידוי ונזכר
הירושלמי הנ״ל בשו״ת הרשב״א ח״א סי׳ קע״ט
ג. ופסקו כן הרמב״ם בפ״ו מת״ת הי״ב וטור יו״ד
סי׳ רמ״ג [דף קע״ו א׳] ושו״ע שם סעיף ז׳
וכתבו שם שמתירים את הנידוי לכשיחזור בתשובה
[והא דמתירין כשחוזר עיין בזה בירושלמי מו״ק
הנ״ל ואכמ״ל]
ד. וכתב בשו״ת הריב״ש סי׳ ר״כ שגדול עונש
המבזה ת״ח בחייו מהמבזהו במותו. ועוד הרבה.
הגרא"ק הי' קדוש עליון וגאון נורא שגדולי הת"ח עמלו קשות לרדת לעומק דעתו, גם הי' צדיק גמור ועובד ד' אמיתי כידוע לכל תלמידיו ומכריו, הוא קומם מעפר באמריקה את המושג להקדיש את החיים לתורה בלבד. ומעשה יודעני בו שבסוף ימיו הי' מאושפז ולא יכול הי' לשתות כלום וסבל מיובש נורא בפיו, וכשהביאו לו הרופאים סוכריה למצוץ להקל עליו סרב והניחה לכבוד שבת.
הגרא"ק אינו צריך להגנתנו בדיני פיקוח נפש וקדימויות בזה, אבל אוי לנו כי חטאנו שכך עולה לת"ח בימינו ומה יאמרו צעירי הצאן?