עם 'העדה החרדית' הוא הסתכסך, הוא קיוה כי העולם הליטאי יחבקו אותו ויעשו ממנו 'גדול' ולמד כי הוא הצטרף לצד המחבלי ולא לצד הנכון, וגם שם לא שמים עליו כלל
אז למי הוא שייך? מדובר ב'עם לבדד ישכון'. זה היה אולי טוב לפני שתפסו אותם בגניבה המשומנת זו המזייפת תעודות זהוי. ועתה לאחר הסיפור הזה והפילוג הפנימי, איני נכנס מי צודק בטענות, מפני שלפני שתפסו אותם כולם היו שותפים לדבר עבירה. בעיית הגנבים היא לאחר שתופסים אותם, ואז מגלים כי החברים הגנבים השותפים כלל לא חברים אמיתיים, הם יפקירו את הגנב האחר יאמרו לו אותך תפסו תאכל אותה, אותנו בינתיים לא תפסו תן לנו לחיות בשקט
מדוע אני כותב שורות אלו? מפני שעד היום הזה לא שמעתי שר' לייבל מינצברג יכנס את חסידיו תלמידיו קהילתו וידבר נגד ההונאה נגד מעשים מן הסוג הזה. כן, היום זה לא קל עוד לגנוב מפני שבודקים כל שם וכל תעודה, ובכל זאת ציפיתי בשעתו שהוא יתפוס יוזמה וידבר נגד הגניבות הללו
מה שקרה עם ר' לייבל מינצברג, שבהתחלה נמנה על מי שאינם לוקחים כסף מן המדינה. הוא הסתכסך עם 'העדה החרדית' בגלל שהתחיל לקחת כסף מן המדינה. וכש'המתמידים' נתפסו 'העדה' צהלו רקדו ושמחו, הם היו מלאי נקמה בו. ר' לייבל גילה אז כי המחבלים הליטאים אינם חברים כל כך טובים ואינם מתייצבים לצידו בשעה שכזו מפקירים אותו לכלבים. האם הוא למד את הלקח?
מצדי אם ילמד הלקח או לא לא כל כך מעניין: אברכים שנשותיהם כרעו ללדת לא היו יכולים להיות איתם בבית הרפואה אך ורק מפני חשד הממסד על מעשיות כמו שעשו אלו: לא יודע אם לכנות אותם "רשעים" על הצרות שגרמו לכלל הלומדים בגלל כמה גרושים לכיס שלהם!!! אבל אם לא רשעים בודאי שלא צדיקים!!!
השבמחק