מפגשים מן הסוג הזה מדהימים, וכבר היה לעולמים. כשר' שמואל אוירעבך פוגש למשל את הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן, אתם צריכים להסתכל טוב על פניהם זה מדהים, ר' שמואל אויערבך שהוא הצעיר יותר לוחץ את ידי האיש שהוא לוחם בו כבר ארבעים שנה מאז הוא משרת את הרב שך ששנא אותה שנאה תהומית ואשר התפרצה בסערה בתשנ"ד ותשנ"ט כאשר הרב שך הכריז תחילה מלחמה באגודת ישראל ומאוחר יותר התפלג ממנה, ר' אהרן לייב לא היה שלם עם הצעד הזה בטענה כי גורמים למחלוקת מיותרת, לדעתו אפשר וצריך היה להלחם מבפנים ולא לשבור את היהדות החרדית. הרב שך הכריז עליו אז כי אינו ראוי להנהגה ואנשיו ובראשם שמואל אויערבך לחמו בו מלחמת חרמה, מימנו מאות פשקווילים והפגנות כאילו של קנאים נגדו, ועד היום הזה הם רואים בו את האיש הרע והמסוכן ביותר. זו הסיבה מדוע 'יתד נאמן' אינו מוכן לכתוב על הרב שטיינמן 'מרן', הם רואים בכך צוואה של הרב שך
יצויין, כי בשעתו בחייו של הרב שך ארבעה כונו בתואר 'מרן' ב'יתד נאמן', אבל כשהרב אלישיב תפס את ההנהגה מצד המחבלים הם החליטו כי לא עוד ארבע אלא אחד על מנת שלא לעטר את הרב שטיינמן ב'מרן'
המלחמה הזו גרמה לפילוגה של הציבור הליטאי והיום הוא מחולק בין שונאים ומחבלים. שמואל אויערבך עומד בראש המחבלים והרב שטיינמן בראש השונאים, אם כי בפרשת פונוביז' למרות נטייתו של הרב שטיינמן לצד של השונאים הוא משחק נייטרלי מתוך חשבון של הנהגה כלל ליטאית. אבל קחו את ר' ניסים קרליץ הוא מתייצב לימין השונאים ואף השתתף בכינוסי השונאים נגד הטרור המחבלי
זה שנים ששמואל אויערבך לא דיבר ולא לחץ את ידו של ר' ניסים קרליץ. אבל בימים אלה הוא נקלע בניחום אבלים למצב שהוא התיישב לצידו של ר' ניסים קרליץ, ומה עושים במצב הזה, הוא לחץ את ידו אבל לא הסתכל בפניו
