מדי שנה בהגדה של פסח אנו אומרים השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. והשאלה היא, איך חוזרים על אותו דבר כל שנה כשיודעים כי בשנה הבאה נאמר את אותו דבר אם חלילה המשיח לא יבא קודם, אז מה הפשט בזה. האמת היא על פי איך שהסברתי ב'אוצרות חיים', כי בכל אדם משתי הדרגות, יש בו את העבדות ויש בו את החרות, ועבודתנו היא כי בשנה הבאה נזכה, והעבדות תקטן והחרות תגבר, ותשאלו איך יתכן להיות עבד ובן חורין בו זמנית. ההסבר לכך מאוד פשוט. כל אדם שילמד את מעשיו ימצא כי הוא עבד למציאות מסויימת. כל אחד בתחומו ובמעשיו ימצא כי הוא משועבד. קחו לדוגמא בזמנינו את הטלפון הידני, אנו עבדים למציאות הלוקחת מאתנו את החרות. רק כאשר המשיח יבא נזכה לגאולה האמיתית והשלימה וממילא גם לחירות אמיתית למי שירצה בכך. גם אז יתכן כי יהיה כמו ביציאת מצרים כאשר שמנים אחוז מהעם לא רצה כלל את החרות והעדיף את העבדות. אבל למי שירצה בחרות יזכה בכך
אבל יחד עם זאת נמצא מדי שנה מי שזוכים ויכולים לומר כי אכן השנה הם בני חורין, גם אם לא במאת האחוזים אבל הרבה יותר ממה שחשבו לפני שנה. כאשר אנו לוקחים לדוגמא את חסידי ויזניץ, לפני שנה הם היו משוכנעים כי הם ניצבים בפני מלחמה ממש בין שני האחים, והנה קרה מה שלא ציפו כלל, הכל התהפך לטובה, וגם אם עדיין לא זכינו לשלום בין שני הצדדים, אבל לפחות שקט, גם בזה אסור לזלזל
מאחל אני לחסידי ויזניץ שכאשר יאמרו השנה בליל הסדר בשנה הבאה בני חורין, אכן תתממש החרות האמיתית והשלמה שיצליחו להסדיר בין הצדדים את מה שעדיין נותר להסדיר ושכל קבוצה תבנה את עצמה ויזכו לחרות אמיתית
