וראשית, לפני הכל, מוסר השכל גדול לכל יחיד, לעולם לא להתיאש, הציבור כמעט כולו היה משוכנע שהוא גמור הוא נשלח ל-32 שנות מאסר לכלא קשה, ובגילו, הפירוש שכשייצא הוא יהיה בסוף חייו אם בכלל. והנה, הוא יצא לחופשי, לא על ידי ערעור שרק קיצר את העונש, אלא זיכוי מוחלט, בית המשפט פסל את העדות שבגינו נשפט, והוא חזר הביתה
אבל יחד עם זאת אסור להתעלם מן הנושא עצמו המחייב הרבה תשומת לב מפני שיותר מדי נופלים בפח של מי שאורבים לצעירים ומטמאים אותם, הורסים להם את החיים, וחלק מהם מסיימים את החיים בדרך קשה עד כדי התאבדות. אנשים כאלה מסוכנים, ועל הציבור להרבות בתשומת לב, לא לאפשר לילדים ואף לא לבחורים להסתובב במקוואות ובבתי כנסת לבד, מי שלמד היכן נעשו ונעשים המעשים הללו לא יאמין, ההורים משוכנעים כי הבן הלך ללמוד ולא יודעים כי דוקא שם ארב לו מי והוא נפל לפח
מאידך, יש עוד צד לענין, בית סוהר אינו מקומם של אותם סוטים, אלא בית חולים מיוחד שצריך להקים עבור מספר גדול של חרדים שהם חולים במחלה הזו, שם צריך לטפל בהם. ומי שיודע על אנשים כאלה, צריך לדאוג שהללו יטופלו בדרך הנכונה. היהדות החרדית חייבת להקדיש לנושא הרבה תשומת לב, להקים מרפאות מיוחדות קליניקות שיהיו שם פסיכיאטרים מומחים, ומי שהוא מסוכן חייב להיות במקום סגור
פרטים על מה שקרה בערעור ראה כאן: http://bektzara.blogspot.com/2012/04/32.html
