זו הזדמנות פז בשבילי לכתוב ולגמור עמו חשבון עוד מלפני עשרים שנה ויותר, והחלטתי שלא לעשות זאת ומכמה סיבות. הראשונה, זכות החפות של כל אדם ואין זה משנה באיזה מצב. אחת הרעות החולות של החברה החרדית החילונית והעולמית שכאשר עוצרים מישהו הוא מיד פושע, כמעט ולא לוקחים בחשבון כי הוא יכול לצאת מזה ולעיתים בגדול. לי היה מקרה כזה לפני עשרים ושתיים שנה, נעצרתי על רקע דומה, 14 חודש התנהל משפט קשה בבית המשפט, ובסופו של דבר התביעה נכשלה כשלון אחר כשלון עד כדי שכאשר הגענו לטרייל למשפט עצמו, הם הרימו ידים וביקשו לסגור את התיק תוך הודאה מלאה וברורה כי נכשלו אין להם ראיות להפליל אותי. הם נפלו בפח של כמה סאטמארים שסיפרו להם סיפורים, הם משכו את הזמן תוך תקוה כי ימצא איזו ראיה, וכשהם ניסו לבדוק עם מי האמת הם הקליטו את שיחות העדים בטלפון וגילו כי מדובר בשקר אחד גדול, במה שלא היה ולא נברא, העד אמר במפורש בטלפון לאחר כי הוא מעיד בשביל סאטמאר על פי הוראת רבני סאטמאר שמותר לו לשקר. כאשר הדי.-איי (התובע הראשי) שמע את הדברים הוא היה המום, פנה לעורך דין שלי וביקש לעשות עיסקה ולגמור את זה במהירות ובמחיר הכי זול, אפילו קנס של אלף דולר המינימלי הוא מוותר, ואני אמרתי לא, אני רוצה משפט מלא להוכיח אחת ולתמיד עם מי האמת. לא היתה לו ברירה אלא לבקש את סגירת התיק אחרת הוא היה יוצא בבזיונות ואני בנצחון ענק
דוד רוטנברג היה אז כתב בעיתון 'ישראל שלנו' ושירת את הצד של סאטמאר, הוא כתב תחת השם דוד ארגמן וקבע כי אני יופלל ואין ספק כי אשב שנים, הוא התפלל שזה יקרה, ולאחר כתבה בת כמה עמודים בישראל שלנו שבה הוא ניסה להוכיח באותות ובמופתים שאני אשם, לא עברו שלשה שבועות, והתובע קם ואמר בבית המשפט כי אין ראיות, מדובר במילה מול מילה ואינו יודע למי להאמין. כאן קמתי אני בסערה מבלי להיוועץ קודם בעורך דין ואמרתי לשופטת שאין זה נכון מה שהם אומרים, הם הקליטו את העדים ומצאו כי הם משקרים. השופטת ההמומה שאלה אותם אם זה נכון, והם הודו כי ההקלטה שבידיהם תביך את העדים. השופט חייבה אותם לתת לי את הקלטת, וברגע שקיבלתי את הקלטת בבית המשפט לעיני השופטת, קם התובע וביקש לסגור את התיק כאשר הוסיף ואמר כי אין עוד טעם להמשיך במשפט הזה
דוד ארגמן (רוטנברג) עד היום הזה לא התנצל ולא ביקש סליחה
