ר' שמואל אויערבך כשהוא בשבתות בבני ברק הוא נוהג להכנס לכמה רבנים לבקרם, אבל בשום אופן לא דורך בביתו של הגאון הגדול רבי אהרן לייב שטיינמן, וכאשר אין ברירה, הוא מגיע לכינוס שגם הרב שטיינמן נמצא שם, הוא ניגש ללחוץ לו את היד אבל אינם מדברים. המחזה מפחיד, במיוחד מי שעוקב אחר כל שרשרת התמונות עד שר' שמואל אויערבך ניגש וכיצד מסתכל עליו הרב שטיינמן, ועל כולם כיצד הגבאי לוינשטיין ז"ל מסתכל על ר' אהרן לייב איך הוא מגיב על לחיצת היד של מי שכפאו שד. וגם עתה, כאשר הוא מתכונן לתפוס את ההנהגה המחבלית בציבור הליטאי, הוא לא מוכן לעשות את המינימום הזה לפחות כלפי חוץ להכנס לכמה דקות וכך לשמור על האחדות
ר' שמואל אויערבך רודף את ר' אהרן לייב זה עשרות שנים, הוא עומד בראש כל המלחמה נגדו הוא מימן את הפשקווילים וההפגנות נגד ר' אהרן לייב, אי אפשר למנות ולשקול את כל כך הרבה הדם ששפך ר' שמואל אויערבך את דמו של ר' אהרן לייב המעדיף להיות מן הנעלבין ואינם עולבין
וכל זאת, בשל חטא אחד שחטא, הוא לא אהב מחלוקת, הוא העדיף את השלום, הוא אמר בשעתו להרב שך כי לדעתו עדיף לנסות הידברות פנימית עם החסידים להיאבק מבפנים בתוך אגודת ישראל על פני פילוג היהדות החרדית, ובשל הבעת דעתו זו הוא נרדף כל ימיו, עד כדי כך, שכאשר הרב אברהם כהנמן ז"ל נשיא פונוביז' ביקש מר' אהרן לייב שיתפוס את מקומו של הרב שך בירחי כלה, הגיעו אנשיו של הרב שך לביתו של הרב כהנמן והזהירוהו במלחמה קשה, וכי יעלו בכח את הרב שך עם מיטתו ולא יאפשרו בשום אופן שהרב שטיינמן ידבר, הם זעקו כי הרב שך אמר כי אינו ראוי להנהגה, ומאותה שנה, אין עוד נואם מרכזי בירחי כלה, זה לא עוד אירוע פוליטי מרכזי היכן שהיו שומעים על השפנים-והחזירים, כפי שהיה בשנים ההם
