שני צדדים למטבע - האגו של ר' מנדלי וההפסד של וויזניץ

שבוע ימים היה להם זמן לחשוב לא רק על הברית אלא על עתיד וויזניץ, שני הצדדים התעקשו, אף אחד לא רצה לוותר. מי צודק, ר' מנדלי שאמר אני מוותר על אבא שלי העיקר שזה יהיה בבית המדרש שלי, או ראשי וויזניץ שוויתרו על השלום, וחרצו את גורל העתיד. במקום להרגיע, מעמיקים עוד יותר את הקרע, עד כדי כך שאף אחד מראשי וויזניץ לא היה בברית. קיוויתי כי לפחות ר' ישראל יוכיח גדלות מצידו ויהיה שם, ואף הוא נאלץ להכנע לתכתיב ולא לדרוך שם

צר לי לקבוע, כי החכמה רחוקה מאוד מוויזניץ. לו היו חכמים היו משחקים אותה אחרת. אני מבין קצת ללבו של ר' מנדלי שלא רצה לצאת מן הענין על הברכיים כאילו קיבל את תכתיבי הגבאים, אבל מאידך, איך מוותרים על האבא האדמו"ר שיהיה הסנדק אצל נכדו. הוא יכל להעביר את הברית לפרימישלאן וכך להתחמק, לטעון כי מדובר בנכדו של הפרימישלאנער ממילא היתה הצדקה לעשות זאת שם

האחיות בוויזניץ למדו שוב, כי לא יהיה קל להשכין שלום בין האחים. גם אם כלפי חוץ משחקים אותה שבאים זה לשמחות של האחר, אבל הפעם הם הראו את הצבעים הנכונים. ר' ישראל גר במרחק פסיעות מהמקום שנערך שם הברית ולא דרך שם

חסי'די וויזניץ גם הם לא יוצאים מן הענין נקי, מפני שמדובר בנין של האדמו"ר ובשביל לכבד את האדמו"ר היו צריכים להיות שם. אמליץ יושר כי חששו שישפך דם אם יהיו שם

בסיכום הכללי, וויזניץ יוצאת מן הענין לא חכמה, עם פצע בלבם של המנדליסטים, והעמקת האיבה בין הצדדים. חבל שצעד כזה לא יכלו לעשות על מנת להוכיח כי וויזניץ שונה מאחרים, היא יודעת איך להסתדר במצב כזה