גם אם לא נעים, אם אתה 'רב ראשי' עליך להחליט לכאן או לכאן

זו הפעם השניה שהרב הראשי הראשון לציון הרב שלמה עמאר לא מגיע לישיבת 'מועצת הרבנות הראשית' כאשר זו דנה בנושא 'הדרת נשים', הוא  לא רוצה להיות שם, למרות שהוא יודע כי על פי החוקה של 'מועצת הרבנות הראשית' אי אפשר לקבל החלטה כלשהי מבלי שנכחו שני הרבנים הראשיים. היום הוא חזר על המשחק הזה בטענה כי סיים דיון בבית הדין מאוחר וכי הוא מתכונן לטיסה והשאיר את יתר הרבנים לדון מבלי שיכלו להחליט

ברור למה הוא עושה זאת, הוא נקלע למצב קשה. מצד אחד הוא אינו יכול להחליט נגד השולחן ערוך, מאידך החלטה האוסרת 'שירת נשים' בצה"ל תצית שוב את האש, הכותרות ישובו לחגוג בנושא 'הדרת נשים' והוא אינו רוצה זאת

אבל השאלה היא, האם באמת זו הדרך, האם הוא יכול לברוח עד אין סוף, בסופו של דבר לא תהיה לו ברירה אלא להחליט לכאן או לכאן. גם אם נכון שהוא ממתין אולי יגיעו בינתיים להסדר עם הצבא בנושא וכך ייקל עליו, ובכל זאת, מדובר בדוגמא מאוד לא טובה לרבנים. לא תמיד הכהונה הזו נעימה, לעיתים נקלעים למצבים לא נעימים ואין מנוס זה המחיר שמשלמים על הכבוד. רב ראשי שנקלע למצב הזה חייב להכריע לכאן או לכאן, הוא אינו יכול לברוח, בריחה מוכיחה כי הרב חלש אין לו חוט שידרה, הוא מפחד להתמודד עם המציאות והאמת

עם כל הכבוד להרב עמאר, שביחס לרבנים ראשיים אחרים הוא מן הטובים שבהם, ובכל זאת הוא מתקשה להתמודד עם מצבים דוגמת 'הדרת נשים' הוא חושש שמא העיתונות החילונית תעלה עליו, וטועה בגדול. הבריחה הזו גורמת שיעלו עליו יותר ויותר ודוקא ומפני שהוא חלש. רק בהכרעה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים היא אשר תתן לו את הכח להתמודד עם התוקפים

הבריחה הפעם מן הדיון בנושא 'הדרת נשים' טעות ביסודה. הוא חייב היה להביע דעת תורה גם במחיר של סערה וזעקה חילונית. לרבנים הראשיים אין ברירה הם אינם יכולים לברוח מפסקי השולחן ערוך גם אם יש מי שלא אוהבים זאת