דוגמה לנוסח ספרדי של ניהול מלחמת מצווה

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

בכותבי כאן שאנחנו - הרבנים והעסקנים האשכנזיים - הם אלו שלחמנו לא נכון את מלחמות הדת ושבהנהגתנו הקלוקלת דחפנו - ועדיין דוחים אנו - את רוב העם מדרכי התורה, הבטחתי להביא דוגמה למלחמה למען קיום התורה 'בנוסח רבני ספרד'.

הדוגמה היא מלחמתו של הרב יוסף משאש (נולד בשנת תרנ"ב במכנס שבמרוקו ואחרי כהונת 17 שנים ברבנות תלמסאן שבאלז'יריה, שב למכנס וכיהן שם במשרת דיינות בכירה. בשנת תשכ"ד עלה ארצה והתיישב בחיפה בה כיהן כרב העיר עד לפטירתו בשנת תשל"ד. חיבר עשרות ספרים ואלפי איגרות). אעתיק בקצרה את סיפור המעשה, את שיקוליו בפתרון הבעיות ואת פסיקתו. גם למי שאינו בקיא בנבכי התשובות והמקורות, יהיה מרתק לקרוא את התשובה המלאה.

בבואו, בשנת תרפ"ג, לכהן בתלמסאן שבאלג'יריה מצא קהילה שהחילוניות פושה בה (היה זה מאה שנה אחרי שצרפת כבשה את אלז'יר והביאה אליה את 'תרבותה הנאורה'). הבעיה היתה מורכבת מאוד. הקהילה צרכה את הבשר באיטליזים שבבעלות היהודים עשירי העיר - שחנויותיהם היו פתוחים בשבת כבחול. עשירים אלו הם שהחזיקו את מוסדות הקהילה וענייה ומלחמה בהם משמעה קריסת כל יהדות העיר. עפ"י דין (יו"ד, קיט, ז) קצב שאינו שומר שבת, מאבד את נאמנותו לכשרות ואסור לקנות אצלו בשר. לאסור את כל הבשר בעיר על הקהל, לא רצה הרב, משום שאם יעשה כן, יהיו רבים שלא יעמדו בכך ויקנו בשר נבלות ותמותות. להתיר את הבשר אי אפשר משום שזה כנגד שו"ע מפורש. הרב החל מסע שכנועים אישי. עבר קצב קצב ודיבר על ליבו שיחדל מעבודה בשבת - ולא עלתה בידו. לבסוף העלה רעיון שכל הקצבים יחליטו יחד שסוגרים את החנויות בשבת, וישבעו זל"ז שלא יפתחום. שוב עבר קצב קצב ושיכנעם אחד אחד, אלא שאחרי שכבר ברך על המוגמר, חזר בו הקצב העשירי מהבטחתו ושבועתו ובעקבותיו, נסוגו כל הקצבים מהסכמתם.

בינתיים עוברים חדשים ורוב-ככל הציבור ממשיך לקנות בחנויותיהם של הקצבים. רק מיעוט קטן התנזר ואף ניהול 'מלחמות נוסח אשכנז' נגד הקצבים. כאמור, הרב משאש לא רצה להכנס למלחמות, משום שסבר שהדבר ירחיק את הציבור עוד יותר מהיהדות וגם משום שהקצבים היו עשירי העיר ובלעדי תמיכתם תימוט יד הקהילה וענייה. הרב סבר שאין בעיית כשרות אמיתית בבשר, זאת משום שהקצבים הקפידו מאוד על הכשרות ואם וכאשר נתפס קצב כלשהו במשהו לא בסדר ענשה אותו הקהילה בקנסות ובבושות. הבושה הכי גדולה היתה כאשר החליטו של למנות באיטליזו 'משגיח כשרות' - שבזה השוו אותו לגוי. הקצבים היו אויבים זה לזה וגילו את אוזן הרבנים על כל חריגה או חשד חריגה של קצב אחר. גם היו להם לקוחות ערבים רבים, כך שלא הפסידו כאשר נמנעו מלמכור ליהודים בשר כשר בלבד. היו מקרים שעלה בלב קצב ספק שמא הוחלף בשר כשר בשלא כשר והוא שלח שליחים מבוהלים לבית היהודי, כדי להחליף לו את הבשר (וזאת כשאיש, מלבד הקצב, לא ידע שאולי יש בכלל בעיה).

היה ברור לרב שעמידה על 'משמר התורה' ומלחמה 'נוסח אשכנז', תרשים מאוד את 'קוראי המודיע', אבל תרחיק את המון העם משמירת התורה והמצוות. תחת אילוצים אלו שינס הרב מתניים וכתב תשובה (תמצאה מודפסת בשו"ת 'מים חיים', סימן קיג), בה התיר לאכול מבשר הנרכש באיטליזי העיר. - לכאורה נגד שו"ע מפורש! ..

אי אפשר להעלות על הדעת רב אשכנזי שהיה כותב תשובה כזאת. רב אשכנזי, גם אם היה ברור לו שפסיקה לאיסור תוציא את רובו המוחלט של הקהל מציבור שומרי התורה, היה אומר 'אין עצה ואין תבונה נגד השם'. המשכו של מהלך כזה הוא אובדן הנוער (שוב אין יכולת כספית לקהילה להחזיק את התלמוד תורה) ומן הסתם המשכו הוא הפיכת חלקים מהציבור לשונאי ישראל מובהקים (כפי שאכן קרה בקהילות האשכנזיות בעולם).

איני אומר שצריך 'להגמיש את ההלכה' ואיני נכנס כאן להצדקת פסיקתו של הרב משאש, אלא להביאה כמייצגת את הגישה של הרבנים הספרדיים. הם ראו עצמם כאחראים לא רק על הקהל הקרוב להם, אלו שעליהם יכלו לסמוך בכשרות ובשבת, אלא האחריות על כלל הציבור, גם כאלה שלא שומרים שבת ושנשואים לגויות!

גישה מחבקת זו הביאה לכך שאצל הספרדים, גם אלו שרחוקים מאוד משמירת מצוות, עדיין קרובים ואוהדים את התורה ולומדיה. שוב ושוב אני מופתע לגלות על חלקי תורה שנשמרים על ידי מי שלא הייתי מאמין בכלל.

כיום, רבני תפוצות ושלוחי חב"ד הפזורים בעולם מכירים שיקולים כאלה ושם תמצא מניינים שנסמכים על משתתפים שאינם שותו"מ. כך מקרבים ומחבקים יהודים בעולם.

בארץ עמלים החכי"ם שלנו וגדוילי הרבנים (גם הספרדיים ר"ל) לקלקל את כל העם ולרחקו עד כמה שרק ניתן.

ומי שיעז להסב את שימת הלב שבהנהגתם הם מרחקים את הקב"ה ותורתו מהעם, מגלה פנים ומחלל ש"ש יקרא על ידם.

 

חרדי בעולמו