רשימת הבלוגים שלי

יום שלישי, 29 בנובמבר 2022

מה אתה רואה

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

מה ראית בתמונה שלמעלה? חתול עולה או חתול יורד? לצורך הדיון שלנו, אין הדבר משנה (אם כי פסיכולוגים-בגרוש דרשו בכך דרשות ואיבחוני אופי. ע"ש). הנושא הוא רק עצם העובדה שראית משהו, הגם שברור לך (לפחות עכשיו) שיש אחרים שראו בדיוק ההיפך ממך.

זו דרכו של עולם, כל אחד רואה את הדברים בדרך שנראית לו וכל אחד בטוח שראה 'נכון', שהרי 'עינינו הרואות הן'...

מן הסתם לא על אחרים ברצוני לדבר, אבל כבר למדנו מרבותינו שללמוד על עצמנו ניתן, מתוך התבוננות על אחרים. לכך אשא עיני אל אחרים, אולי מהם אשכילה.

שב"ח פלשתינאי נעצר עם חבירו והובאו בפני שופט להארכת מעצרו. איני יודע במה הואשמו, אבל יודעני שאת חבירו שפט השופט למעצר. כלומר, לא על שום-כלום הם נעצרו. מיודענו השב"ח שוחרר ממעצרו. ולמה? במה השתנה דינו מדין חבירו-שותפו? ובכן, שב"חנו טען בפני כבוד השופט שהוא נעצר כששקית חלב בידיו והשוטרים שפכו את החלב שיועד לתינוקו. כה בכה האיש, עד שהשופט ראה בכך את חזות הכל ושיחרר אותו ממעצרו. נציג המשטרה, שהוכה בהלם מכך (הכנסת משקאות לבית המעצר, אסורה באיסור גורף) ביקש לעכב את השיחרור עד שיוגש עירעור בפני המחוזי. שופט-השלום אינו יכול שלא לאשר בקשה שגרתית שכזאת והיא אכן אושרה, אלא שתנאי קטן הותנה בצידה הם קיבלו 'עיכוב הליכים עד לערעור - ובתנאי שיבוצע בתוך שעה' (כך שאי אפשר לומר על השופט שאינו יצירתי).

 העירעור הוגש ואכן המחוזי ביטל את פסיקתו התמוהה של שופט השלום והוסיף שתמוה כיצד קיבל השופט את דברי העציר שהיה חלב, שיש תינוק, ושהחלב נועד לתינוקו בלא שנעשה כל בירור אם אכן כך היא המציאות. זאת מעבר לעובדה שקיים איסור על הכנסת משקאות, ושלא נתן למשטרה שהות-עירעור.

השופט המדובר, שהוכיח שיקול דעת של ילד בן שלש, לא יפסל מלדון בכל דין, אלא ימשיך בתפקידו (אולי עד לעליון, כמסתבר לפי אג'נדתו), אבל נעצור לרגע ונשאל האם השופט טיפש מטופש? סביר מאוד להניח שלא. אז אם כך, איך ראה רק את שקית-חלב-שנועדה-לתינוק?

המקרה השני התרחש באולמה של שופטת אחרת. הנאשם הואשם בכך שבעקבות ריב נהגים עם משתמש אחר בכביש הוציא הנאשם כלי ברזל כבד והכה בו את הנפגע. כה קשות הכהו, עד שפניו הושחתו, לסתו נשברה וארובת העין שלו נזקקה לניתוח שיקום דחוף. חסכתי מכם את צילום הנפגע, משום שבן אנוש נורמלי נרתע ממראות קשים כל כך.  המותקף, שעד לתקיפה היה אדם נורמטיבי, אב אוהב ומפרנס לשלשת ילדיו, אינו מסוגל לעבוד מאז ותיפקודו השוטף נפגע קשות ('פוסט טראומה' נקרא הדבר בשפה המקצועית). הוא מטופל פסיכולוגית בטיפול ארוך טווח ולדעת המטפלים יקח זמן רב עד שיוכל לחזור לתיפקוד (חלקי. אין סיכוי לחזרה לתיפקדו מלא).

איני יודע איזה עונש יכול להתאים לתוקף מרושע שכזה וחושבני שמעבר למחיר הפלילי שעליו לשאת, מוטל עליו גם לפרנס את הנתקף ומשפחתו ולממן את הטיפולים הפיזיים והנפשיים בו. אלא שדעתי כנראה מעוותת-מעיקרה. שהרי כך פסקה השופטת הנאורה: התוקף ירצה ששה חודשים בשרות ציבורי וישלם לנתקף סך של 25,000 ש"ח והאישום הפלילי ימחק. השופטת הנאורה נימקה את החלטתה בכך שהנאשם הינו בן חמישים ועד לאירוע זה ניהל חיים נורמטביים. התוקף הינו מדריך ספוט מומחה והביא עדים לתיאור אופיו ואישיותו המלבבים. הנאשם הודה מיד במעשיו ואף הביע חרטה והתנצלות בפני הנתקף. יתר על כן, אישומו של התוקף בעבירה פלילית חמורה כל כך של 'תקיפה חמורה בנסיבות מחמירות' (שדינה עד עשרים שנות מאסר) תפגע בפרנסתו, הן משום שלקוחות לא ירצו לעבוד איתו והן משום שרישום פלילי יבטל את אפשרותו לגשת למכרזים ממשלתיים (מסתבר שמדריך הספורט הנערץ עליה, נותן שרותי יעוץ לגופים ציבוריים שונים). זאת ועוד; הנאשם משמש כעד מומחה בבתי משפט והרשעתו בפלילים תמנע בעדו מלהעיד ובכך תפגע זכותו הבסיסית להתפרנס בכבוד (חוק יסוד כבוד האדם, חירותו, עיסוקו ובג"צו...). פגיעה כזו אינה מידתית ולכן על האישום להימחק מעיקרו.

אם גם אתם ראיתם את הדברים עקום כמוני וגם אתם חשבתם שעל התוקף לשבת עשרים שנה ולשתף בלפחות מחצית כספו והכנסותיו את הנתקף, הרי שמסתבר שאתם לא ממש 'נאורים', משכילים ובעלי שיקול דעת שיפוטי.

אני מודה שאם אלו שיקולי שופטים בישראל, אני שמח מאוד להימצא לא ראוי כלל לשמש כמנקה השולחן של סגן עוזר בלתי מוסמך למועמד להיות שופט.

ואם הקב"ה יגזור לי חיים, בריאות ופנאי, אוכל להמשיך מחר בעז"ה

 

חרדי בעולמו


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.